הקמת גדר בשטח ציבורי: הפרת ייעוד קרקע

התכנית סיווגה את האזורים על פי ייעודם, והמקרקעין הוגדרו כאיזור "צבורי פתוח טיילת בש.צ.פ קיוסק או מסעדה בש.צ.פ". וכך נכתב בתכנית: האיזור הסימון בתשריט מספר החלקה שטח החלקה בדונמים ייעוד צבורי פתוח טיילת בש.צ.פ קיוסק או מסעדה בש.צ.פ ירוק ירוק בהיר .

אסורה הקמת גדרות, סלילה להולכי רגל ולחניונים מותרת רק לפי תכנית בינוי כוללת.

לשיטת הנתבעות, אם מתייחסים להפרה נטענת של סעיף 188 לחוק התיכנון והבנייה, הנסוב על הגדרת צורך צבורי – המועד לתקיפה היה מועד אישור התכנית לפני כ- 40 שנה; אם מתייחסים להפרה של סעיף 189 לחוק התיכנון והבנייה, בנוגע לאישור הועדה המחוזית להפקעה ובנוגע לזכות השימוע והמצאת הודעות הפקעה – המועד לתקיפה היה עת פורסמה הודעה על הפקעה לפני כ-23 שנים; ואם מתייחסים להפרה של סעיפים 195 ו-195 לחוק התיכנון והבנייה, בנוגע להפקעה תמורת פיצויים – המועד לתקיפה היה עת הוקנו המקרקעין לרשות לפני כ-11 שנים.

אילמלא הקמת המסעדה משנת 2012 ואילך, וככל שהמקרקעין היו מוחזקים בידי הרשות ומשמשים לשימושים (הציבוריים והנלווים להם) הקבועים בתכנית, ספק רב אם בשנת 2016 אפרידר יכולה הייתה להשמע בדרישה לפצוי הפקעה, בגין הפקעה שהחלה בשנת 1993 והושלמה בשנת 2005, והכל בכפוף להילכת ארידור (דנ"א 1595/06 עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עריית פתח תקווה (ניתן ביום 21.3.2013)).

...

אין בידי לקבל טענה זו. כאמור לעיל, כדי להכשיר ההפקעה לטובת מסעדה ו/או קיוסק טענו הנתבעת שמדובר בשימוש נלווה למטרה העיקרית ולא בייעוד נפרד מהשצ"פ. באותה נשימה, טוענות הנתבעות כי השימוש בפועל אינו נדרש להיות שימוש נילווה למטרה העיקרית – שצ"פ – אלא ניתן לעשות שימוש עצמאי.

לאחר שבחנתי את חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה, ואת טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את הפיצוי על 1,800,000 ₪.

בסיכום הדברים, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בסך 1,800,000 ₪.

על המקרקעין חלות תכנית ביניין עיר בר/1/95, גמ/551, זמ/600, יב/222 ו- יב/במ/226, לפיהן ייעודי המקרקעין הם שטח צבורי פתוח, שטח למוסדות ציבור, איזור תעשיה ושטח לתשתית הנדסית ארצית.

ככלל השתהות באכיפה אין בה להקים הגנה מפני העמדתו לדין של הנאשם בעבירה שהמשיך בביצועה (רע"פ 1520/01 שוויצר ואח' נ' יו"ר הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה ואח' (18.3.02)).

נוכח כל האמור הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם 1 הפר את הצוו השפוטי ביחס למבנה מקורה בשטח של 20 מ"ר וביחס לסככה בשטח של 30 מ"ר, אך קיים ספק האם הפר את הצוו ביחס לסככה בשטח של 9 מ"ר. האישום השני הנאשמים 1-4 משתמשים ללא היתר, החל מיום 1.1.98 במגורון בשטח של כ- 46 מ"ר למגורים.

לא מדובר בגדר המקיפה את כל המקרקעין אלא גידור שנועד לחצוץ השטח הצבורי שסופח לחלק בשימוש הנאשמים 1-2 לשאר השטח הצבורי.

...

הנאשם מזוכה מחמת הספק מעבירה של אי קיום צו שיפוטי ביחס לסככה בשטח של 9 מ"ר. הוכח מעבר לכל ספק סביר המיוחס לנאשמים 2-4 באישום השני ולכן אני מרשיעה אותם בעבירה של שימוש במגורון.

לאחר שקיבלתי טענת הנאשם 1 בדבר הגנה מן הצדק אני מורה על ביטול האישום השני כנגדו.

הוכח מעבר לכל ספק סביר המיוחס לנאשמים 1-2 באישום השלישי ולכן אני מרשיעה אותם בעבירה של שימוש במבנים המפורטים באישום זה. הוכח מעבר לכל ספק סביר המיוחס לנאשמים 3-4 באישום הרביעי ביחס למבנה בשטח של 90 מ"ר וסככה בשטח של 9 מ"ר ולכן אני מרשיעה אותם בעבירה של שימוש במבנים אלה.

על החלקה הנדונה חלה תכנית בנין עיר מאושרת משנת 1997, שמספרה במ/טר/3006 (להלן:"התכנית"), אשר עניינה שינוי ייעוד המקרקעין מקרקע חקלאית למגורים, וסלילת דרך מעבר ציבורית לכלי רכב ובני אדם.

טוענים העותרים כי על פי התכנית החלה, אמורות היו משיבות 1-2 לבנות את כל התשתיות המצוינות בתכנית בתוך שלוש שנים ממועד פירסומה, ובכלל זה את הדרכים המוזכרות בה, אך הן לא עשו כן. היתנהלות או מחדל זה מהוים הפרת חובתן החקוקה ופגיעה בזכות הקניין של העותרים, שכן דרך סלולה אל ביתם אין, מעבר סביר לביתם אין והבית אינו מחובר לתשתית מים, ביוב וחשמל.

מבוקש כי בית המשפט יורה על פריצת הדרך, כולל הריסת קירות בטון שניבנו ללא היתר בצידו הדרומי של ביתם, להסיר גדר ברזל שהונחה בין שני הקירות הללו, לפנות פסולת ולהרוס את שער הברזל שהוקם בצידו הצפון מזרחי של ביתם, וכן לפנות עצים וצמחיה שנשתלה צפונית מזרחית לביתם ובדרך הצפונית לו, לרבות הריסת כל בניה בלתי חוקית על הדרכים הציבוריות.

לעניין סעיף זה – "בנין" - כל מבנה, בין של אבן ובין של בטון, חימר, ברזל, עץ או חומר אחר, ולרבות כל יסוד, קיר, גג, ארובה, מרפסת, גזוזטרה, כרכוב או בליטה, או חלק מבנין או כל המחובר בהם, או כל קיר, סוללת-עפר, גדר, גדר-כלונסאות או מבנה אחר המקיף או תוחם, או מיועד להקיף או לתחום, קרקע או שטח.

...

נוכח כל האמור, נוכח קיומה של תכנית תקפה ונוכח מצב הדרכים ותשתית המים והביוב במקרקעין, אין בליבי ספק, כי על משיבות 1-2 לפעול לסלילת דרכים והנחת קו מים וביוב.

על כן אני קובעת כדלקמן: משיבות 1-2 תפרוצנה את תוואי הדרך הקבועה בתכנית התקפה ויפנו אותה מכל מבנה, מכשול, צמחיה וכיוצא באלה, כפי שמתחייב מהתכנית ולפי פקודת העיריות, וזאת בתוך 60 ימים ימים מיום מתן פסק דין זה. פריצת הדרך הציבורית תעשה בהתאם להתבטאות בא כוח משיבות 1-2 לפיה ניתן לפרוץ את הדרך ללא צורך בהריסת בתים שהוקמו עד למועד הגשת עתירה זו. משיבות 1-2 יסללו את הדרך אשר קבועה בתכנית, אלא שרוחבה של הדרך תהיה צרה מן הדרך הקבועה בתכנית (12 מטרים), באופן שיאפשר מרחק של כ- 2 מטרים מקווי הבניין הקיימים במועד הגשת עתירה זו. כל מבנה שהוקם, מכשול שהונח או צמחייה שנטעה במועד מאוחר להגשת עתירה זו, באופן בלתי חוקי, יוסר לאלתר, בתוך 60 הימים שניתנו לפריצת הדרך.

סוף דבר: משיבות 1-2 תסלולנה את הדרכים כאמור בסעיף 17 לעיל ובמועדים שנקבעו שם. משיבות 1-2 תשאנה בהוצאות העותרים ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ לשני העותרים יחד.

מקרקעין הנוגעים לתוכנית בבעלות מנהל מקרקעי ישראל אשר החכיר את המקרקעין לעירית אשדוד בהסכם חכירה מיום 24.9.2009 לתקופה מ 3.1.2007 עד 2.1.2056 , במטרה שהעירייה תתכנן את השטח תקצה חלקים מהקרקע לעמותות במיגזר החרדי ותוציא היתרי בנייה להקמת מבני ציבור לרבות בתי ספר, גני ילדים, מעונות יום, תלמוד תורה , כולל , אולם ספורט , אולם מופעים , תחנת מד"א, בית נוער ועוד.

בע"פ 63762-05-16 גמליאלי נ' מד"י (13.8.17) נקבע כי מבנה שניבנה ללא היתר, על שטח המיועד לדרך ולמגורים, בנגוד לתכנית, ובהיעדר אופק תיכנוני, מקיים את העניין הצבורי הנידרש לצורך צו הריסה; בעפ"א (ב"ש)49261-05-17 פורת נ' וועדה מקומית ב"ש (1.2.18) נקבע כי בניית גדר בשטח הצבורי, באופן המפריע לשימוש חופשי, מקיימת אינטרס צבורי מספיק לצורך מתן צו הריסה, גם אם מדובר בגדר נידחת בלב המדבר, ולא כל שכן, בלב העיר.

יש איפוא למנות בין השיקולים באנטרס הצבורי המיוחד, הזיקה הקניינית, מניעת עדוד עבריינות וכדאיות הפרת החוק מצד "מחזיקים בפועל". בענינה של המשיבה, המבנים היבילים תוצר עבודה אסורה, הותרת המבנים נוגדת את היתר הבנייה שניתן להקמת מבני ציבור ייעודיים לציבור החרדי בהתאמה לתכלית של התוכנית המפורטת , הותרת המבנים מפריעה לסיום עבודות הבנייה , קבלת תעודת גמר ואיכלוס תלמידים , שאמור היה להתבצע בתקופה הקרובה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ו בהיעדר תגובה, שמעתי את טיעוני המבקשת ועדות המפקחת, עיינתי במסמכים, שצורפו לבקשה ואלו שהוגשו במעמד הדיון, ושקלתי את הטעונים שבפני, מצאתי כי התנאים להיענות לבקשה התקיימו.

באי כח המבקשת חזר על טיעוניו לבקשה ובקש להיעתר לה על בסיס המפורט בה ועל בסיס עדות המפקחת וטיעוניו בדיון , בהיעדר תגובה.

לאור כל האמור לעיל בית המשפט נענה לבקשה למתן צו הריסה כנגד 24 מבנים יבילים, בשטח כולל של כ 360 מ"ר , המצויים על מקרקעין חלק מחלקה 87 בגוש 2023 , ידוע כחלק ממתחם חרגול, ברחוב רבי מאיר בעל הנס ( רובע ז ) באשדוד .

הזיקה הקניינית, מניעת עדוד עבריינות וכדאיות הפרת החוק מצד "מחזיקים בפועל" נמנים על השיקולים של אינטרס צבורי מיוחד.

  להלן דוגמאות בהן ניתן צו הריסה לגבי מבנה שניבנה ללא היתר, בשטח צבורי, ונקבע כי קיים עניין צבורי מיוחד בהריסה : בעפמק (ת"א) 26646-06-18 אברהם בלילטי נ' ועדה לתיכנון ובנייה חיפה (12.09.18) נקבע כי מחסן פח שניבנה סמוך לדרך, בשטח שאינו שייך למשיב, אינו מישתלב עם הסביבה, מגושם ומכוער, ומהוה "מפגע אדריכלי ואסתטי קשה", מצדיק צו הריסה; בע"פ 3413/05 פטיטו נ' מד"י (17.4.05) נקבע כי מבנה מכולה קירות וגדר בשטח של כ-50 מ"ר, שניבנו ללא היתר במקרקעי ייעוד, מצדיקים צו הריסה; בע"פ 63762-05-16 גמליאלי נ' מד"י (13.8.17) נקבע כי מבנה שניבנה ללא היתר, על שטח המיועד לדרך ולמגורים, בנגוד לתכנית, ובהיעדר אופק תיכנוני, מקיים את העניין הצבורי הנידרש לצורך צו הריסה; בעפ"א (ב"ש)49261-05-17 פורת נ' וועדה מקומית ב"ש (1.2.18) נקבע כי בניית גדר בשטח הצבורי, באופן המפריע לשימוש חופשי, מקיימת אינטרס צבורי מספיק לצורך מתן צו הריסה, גם אם מדובר בגדר נידחת בלב המדבר, ולא כל שכן, בלב העיר.

במאזן האינטרסים, הכף נוטה לטובת הריסת המבנים שניבנו/הוקמו ללא היתר, בהעדר זכות קניינית במקרקעין  וזאת לטובת קידום התוכנית המפורטת, קדום תכנית הבנייה על פי היתר , לטובת האנטרס הצבורי -קדום בניית מבנה ציבור- בית ספר בן ארבע קומות , גן ילדים ומתחם ספורט במקרקעין, לטובת המיגזר הצבורי.

...

הטענה, שהמבנים לא מפריעים להמשך בנייה של עמותת קדם מפעליו או שניתן לשנות את ההיתר של קדם מפעליו על מנת להותיר את המבנים הבלתי חוקיים דינה להידחות הן משום שנטענו בעלמא והן משום שעמותת "קדם מפעליו " בונה על פי היתר כדין מיום 12.19 23 ( נספח ו' ) ובהתאמה לתוכנית המפורטת ( נספח ג').

טענת ב"כ המשיבה להותיר את המבנים בנימוק, שאינם מפריעים לקידום תכנית הבנייה על פי ההיתר, דינה להידחות .

לאור כל האמור לעיל בית המשפט נענה לבקשה למתן צו הריסה כנגד שני מבנים יבילים צמודים, האחד בשטח של כ-24 מ"ר, האחר שהנו צמוד לו בשטח של כ-88 מ"ר (להלן: המבנים), וכן סככה בשטח של כ- 83 מ"ר (להלן: הסככה), המצויים על מקרקעין הידועים כחלקה 87 בגוש 2023 (להלן: המקרקעין), ברחוב רבי מאיר בעל הנס (רובע ז') במתחם "חרגול" (להלן: המתחם), באשדוד.