בשים לב למיתחם הענישה שנקבע בעיניינו של מערער 2, טענה המשיבה כי לא ניתן ביטוי הולם לכך שהעבירות בוצעו כלפי חוסים שונים, ובית משפט קמא כלל לא הבהיר "מדוע העונש הכולל שהטיל על [מערער 2] נמצא ברף התחתון של מיתחם העונש שהוא מצא כהולם לאישום אחד בהתעללות". עוד נטען, כי אין לזקוף לזכותו של מערער 2 את יחסיו העכורים עם המערערת, באשר המנעותו מלנקוט מעשה נבעה מ"נוחיותו האישית", להמנע מעימות כלשהוא עימה.
משכך, במשך תקופה ארוכה ביותר נותרה המערערת במצב של חוסר וודאות, ויש בכך כדי להשפיע במידה ניכרת, על עונשה, ולהצדיק, בנסיבות דנא, הקלה בעונש והמרתו למאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות.
מכל הטעמים הללו גם אני סבורה, כחבריי, כי יש להורות על זיכויו של המערער 1; לדחות את עירעורו של המערער 2 בגין הרשעתו וכן לדחות את ערעורה של המשיבה על קולת עונשו; לזכות את המערערת מעבירה אחת של הזנחה, ולדחות את ערעורה בנוגע להרשעתה בעבירות ההיתעללות ושימוש פסול באמצעי כפייה, ולהקל מעונשה כפי שהוצע על ידי השופט הנדל.
...
טעמים כבדי משקל אלו הביאוני למסקנה, כי יש להקל בדינה של המערערת, ולכן הנני מצטרף לעמדתו של חברי כי יש להפחית בעונשה של המערערת, ולהעמידוֹ על 6 חודשי מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות.
[סוף דבר
לוּ תישמע דעתי, אציע לחבריי את התוצאה שלהלן:
ערעורו של מערער 2 יידחה לעניין ההרשעה.
מכל הטעמים הללו גם אני סבורה, כחבריי, כי יש להורות על זיכויו של המערער 1; לדחות את ערעורו של המערער 2 בגין הרשעתו וכן לדחות את ערעורה של המשיבה על קולת עונשו; לזכות את המערערת מעבירה אחת של הזנחה, ולדחות את ערעורה בנוגע להרשעתה בעבירות ההתעללות ושימוש פסול באמצעי כפייה, ולהקל מעונשה כפי שהוצע על ידי השופט הנדל.