הקלה בעונש על אלימות במשפחה

לחילופין, נטען, כי יש להקל בעונשו של המערער אשר בין היתר שיתף פעולה עם שירות המבחן ושהה בתנאים מגבילים במשך כשנה וחצי, ולאחר הארוע התגרש מאישתו והיא עצמה ביקשה שלא להחמיר אתו.

דברים שכתבה השופטת פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 11/10/07, פסקה 7) מתארים היטב את מורכבות הסוגיה ואת האינטרסים הכרוכים בה, המצדיקים החמרה בענישה: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה.." בסופו של דבר על העונש להלום את חומרת מעשה הנאשם בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם.

...

דברים שכתבה השופטת פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 11/10/07, פסקה 7) מתארים היטב את מורכבות הסוגיה ואת האינטרסים הכרוכים בה, המצדיקים החמרה בענישה: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה.." בסופו של דבר על העונש להלום את חומרת מעשה הנאשם בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם.

כאן, התנהגות המערער בחלק השני של האירוע – הקשור למעקה המרפסת – חמורה ומסוכנת והגם שבסופו של דבר היא לא גרמה לפגיעה בגוף, היא בהחלט יכלה להסתיים באסון.

נוכח האמור, הערעור נדחה.

הואיל והביטול נעשה בהחלטות פרטניות שונות שניתנו על ידי הועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש על תנאי, שעמדו בהמשך לבקורת בית המשפט הצבאי לערעורים לפי סעיף 186(ז) לצוו בדבר הוראות ביטחון, טענו המשיבים – בין היתר – כי עניינו של כל אחד מהעותרים קשור במסכת עובדתית נפרדת גלויה וחסויה, ודי בטעם זה כשלעצמו כדי להביא לדחיית העתירה על הסף.

לאחר עיון ובחינת החומר המודיעיני כאמור, שוכנענו כי קביעה זו בדין יסודה; כי הראיות המנהליות העומדות לחובתו של מסרי מוצקות ומבוססות; וכי המעשים המיוחסים לו פוגעים בבטחון המדינה ובבטחון האיזור בהנתן פעילותו במסגרת החמאס וקבלת כספי החמאס, וזאת להבדיל מעניין זיאדה שבו זיקה שכזו לא הייתה קיימת (המדובר היה בעבירות אלימות במשפחה).

...

לאחר עיון ובחינת החומר המודיעיני כאמור, שוכנענו כי קביעה זו בדין יסודה; כי הראיות המנהליות העומדות לחובתו של מסרי מוצקות ומבוססות; וכי המעשים המיוחסים לו פוגעים בביטחון המדינה ובביטחון האזור בהינתן פעילותו במסגרת החמאס וקבלת כספי החמאס, וזאת להבדיל מעניין זיאדה שבו זיקה שכזו לא הייתה קיימת (המדובר היה בעבירות אלימות במשפחה).

בנסיבות אלה, ובהיעדר עילה להתערבותנו, אנו דוחים את העתירה.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות איומים כלפי בני מישפחה בכלל ובת זוג בפרט, והפרת הוראה חוקית, שנעברו בנסיבות דומות, הטילו בתי המשפט עונשים בטווח רחב, בהתאם לנסיבות המעשה והעושה.

ע"פ 12828-08-11 מדינת ישראל נ' ללוש (24.11.11) – המדינה ערערה על קולת העונש שנגזר על המשיב בבית משפט השלום, שם הודה והורשע בעבירת איומים על המתלוננת ונגזרו עליו 5 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

בית המשפט המחוזי היתחשב בתסקיר השלילי, קיבל את העירעור והעמיד את עונשו על 9 חודשי מאסר בפועל.

שישה חודשי מאסר על-תנאי, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור, במשך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר, עבירת אלימות כלפי בת זוג, לרבות בת זוג לשעבר, איומים או עבירה של הפרת הוראה חוקית.

...

לאחר שלא נמצא מתאים לבית משפט קהילתי, ואף שילוב במסגרת טיפולית אחרת לא צלח בסופו של דבר, הודיעו הצדדים ביום 13.7.22 כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות המיוחסת לו. מעבר לכך, הוסכם כי הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי.

כאמור, העברתו של הנאשם לאשפוזית נמנעה בסופו של דבר, וביום 6.9.22 טענו הצדדים לעונש; ב"כ המאשימה הגישה טיעוניה בכתב, ואילו ב"כ הנאשם טען לפניי בעל-פה. טיעוני ב"כ המאשימה ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם לשני האישומים יחדיו נע בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל, וכי יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל ברף הבינוני של המתחם לו עתרה, ובנוסף להפעיל עונש מאסר על תנאי בן 7 חודשים במצטבר ולהפעיל התחייבות בסך 3,000 ₪, בנוסף למאסר על תנאי ארוך ומרתיע, קנס כספי והתחייבות להימנע מביצוע עברות דומות בעתיד.

הנאשם הביע רצון לנסות להשתלב בתהליך גמילה נוסף באשפוזית בטמרה, אולם, כאמור, עקב סיבות שונות, הכוללות עיכובים בירוקרטים וחוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן, לא הגיע למסגרת הגמילה, ובסופו של דבר ביצע עוד עבירה, ובכך גדע את ההליך.

סוף דבר לאור המפורט, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך שמונה חודשים.

אני מורה על הפעלת ההתחייבות שהוטלה על הנאשם בת"פ 65290-12-20 (ניתן ביום 21.3.21 בבית משפט השלום בנצרת) בסך 3,000 ₪.

ב"כ הנאשם טען כי במקרה זה מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ל- 6 חודשי מאסר בפועל וטען כי הגם שמדובר בארוע אלימות חמור, הוא לא נמצא ברף הגבוה של אלימות והחבלות שנגרמו נוצרו במהלך הארוע, ולאו דוקא מאלימות שהופעלה על ידי הנאשם.

באשר לעונשו של הנאשם בתוך מיתחם העונש ההולם, נטען, כי יש מקום להשית על הנאשם עונש ברף הנמוך של המיתחם, וזאת נוכח הודאתו בעובדות כתב האישום ועמדתה של המתלוננת, אשר ביקשה להקל בעונשו.

מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שיחרורו, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופת התנאי עבירת אלימות פיזית או מילולית כלפי בן מישפחה, ויורשע בגינה.

...

לאור האמור, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין העבירה בה הורשע הנאשם, בנסיבות תיק זה, נע בין מאסר קצר, שניתן בנסיבות מתאימות לרצות בעבודות שירות ל- 12 חודשי מאסר בפועל.

לאחר ששקלתי את השיקולים המפרטים לעיל , אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו 30.1.23.

אפנה לדבריה של כב' השופטת (בדימוס) א. פרוקצ'יה ב- ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2007), פסקה 7: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה". בעניינינו הורשע הנאשם במעשי אלימות במסגרת ובתוככי התא-המשפחתי, כמו גם באיומים ובשיבוש מהלכי משפט.

לצד זאת יודגש, כי אין בידי לקבל את טענות ב"כ הנאשם לעניין הקלה משמעותית בעונשו של הנאשם, וזאת בשים-לב, בין היתר, לעובדה, כי שירות בתי-הסוהר ערוך לטפל במצבים כגון דא. מנגד יש להיתחשב כשיקול לחומרא בעיקרון ההרתעה בעבירות אלימות ואיומים במשפחה, ובצורך ההולך וגובר למגרן, שעה שדומה, כי תופעה, לפיה ויכוחים בין בני-זוג מסתיימים במעשי אלימות שנוקט החזק כלפי החלש, צוברת תאוצה.

...

ודוק, אפנה לדבריו של הנאשם ב-ת"פ 42157-05-20 שהתנהל בענייננו: "....אני מבקש סליחה, ביקשתי גם מהאשה סליחה. היתה באה אלי לביקורים ודיברנו והשלמנו והכל בסדר". בשקלול הנסיבות והנתונים השונים אני קובע, כי העונש הראוי בנסיבות הוא עונש של 56 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר בהם נשא הנאשם עד כה מכוח המעצר עד תום ההליכים אשר הושת עליו, החל מיום 03.01.2022.

סעיף 52 (א) לחוק העונשין מורנו כך: "הטיל בית המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש, כולו או מקצתו, יהיה על תנאי". ובהמשך קובע סעיף 58, כי: "מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות". לפיכך ובנסיבות המקרה שבפנינו, סבורני, כי יש להורות על הפעלת עונשי המאסרים המותנים, אשר נגזרו על הנאשם ב-ת"פ .

אשר על כן אני גוזר על הנאשם: מאסר למשך 56 חודשים, לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 03.01.2022.