הקל בעונשם של נאשמים בתיק הלבנת הון

באופן כללי טוענת המשיבה כי אילו לא צורפה פרשה זו לתיק, פרשה לגביה נקבע מיתחם ענישה של 36-60 חודשי מאסר ואילו התיק היה מנוהל בנפרד, עונשו של שבת במצטבר היה חמור בהרבה, כאשר בפועל הצירוף לשאר פרשות "נגר לבן", הקל עימו.

ביהמ"ש קמא הוסיף והפנה לכך שקשה ללמוד מתיקים בהם היו הסדרי טיעון, לתיקים בהם נוהלו תיקים עד תום, תוך הפניה לכך שההלכה הפסוקה בעבירות מס בכלל, ובעבירות של שימוש בחשבוניות פיקטיביות מאידך, מחמירה עם עברייני המס וכי רף החומרה בשנים האחרונות הולך ועולה, וכי מוטלים עונשי מאסר ממושכים יותר ויותר וכך גם קנסות משמעותיים, כאשר נסיבות הנאשם נסוגות מפני השיקול ההרתעתי והאנטרס הצבורי.

לצורך עמידה על רמת הענישה העכשוית, אפנה לתיק בהקף דומה, (אם כי הכולל עבירות הלבנת הון), במסגרתו אישר ביהמ"ש העליון גז"ד מיום 14.5.12, שניתן בביהמ"ש המחוזי בב"ש, בת"פ 8292/06 (כב' השופט זלוצ'ובר), הכולל ענישה של 10 שנות מאסר, מאסר מותנה וקנס בסך 5 מליון ₪ או 24 חודשים תמורתו, (ושלא בתשלומים), וזאת במסגרת ע"פ 5783/12 נסים גלם ואח' נ' מדינת ישראל, (11.9.14), (להלן:"הילכת נסים גלם").

...

לא מצאתי בדומה לדיון בעניינו של בראנס, כי נפלה בידי ביהמ"ש קמא טעות בקביעת הניכוי ולפיכך הנני דוחה את טענות שבת לענין זה. באשר לטיעונים הנוגעים לקנס שהושת על שבת, כמו גם חלף המאסר תמורתו, מדובר בטיעונים דומים לאלו של בראנס ועזרן.

מדובר בקנס ראוי ומידתי שאיננו מופרז בהיקפו, ואין הצדקה להתערב בו. לפיכך, נדחות טענות שבת לענין הקנס שהושת.

סיכום נוכח כל האמור, אציע לחבריי כי נדחה את שלושת הערעורים על הכרעת הדין.

לאחר שנשמעו ראיות הצדדים לעונש, גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 7 שנות מאסר לריצוי בפועל; עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר אחת מהעברות בהן הורשע, או כל עבירה אחרת מסוג פשע, לפי פרק ט' סימן ה' לחוק העונשין או לפי חוק איסור הלבנת הון; וכן קנס בסך 120,000 ש"ח או 120 ימי מאסר תמורתו.

ומה יהיה המצב אם בתיק אחר הסניגור הוא יהיה הצד אשר יסטה מן העובדות? אם נלך לפי קו הסנגור ונבטא שויון בין הצדדים למשפט, לפי הסנקציה אותה דורש בא כוח המערער כאן – האם נאמר שיש למנוע מסניגור מלטעון לעניין העונש ויש לקבל את עתירת התביעה כפי שהיא? ברור שלא כך יש לנהוג על פי הדין.

תכלית נוספת היא למנוע עדות מגמתית של נאשם אחד כנגד נאשם אחר מתוך ציפייה שהפללתו תביא להקלה בעונשו שלו.

...

השופט נ' סולברג: דעתי כדעתו של חברי, השופט נ' הנדל; דינו של הערעור על הכרעת הדין – להידחות.

דינו של הערעור על גזר הדין – להידחות בעיקרו ולהתקבל במקצתו.

סוף דבר הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל, אליו הצטרף השופט נ' סולברג, ובניגוד לדעתו החולקת של השופט י' אלרון לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

נטען כי ניתן להשוות לתיקי מירמה בהם האנטרס המוגן דומה, בהיתחשב בכך שמעשיו של הנאשם מייצבים אותו במיתחם החומרה השייך לתיקים החמורים יותר, כאשר הבולט מבניהם הנו ע"פ 7075/03 אסתר אלון ואח' נ' מ"י (2.8.2006) "פרשיית הבנק למסחר", וכי חומרת המעשים בפרשיית הבנק למסחר ותוצאות המעשים אמנם קשים יותר מעניינו של הנאשם כאן, אולם שווי הגניבה והנזק שניגרם למתלונן מציבים את עניינו של הנאשם במנעד הרלוואנטי לתיקים מסוגו של הבנק למסחר.

נטען כי העובדות שהקימו את עבירת הלבנת ההון, אפשרו להשאיר את הרכוש העצום שנגנב, בידי הנאשם ושותפו/יו ולמנוע תפיסתו על ידי המישטרה והשבתו למתלונן, וכי יש במעשיו של הנאשם חומרה נוספת, היות והם מהוים פגיעה מתמשכת במתלונן אשר רכושו נותר גלוי ברשות הרבים האינטרנטית אולם מחוץ להישג ידו.

ב"כ הנאשם מפנה לעדותו של המתלונן ביחס להשפעת הסכום שנגנב עליו וטוען כי "מבלי להקל ראש בסכום הגניבה האמורה בעיניינו, הרי שיש ליתן לכך משקל שלא מדובר בסכומים שאובדנם מוביל לאובדן קורת גג ביתו". ביחס לשווי מטבע הדש, נטען כי הנאשם הורשע בהכרעת הדין על פי העובדות המצוינות בכתב האישום, לפיהן שווי המטבע במועד הגניבה היה כ- 82.5 $ ועל פי עובדות אלו יש גם לגזור את דינו של הנאשם.

הנאשם הורשע בעבירות של: גניבה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 384א(ב) לחוק העונשין, אשר העונש המקסימלי בגינה הנו 7 שנות מאסר, פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, אשר העונש המקסימלי בגינה הנו 10 שנות מאסר, חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה לפי סעיפים 4 ו- 5 לחוק המחשבים, אשר העונש המקסימלי בגינה הנו 5 שנות מאסר, וערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), אשר העונש המקסימלי בגינה הנו 7 שנות מאסר.

...

לאור כל האמור, לאור הערכת הסיכון הגבוהה בעניינו ולאור אי לקיחת האחריות על העבירות, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית או שיקומית בעניינו של הנאשם.

מובן כי זוהי זכותו של הנאשם כזכות כל נאשם לכפור ולנהל הליך של שמיעת ראיות, ואולם, משנדחית גרסה עובדתית של נאשם, לדבר משמעות לגבי לקיחת אחריות, אשר רלבנטית לעונש.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 8 שנים.

בית המשפט העליון, בפסק דין שאליו לא הפניתה ב"כ המאשימה, הקל בעונשו של הנאשם והעמידו על ארבע וחצי שנות מאסר, תוך אמירה: "אין זה שכיח שמוגשים הליכים פליליים בגין עבירות לפי הפקודה. אכן, בהחלט מן הראוי לעשות שימוש, במקרים מתאימים, בהוראות הפליליות שבפקודה על מנת לטפל בתופעה של ניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל, תוך הטעה ומרמה כלפי הנושים, הכונס הרישמי ובית המשפט. טוב עשה הכונס הרישמי שהביא להפעלה של ההוראות הפליליות שבפקודה. עם זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שבמשך שנים לא מעטות לא פעלו רשויות האכיפה על מנת להעמיד לדין פלילי את אלה שעברו עבירות לפי הפקודה" (ע"פ 4966/03 שורתי נ' מדינת ישראל [22.1.04], פסקה 4).

חשיבות רבה יש להרתעת הרבים בעבירות מעין אלה, שיש בהן גם פגיעה בקורבנות חסרי ישע (במסגרת האישום הראשון), וגם בקופה הציבורית (הן במסגרת הלבנת ההון, הן במסגרת העבירות שבוצעו במסגרת הליך פשיטת הרגל של הנאשם).

ההגנה הציגה מסמכים במסגרת הראיות לעונש (ענ/1), המלמדים על כך שהנאשם מקבל קצבת אזרח ותיק בסך 3,133 ₪ מדי חודש, וכי על־פי "דוח התיקים לחייב" של רשות האכיפה והגבייה לחודש מאי 2021, לנאשם יש עדיין תיקים פתוחים בסכום של יותר ממיליון ₪.

...

ואולם, הפרמטרים הללו, שבמקרה דנן הם בעלי השפעה כבדה מאוד, מביאים אותי למסקנה שבמקרה דנן, העונש הכולל שיש להטיל על הנאשם הוא 30 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח האמור, אני קובעת שהנאשם ישלם פיצויים רק לשני החסויים שעודם בחיים, והם ש.מ ו-ב.ש, בסכומים שאפרט להלן.

סיכום על יסוד כלל השיקולים שפירטתי לעיל, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם: מאסר בפועל בן 30 חודשים; מאסר בן 8 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה שבה הורשע מסוג פשע; מאסר בן 4 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה שבה הורשע מסוג עוון; קנס בסך 80,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תמורתם.

במסגרת הטיעונים לעונש צוין כי במסגרת הדיווח שהגיש הנאשם, לשם הסרת המחדל, דיווח על הכנסות העומדות על 760,000 ₪, לשנים 2012- 2016, אך זאת במסגרת תיק שומה משותף לו ולרעייתו.

בגזר-הדין צוין כי היה מקום להטיל עונשי מאסר משמעותיים, אילמלא נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, הודאתם, וכי הקנס הגבוה שהושת עליהם מאזן את עונש המאסר הקל שהושת.

    עפ"ג (מרכז) 50933-01-14 בסון נ' מדינת ישראל (16.12.14) – המערער הורשע בעבירות איסור הגרלות והימורים, עבירות מס, ובצוע פעולה ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון, לאחר שאירגן הימורים באמצעות האנטרנט, עבור מהמרים, באמצעות ניחוש תוצאות משחקי ספורט, והיה ממפעילי האתר.

...

בית-המשפט מצא שלא לכבד את הסדר הטיעון שכלל הסכמה על השתת ששה חודשי מאסר בעבודות שירות, וקבע כי הנאשם ירצה 8 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסרים על-תנאי, קנס כספי בסך 100,000 ₪, והורה על חילוט רכוש בשווי רב. ת"פ (אי') 6689-05-13 מדינת ישראל נ' פאן (20.1.14), הוטלו מאסר על-תנאי וקנס בעבירות של ארגון הימורים.

        לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות ביצוע כלל עבירות כתב האישום, נע בין מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות ל-10 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר 20.