הקטנת הנזק לפי סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח

טענה זו מתייחסת לנטל הקטנת הנזק המוטל על מבוטח לפי סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ("חוק חוזה הביטוח").

...

עוד תובעת התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך 40,000 ש"ח. סבורני, כי התובעת אכן זכאית לפיצוי ממשי בגין עוגמת נפש.

בענייננו, נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי הנתבעת אינה רשאית לעמוד על התנאי לביצוע הכינון בפועל, ועליה לשלם לתובעת את ההפרש בין הסכום ששולם לה בגין הנזק בערכי שיפוי לבין הסכום לו היא זכאית בערכי כינון, בסך 13,116 ש"ח. מכל האמור לעיל עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובעת, מעבר לסכומים שכבר שולמו לה, את הסכומים הבאים: סך של 15,960 ש"ח בגין נזקים נוספים שיש להכיר בהם כמכוסים על פי הפוליסה; סך של 13,116 ש"ח עבור השלמת הפיצוי על פי הפוליסה לערכי כינון; וסך של 54,863 ש"ח עבור נזקים שנגרמו בשל הפרת חוזה הביטוח.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 83,939 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

בנוסף, עפ"י סעיפים 61 (א) ו-(ב) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981: "הקטנת הנזק

...

נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה כפי שינומק להלן: לעניין הנזק ישיר: אני מקבל את טענת הנתבעת כי פיצתה את התובע בהתאם לחוות דעת שמאי נגדית מטעמה ולא נסתרה טענת הנתבעת אשר להפרש הכספי במחירו של המגן הקדמי כפי שנקבע בחוות הדעת מטעם התובע סך של 5,500 ₪ לעומת מחיר נמוך יותר בחנות חלפים (עוזי וולוו) סך של 3,940 ₪ בלבד.

אני מקבל את טענת הנתבעת שחוו"ד השמאי מטעם התובע כוללת התייחסות לירידת ערך טכנית בלבד.

אני מקבל את טענת הנתבעת כי לצורך הוכחת ירידת ערך מסחרית לא יכול היה התובע להסתפק בצירוף הסכם זיכרון דברים בינו ובין רוכשת רכבו.

סוף דבר: אני קובע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

לטענתה, בהתאם לסעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח, לפיה חבות המבטח לשלם למבוטח מכח הפוליסה מוגבלת להקף הנזק שניגרם למבוטח ושלא היה באפשרותו להקטין, בין אם מכוח חובתו העצמאית להקטין את נזקיו ובין אם על ידי יישום הוראות המבטח בעיניין זה. עוד טוענת הנתבעת כי על פי סעיף 4 לפוליסה התקנית שבתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 (להלן: "הפוליסה התקנית"), המבטחת יכולה על פי שקול דעתה לבחור בין דרכי הפצוי הבאות: תשלום ערך הנזק או האבדן, תיקון הרכב, החלפתו ברכב מסוג ואיכות דומים או החלפת חלק ממנו.

...

אמנם, אני מקבל את טענת הנתבעת לעניין האפשרות שעומדת ללקוח לספק בעצמו את החלפים למוסך, בתנאי שמדובר בחלפים תואמים לסוג הרכב, לדגם הרכב ולהוראות יצרן הרכב, ואז ישלם עבור עבודה בלבד.

בנסיבות העניין, סבורני כי סירובה של הנתבעת לפצות את התובע בתגמולי ביטוח, נבעה על בסיס בדיקה ועל יסוד חשד, שהתברר כאן כי אינו מגיע עד כדי מסירת עובדות כוזבות ומרמה.

סוף דבר אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: 9.1.

מטיבו ומטבעו של ביטוח אובדן תוצאתי הוא נרכש לשם ביטוח נזקים אותם ניתן להגדיר גם כהוצאות שמוציא מבוטח להקטנת ניזקו לפי סעיף 61 (ב) לחוק חוזה ביטוח.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה יש לתת רשות לערער ולקבל את הערעור לגופו באופן שחוות דעת של עו"ד סגיס שהוגשה מטעם המשיבה תוצא מחוץ לחומר הראיות, מהנימוקים כדלקמן: השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו ככלל במסגרת ערעור על פסק דין ולא בשלב הביניים אלא אם כן כתוצאה מהחלטת הביניים ינוהל ההליך באופן שגוי או אם קיימת הצדקה לביקורת מידית של ערכאת הערעור.

אני סבורה כי חוות הדעת של עו"ד סגיס היא במהותה חוות דעת משפטית לכל דבר ועניין, ולפיכך אין לקבלה.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור ודין הערעור להתקבל באופן שחוות דעת של עו"ד סגיס שהוגשה מטעם המשיבה תוצא מחוץ לחומר הראיות.

הנזקים וההוצאות המפורטים בתביעה הם בבחינת נזק לרכוש או הוצאות סבירות לצורך תיקון הנזק, ולכן הם מכוסים במערך הביטוחים שרכשה התובעת או בהתאם להוראות סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א (להלן "החוק") או כדי למנוע תביעות של צדדים שלישיים.

מסיבה זו, יש לדחות גם את טענת התובעת כי היה עליה להמשיך בבצוע העבודות מיידית כדי לקיים את חובת הקטנת הנזק או מניעתו לפי סעיף 61 לחוק, שכן חובה זו אינה חלה על נזקים שממילא אינם מכוסים בביטוח.

...

משום כך, התובעת לא הייתה זכאית לתגמולים בסך של 900,000 ₪ הנ"ל. סיכום לעניין התגמולים מכוח פוליסת עבודות קבלניות מכל האמור לעיל עולה שהתובעת הוכיחה שהייתה זכאית לקבל מהנתבעת מכוח פוליסת עבודות קבלניות תגמולי ביטוח בסכום כולל של 2,526,568 ₪ (1,234,176 ₪ בגין פירוק ופינוי הגנטרי שניזוק + 789,861 ₪ עבור תיקון הנזקים בגשר + 163,020 ₪ בגין ציוד שניזוק + 339,511 ₪ עבור בדיקות שונות, תכנון מדידה ופיקוח).

סוף דבר התובעת לא הוכיחה שהייתה זכאית לתגמולי ביטוח נוספים מכוח פוליסת צמ"ה. התובעת זנחה את תביעתה מכוח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית, וממילא לא נסתרה טענת הנתבעת כי פוליסה זו נוגעת רק לתביעות של צדדים שלישיים, ואינה רלוונטית לענייננו.

לאור כל האמור לעיל, התביעה על סך 31,458,506 ₪ נדחית בעיקרה, ומתקבלת בסך של 199,999 ₪ בלבד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (31.1.2017), קרי סך של 248,118 ₪ עד מועד מתן פסק הדין.