הצעת פשרה בתיק נזקי גוף של קטינה שנפגעה בתאונת דרכים

התובעת, ח.ר. ילידת 2005 (קטינה) (להלן: "התובעת") טוענת שביום 09.05.14, במהלך ירידה מרכב מ.ר. 9988953 הנהוג בידי אביה ואשר היה מבוטח ע"י "הפול" מאגר הישראלי לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), נפלה וכתוצאה מכך נגרמו לה ניזקי גוף (להלן: "התאונה").

בהודעת הצדדים לבית המשפט בקדם המשפט אשר נערך ביום 11.12.17 נימסר שאין סיכוי להגיע לפשרה בתיק זה, על אף שהתביעה וויתרה על הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ומסתפקת בפצוי על פגיעה ללא נכות צמיתה.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי העובדה כי ישנם בעיות נוספות בתיק כגון העידר רישום בזמן אמת על תאונת דרכים כשמצופה מאדם מנוסה כמו אביה של התובעת לדעת כי מדובר בתאונת דרכים ולפעול מיד בעיניין.

בע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי מב (1) 446, נכתב כך: "...מטבע הדברים יפסוק בית המשפט את הדין על-פי הנתונים העובדתיים שהצדדים מביאים אותם לפניו. לכן אין עליו לידרוש הוכחות לגבי עובדות קונקרטיות, אשר שני הצדדים מקבלים את נכונותן. התבססות על עובדות מוסכמות כאמור הנה טבעית ואינה פוגעת במעמדו של בית המשפט. הוא הדין בדבר הסכם של פשרה שאליו מגיעים הצדדים ביחס לתוצאות ההיתדיינות, אשר בית המשפט בדרך כלל (אם כי לא תמיד) מקבלו". ובהמשך: "אין הסכמת הצדדים מהוה נוסחת קסם, אשר בעטיה מחויב בית המשפט לתת את ידו ואת אישורו לכל פרוצידורה המוצעת על-ידי הצדדים, אפילו אם סבור הוא שזו נוגדת את תקנת הציבור, או את דרישות הצדק או אינה לכבודו של בית המשפט.

בנסיבות הפגיעה בתיק זה, לרבות הסבל שהייתה צריכה לעבור התובעת בעצם ההליכים המשפטיים (כולל חקירה נגדית מיותרת ולא נחמדה שעברה שהביא אותה עד לדמעות באולם בית המשפט) אני סבור שעלי להשתמש בסמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון).

...

באותו יום הודעתי לצדדים כי אם אין מנוס מלשמוע הוכחות בתיק 0% וכל המחלוקת היא בקשר לנסיבות התאונה, בית המשפט ישקול כי הליך ההוכחות יתנהל כהליך של "סדר דין מהיר" ואפשרתי לצדדים להגיב על כך בכתב.

בנסיבות הפגיעה בתיק זה, לרבות הסבל שהייתה צריכה לעבור התובעת בעצם ההליכים המשפטיים (כולל חקירה נגדית מיותרת ולא נחמדה שעברה שהביא אותה עד לדמעות באולם בית המשפט) אני סבור שעלי להשתמש בסמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון).

משכך הנני קובע שהנתבעת תפצה את התובעת בראש נזק זה בסך של 9,000 ₪.

בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4%.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק ובית המשפט נתן לצדדים הצעת פשרה שלא השתכללה לידי הסכם והתיק נקבע להוכחות.

גם בשטחי C שבשליטתה ובאחריותה האזרחית הישראלית, הדין החל על תאונת דרכים אינו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") אלא חוק הביטוח הפלסטינאי ובילבד שאין מדובר בחריג לכלל הטריטוריאלית מצוי בסעיף 2 (א1) לחוק הקובע: "הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים או בשדה התעופה ויראו את התאונה כאילו ארעה בישראל". הגדרת "האיזור" ו"שטחי האחריות הפלסטינאית" הנה כהגדרתם בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

כלל "השנים האבודות" בדין הפלסטינאי בת"א (תל אביב-יפו) 41193-02-16 עיזבון המנוחה פלונית (קטינה) ז"ל נ' דב כץ (29.09.21), עמיתי השופט משה תדמור-ברנשטיין ציין, שבחוק הביטוח הפלסטינאי קיים פיצוי לניזוק בגין הפסדי הישתכרות ואובדן כושר הישתכרות, אך אין כל היתייחסות לפצוי בגין הפסדי הישתכרות עתידיים במקרה של מות הנפגע בתאונה.

...

לפיכך תשלם הנתבעת לתובעים סך של 174,203 ₪ בגין ראש נזק זה. במאמר מוסגר אציין שכללי היוון הנ"ל הם דרקוניים ופוגעים בזכויות הניזוקים, אך מה שלא הצלחתי לחולל, בכוחותיי הדלים, בקשר לניזוקים ישראליים עם ריבית היוון של 3% (ראו מאמרי "אחרי 40 שנות מדבר פסיקתי יש 'לחשב מסלול מחדש' - שימוש במקדמי היוון אנכרוניסטיים בתביעות נזיקין כפגיעה קשה בניזוקים" (2016); וכן פסק דיני ב(ת"א (ת"א) 15635-08-14 נ.ה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10.8.2016), אשר לא התקבלו ע"י בית המשפט העליון בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (08.08.19)) למעלה מכוחותיי לנסות עם הניזוקים הפלסטינאיים.

סוף דבר  יסוד מוסד בעולמה של יהדות הוא רעיון בריאת האדם בצלם אלוקים (בראשית, א, כז).

משכך ולאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4%.

התובעת, ח.ר. ילידת 2005 (קטינה) (להלן: "התובעת") טוענת שביום 09.05.14, במהלך ירידה מרכב מ.ר. 9988953 הנהוג בידי אביה ואשר היה מבוטח ע"י "הפול" מאגר הישראלי לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), נפלה וכתוצאה מכך נגרמו לה ניזקי גוף (להלן: "התאונה").

בהודעת הצדדים לבית המשפט בקדם המשפט אשר נערך ביום 11.12.17 נימסר על ידי הצדדים שאין סיכוי להגיע לפשרה בתיק זה, על אף שהתביעה וויתרה על הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ומסתפקת בפצוי על פגיעה ללא נכות צמיתה.

נכון הוא שתיקי פלת"ד לא הוכללו בקטגוריה של ההליכים עליהם חלים תקנות סדר הדין המהיר, אך זאת לא בגלל שמחוקק המשנה סבר שתיקי פלת"ד חשובים יותר או נהנים מ"מעמד על" מבחינת הזכויות הדיוניות אלא בגלל סדרי דין מיוחדים שבתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1987 (להלן:"תקנות המומחים") כפי שעולה מדברי ההסבר לתיקון מס' 5 לתקנות סדר הדין האזרחי.

הנני מאמין באמונה שלימה שזכותו של כל מתדיין לקבל או לסרב לפשרה המוצעת על ידי בית המשפט, מבלי שיופעל לחץ כלשהוא כלפיו לקבלה.

...

באותו יום הודעתי לצדדים כי אם אין מנוס מלשמוע הוכחות בתיק 0% וכל המחלוקת היא בקשר לנסיבות התאונה, בית המשפט ישקול כי הליך ההוכחות יתנהל כהליך של "סדר דין מהיר" ואפשרתי לצדדים להגיב על כך בכתב.

כך למשל בת"א 10246-07 ס. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (05.06.16) עסקתי בתביעה של קשישה מבוגרת, ילידת 1930, תיק שאינו מורכב ושבו לא היו בו שאלות "דרמטיות", ועינוי הדין שהיה נגרם אם הייתי נעתר לבקשת ההגנה הדיר שינה מעיני.

פתחתי את החלטתי זו במשנה באבות פרק ח', משנה ב' בה נכתב בהי לישנה: "חרב באה לעולם על עינוי הדין". אני סבור שהגיע העת שעם ישראל השבע מלחמות יניח את החרב לאחר שיחסל את הסיבה להיווצרותה (וראה פירוש רבנו עובדיה מברטנורה במקום).

משכך ולאור כל האמור לעיל הנני קובע שתיק זה יידון החל משלב ההוכחות לפי כללי "סדר הדין המהיר" שבתקנות 214 י"ד (א)-(ג) ומשכך: הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית בליווי מלוא המסמכים עליהם הם רוצים להסתמך, תוך 30 ימים מהיום.

לפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, המעוררת מחלוקת בשאלת גובה הפצוי לו זכאית התובעת.

בשנת 2013 הגישה התובעת תביעה בבית משפט השלום בקריות (ת"א 52499-10-13) בה עתרה לחיוב הנתבעות בפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה.

הצעת פשרה שניתנה לצדדים לא התקבלה על ידי הנתבעת.

קביעה אחרונה זו מצויה בגדר שיקול דעתו המקצועי של המומחה; היא עולה בקנה אחד עם השכל הישר; ולא מצאתי להתערב בה. אין זה מדויק לומר כי בשנת 2015 המומחה לא היתייחס לגורמים שאינם קשורים לתאונה, שכן הוא ציין שהתובעת סובלת מבעיות קשב ורכוז (שעל פי התיק הרפואי אובחנו עוד בשנת 2007).

כאשר עסקינן במי שניפגע בהיותו קטין, הנחת העבודה היא שכושר הישתכרותו אילמלא התאונה יחושב לפי השכר הממוצע במשק, בהיעדר נתונים מיוחדים המצביעים אחרת.

התובעת מפנה גם לפסיקה ולפיה בעיניינם של קטינים יש לחשב את הפצוי בגין הפסדי שכר לפי השכר הממוצע מהמשק החל מ- "היום הראשון", קרי מהמועד המשוער של כניסת הקטין למעגל העבודה.

...

הפסד שכר בעתיד כפי שפורט לעיל, סבורני כי לנכות המיוחסת לתאונה יכולה להיות השלכה תפקודית .

במכלול הנסיבות, לרבות התפקודיות הגלומה בנכות (בין היתר בהינתן הצטרפותה של הנכות למכלול בעיות אחרות), כמו גם עובדת היותה של התובעת רק בתחילת דרכה, זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסדי שכר בעתיד בסכום שאינו מבוטל (בניגוד לעמדת הנתבעת), ואולם הנתונים שהצטברו בעניינה נכון להיום, כמפורט לעיל בסעיף זה, מביאים אותי למסקנה שאין לחשב פיצוי זה לפי חישוב אריתמטי מלא, אלא פחות מכך.

סיכום הנזק להלן סיכום נזקיה התובעת עקב התאונה: כאב וסבל - 13,748 ₪ הפסדי שכר בעבר – 7,000 ₪ הפסד שכר לעתיד – 163,000 ₪ עזרת הזולת – 5,000 ₪ הוצאות – 2,000 ₪ סוף דבר על יסוד המפורט לעיל אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בסך 190,748 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד כקבוע בחוק והחזר אגרה ששולמה בתחילת ההליך.

לפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד) לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 25.11.2001, בעקבות תאונת דרכים מיום 18.2.2010.

לאחר מכן הגישו הצדדים תחשיבי נזק ועל יסודם ניתנה הצעת פשרה.

הורי התובעת הודיעו כי הם מוותרים על המינוי, אולם בעקבות פנייה של בא כוחם לבית המשפט הורתה כב' השופטת דגן כי על מנת שלא לפגוע בתביעתה של התובעת הקטינה, תישאנה הנתבעות בשכר המומחית כמימון ביניים, וככל שלא תקבע נכות צמיתה עקב התאונה, יקוזז השכר מהפצוי.

אשר לתקופת השרות הצבאי - לא הוצג התיק הרפואי הצבאי, לרבות תיק בריאות הנפש; טענתה של התובעת כי לא ניתן להשיג תיק זה אין בה ממש, מה גם שאישרה כי כלל לא ביקשה מבא כוחה לנסות ולהשיגו; לא הוצגה אסמכתא לגבי גובה הפרופיל הצבאי שנקבע לתובעת, לא הוצג אישור שירות קל"ב, והיא לא הביאה לעדות את חברותיה ששרתו עימה והתגוררו עימה במשך למעלה משנה באותו החדר, והיו יכולות להעיד על ארועי הרטבת לילה שקרו, כנטען.

...

אשר למישור החברתי והתעסוקתי: הגם שהתאונה אירעה לפני כשלוש-עשרה שנים, פרק זמן ארוך ביותר לכל הדעות, לא הובאו כל ראיות לגבי תפקודה החברתי של התובעת, מעבר לסיכום של מכון שיא-אל, אשר כאמור, מצביע דווקא על שיפור בתפקודה של התובעת כל עוד התמידה בטיפול הרגשי.

המסקנה המתבקשת מכל אלו היא, כי לא ניתן לייחס לתאונה את שיעור התרומה לנכותה הרפואית אותו ייחסה לה מומחית בית המשפט; התרשמותי היא, כי ניתן לייחס לתאונה, לכל היותר, החמרה בשיעור מסויים ולתקופה מסויימת של מספר שנים לאחר התאונה, מבלי שהחמרה זו עולה כדי נכות צמיתה.

הנזק מכל המקובץ לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בהתאם לראשי הנזק כדלקמן: כאב וסבל בשקילת כל הנימוקים שהובאו לעיל, ובשים לב לסמכותו של בית המשפט לפסוק בגין נזק בלתי ממוני פיצוי עד לשיעור 10% מהסכום המירבי (תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976), אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה סך של 16,000 ₪.