הצעת בית הדין לברר יחסי עובד-מעביד בערעור

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 47168-08-20 20 יוני 2023 לפני: כב' השופט, סגן הנשיאה דורי ספיבק נציגת ציבור עובדים גב' מזל גולן נציגת ציבור מעסיקים גב' חמדה מרק התובעת: מיכל קיזלשטיין אגסי ע"י ב"כ עו"ד צבי כהן הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד רונית סגל פסק דין

כאן המקום לציין כי עוד ביום 8.5.19 נשלח אל התובעת מכתב מהנתבע (נספח ב' לכתב ההגנה) – התובעת טוענת שלא קיבלה אותו, ונדון בכך בהמשך – שבו נאמר כך: "לאחר בדיקה שערכנו, התברר כי גב' מיכל קיזלשטיין איננה עונה על הגדרת "עובד" (שכיר) שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מהנימוקים המפורטים להלן, כולם או חלקם: · העבודה בוצעה כעובד עצמאי ולא כעובד שכיר.

משקיבלו הצדדים את הצעת בית הדין, הגישה התובעת ביום 23.11.22, הודעה על הגשת החשבוניות, במסגרת נטען כי עלה בידה לאתר רק חלק מהחשבוניות בלבד (בתקופה שבין נובמבר 2018 לאוגוסט 2019), ובאופן המעורר סימני שאלה, היא לא איתרה בכלל חשבוניות כלשהן המתייחסות לשלושת החודשים האחרונים לפני הלידה השניה (ספטמבר עד נובמבר 2018).

כמו כן, על היתנהלות מעין זו חל לדעתנו הכלל הפסיקתי שלפיו צד הנמנע מהבאת ראיה או מהעדת עד, חזקה היא כי אילו הוצגה הראיה או נשמעה עדותו של העד, היה בהם כדי לפגוע בגירסת הצד הנמנע; שביעית בפסיקה נקבע כי "...בבדיקת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, התמורה בעד העבודה. זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה." (עב"ל 535-09 בן אלישע נ' המוסד לביטוח לאומי (15.09.10)).

זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

...

" לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, וננמק: ראשית לא עלה ביד התובעת להוכיח טענותיה בעניין קיומם של יחסי עבודה.

סיכומו של דבר, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי אכן התקיימו יחסי עבודה בינה ובין החברה שבבעלות אביה, ובשל כך התביעה נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

להשלמת התמונה יצוין כי בדברי ההסבר להצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, נכתב כי: "... בשנים האחרונות נידרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הבטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה, וקבע להלכה, כי דרקטור ובעל מניות בחברה עשויים להחשב כעובדים שכירים של החברה, בהתמלא תנאים מסוימים. דא עקא, שבנושא זה נותרה אי בהירות רבה, וציבור המבוטחים וכן גם המוסד שבים ונקלעים לצורך לבחון את מערכת היחסים שבין תובע דמי האבטלה לבין החברה, בנסיבות שבהן חדלה החברה להתקיים. זאת בעיקר בחברות שבהן מספר קטן של בעלי שליטה וענין, שאז מערכת היחסים שבין בעל השליטה או בעל הענין ובין החברה דומה יותר לפעילותו של עובד עצמאי. בירור מעמדו של המבוטח רק בדיעבד שעה שהוא בא לממש זכותו לגימלה היא בעייתית, וראוי לפיכך להבהיר מראש מה יהיה מעמדו, הן מבחינת חובת תשלום דמי הביטוח והן מבחינת זכויותיו לגימלאות. מוצע לפיכך לתקן את חוק הביטוח הלאומי, ולקבוע בו במפורש כי בעל מניות בחברת מעטים (חברה בת 5 בעלי מניות לכל היותר) המועסק בחברה, וכן מי שהוא בעל שליטה בחברה כאמור ומועסק בה, לא יוכר כעובד שכיר בחברה, הן לעניין תשלום דמי ביטוח והן לעניין הזכאות לגימלאות. מבוטח כאמור יוכר, לפי העניין, כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי".[footnoteRef:2] [2: ה"ח הממשלה 262.

לאחר סיום העסקתו, הגיש המערער תביעה לתשלום דמי אבטלה, אשר נדחתה על ידי המל"ל בנימוק שלא שררו יחסי עובד ומעסיק בין המערער לחברה.

...

טענות הנתבע יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

לנוכח האמור ומשלא נסתרו טענות התובע, אשר נתמכו במסמכים שצורפו ומשכלל לא הועלו בסיכומי הנתבע טענות הכופרות בגרסת התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענות התובע.

מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי לקבוע, על רקע טענות הצדדים, העדויות והראיות שהוצגו, כי הלכה למעשה, לאחר בחינה מהותית של הדברים, בתקופה הרלוונטית לתביעה, ובראי זכאות התובע לדמי אבטלה, ובשים לב לנסיבות המיוחדות של העניין, יש לקבל את טענות התובע לפיהן החברה לא הייתה חברת מעטים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בגדרה, הוטעם כי "כבר מעיון בפתח העתירה [...] ניתן להווכח בנקל כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדרך של הגשת תובענה לבית הדין האיזורי לעבודה, באשר הנושא בו היא מבקשת לידון, מצוי בלב מומחיותם של בתי הדין לעבודה". שכן, "כלל טענותיו של העותר, כמצוין בפתיח העתירה, נוגעות להחלטה על סיום תפקידו, לרבות סמכות מקבל ההחלטה, השיקולים שנשקלו בעת קבלתה, הליך קבלת ההחלטה, וכן טענות בדבר תפקידים חלופיים שהוצעו או אמורים היו להיות מוצעים לו, לשיטתו". לעמדת המשיבים "כל אלה הן טענות שעילתן ביחסי עובד מעסיק, וככאלה מצויות בלב סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 [...] לא זו בלבד שבית הדין האיזורי לעבודה הוא הערכאה בעלת הסמכות הייחודית לידון בסוגיות שמעלה העותר בעתירתו, אלא שבמסגרת הבירור שיתקיים בפניו, יידרש בית הדין האיזורי לעבודה, כערכאה הדיונית המוסמכת, לברר לאשורה את התשתית העובדתית הצריכה לעניין. זאת, משעה שבשונה מהנטען על ידי העותר, התשתית העובדתית, כמו גם טענותיו של העותר, אינן מוסכמות ואינן נעדרות מחלוקות, ולכן תדרש הערכאה הדיונית לברר את המחלוקות העובדתיות ולדון בכלל הטענות המשפטיות שיבקש העותר להניח לפתחה". כן הוער, כי בנגוד לטענות העותר "העתירה שלפנינו אינה נוגעת בסוגיות משפטיות בעלות חשיבות מיוחדת, והמדובר בבחינת מקרה פרטני שתעשה בהתאם לבחינת נסיבות[יו]"; וכי ממילא, "לחם חוקו של בית הדין לעבודה" להדרש גם לשאלות משפטיות, לרבות ביחס "לפרשנות הראויה להחלטת הממשלה [מס'] 2464 והנחיות נציבות שירות המדינה שהוצאו מכוחה, וכן לכלל הוראות הדין הרלוואנטיות". לבקשתו, ומשבאת-כוח המשיבים הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, נעתרתי לבקשת העותר להגיש תגובה מטעמו לשאלת קיומו של סעד חלופי במקרה זה. בתגובה נטען, ראשית, כי העתירה "מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות וכבדות משקל באשר להסדר משפטי חדש יחסית, פרי החלטות ממשלה [...] ולפיכך פרשנותו תהווה תקדים חשוב בעל השלכות רוחב משמעותיות, הן בעבור העובדים עצמם והן בעבור שירות המדינה בכללו", ומשכך נכון כי זו תתברר בפני בית המשפט הגבוה לצדק.

כידוע, הלכה היא עמנו כי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, וכי התערבותו בהחלטותיהם שמורה ״למקרים חריגים, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: קיומה של טעות משפטית-מהותית בהחלטה, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, וקיומם של שקולי צדק המחייבים היתערבות שיפוטית (בג״ץ 1428/23 ארגון רבני ישראל נ׳ המועצה הדתית יבניאל, פסקה 20 (22.05.2023); כן ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986) (להלן: הילכת חטיב)).

...

בגדרה, הוטעם כי "כבר מעיון בפתח העתירה [...] ניתן להיווכח בנקל כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדרך של הגשת תובענה לבית הדין האזורי לעבודה, באשר הנושא בו היא מבקשת לדון, מצוי בלב מומחיותם של בתי הדין לעבודה". שכן, "כלל טענותיו של העותר, כמצוין בפתיח העתירה, נוגעות להחלטה על סיום תפקידו, לרבות סמכות מקבל ההחלטה, השיקולים שנשקלו בעת קבלתה, הליך קבלת ההחלטה, וכן טענות בדבר תפקידים חלופיים שהוצעו או אמורים היו להיות מוצעים לו, לשיטתו". לעמדת המשיבים "כל אלה הן טענות שעילתן ביחסי עובד מעסיק, וככאלה מצויות בלב סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 [...] לא זו בלבד שבית הדין האזורי לעבודה הוא הערכאה בעלת הסמכות הייחודית לדון בסוגיות שמעלה העותר בעתירתו, אלא שבמסגרת הבירור שיתקיים בפניו, יידרש בית הדין האזורי לעבודה, כערכאה הדיונית המוסמכת, לברר לאשורה את התשתית העובדתית הצריכה לעניין. זאת, משעה שבשונה מהנטען על ידי העותר, התשתית העובדתית, כמו גם טענותיו של העותר, אינן מוסכמות ואינן נעדרות מחלוקות, ולכן תידרש הערכאה הדיונית לברר את המחלוקות העובדתיות ולדון בכלל הטענות המשפטיות שיבקש העותר להניח לפתחה". כן הוער, כי בניגוד לטענות העותר "העתירה שלפנינו אינה נוגעת בסוגיות משפטיות בעלות חשיבות מיוחדת, והמדובר בבחינת מקרה פרטני שתיעשה בהתאם לבחינת נסיבות[יו]"; וכי ממילא, "לחם חוקו של בית הדין לעבודה" להידרש גם לשאלות משפטיות, לרבות ביחס "לפרשנות הראויה להחלטת הממשלה [מס'] 2464 והנחיות נציבות שירות המדינה שהוצאו מכוחה, וכן לכלל הוראות הדין הרלוונטיות". לבקשתו, ומשבאת-כוח המשיבים הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, נעתרתי לבקשת העותר להגיש תגובה מטעמו לשאלת קיומו של סעד חלופי במקרה זה. בתגובה נטען, ראשית, כי העתירה "מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות וכבדות משקל באשר להסדר משפטי חדש יחסית, פרי החלטות ממשלה [...] ולפיכך פרשנותו תהווה תקדים חשוב בעל השלכות רוחב משמעותיות, הן בעבור העובדים עצמם והן בעבור שירות המדינה בכללו", ומשכך נכון כי זו תתברר בפני בית המשפט הגבוה לצדק.

שנית נטען, כי "פיטורי עובד בכיר על-ידי שר בממשלה בהחלטה שרירותית, ללא כל נימוק ענייני, ובאופן המעורר חשש כבד לכך שההחלטה נגועה בשיקולים זרים [...; פוגעים] פגיעה קשה באמון הציבור בממשלה ובעיקרון שלטון החוק, ולפיכך אף מטעם זה ראוי שהמקרה דנן ידון בבית המשפט העליון". שלישית נטען, כי "השאלות והעילות העומדות לדיון והכרעה במקרה זה מצויות עמוק בתחום המשפט המינהלי. למעשה משפט העבודה הוא משני בתיק זה [...]". רביעית, ובהמשך לנימוקו השלישי של העותר, נטען כי בנסיבות העניין "גם אם יופנה העותר לבית הדין לעבודה, סביר מאוד שכך או כך, יגיע התיק בסופו של דבר לפתחו של בית המשפט [העליון] על ידי אחד מן הצדדים. זאת בשל ההיבטים העקרוניים והתקדימיים של כל החלטה שתתקבל [...] לפיכך ראוי שהנושא ידון בבית המשפט העליון מלכתחילה, אף מטעמי יעילות". לסיום נטען, בניגוד לאמור בתגובת המשיבים, כי "עתירה זו מעלה סוגיות משפטיות בלבד ואין במקרה דנן כל מחלוקת עובדתית בין העותר למשיבים". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי שהעניין שלפנינו יתברר בבית הדין האזורי לעבודה – הוא הערכאה הטבעית והמוסכמת לדון בטענות שהועלו בעתירה דנא.

טרם חתימה, ראיתי להתייחס לטענת העותר לפיה נכון כי עניינו יידון בבית משפט זה מלכתחילה, בין היתר מטעמי יעילות; שכן, אם הוא יופנה ״לבית הדין לעבודה, סביר שהתיק [יגיע] בסופו של דבר לפתחו של בית המשפט [העליון] בשל ההיבטים העקרוניים והתקדימיים של כל החלטה שתתקבל״.

בהינתן כל האמור לעיל, דין העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין האזורי לעבודה.

עוד ציין המערער בעדותו כי מזכירתו של רו"ח פרוינד אישרה בפניו "שאין בעיה ושיש לה לקוחות שמעסיקים עובדים זרים, ושזה בסדר". בית הדין נימק את העידר המהימנות בסתירה שמצא בין גרסה זו לבין הודעת המערער מזמן אמת; בסתירה בין עדותו לבין עדותו של רו"ח פרוינד; בכך שהמערער לא הגיש את הויזה הזמנית שהציגה לפניו לטענתו העובדת ואף לא את המסמך מבית המשפט שטען שהציגה בפניו.

אשר להרשעת המערערים בעבירות שיוחסו להם - למעשה לא הייתה מחלוקת ממשית בהתקיימות הרכיבים העובדתיים של שתי העבירות, שכן המערער הודה הן בהודעתו בפני מפקח המשיבה והן בבית הדין בכך שהעובדת הועסקה בחנות תוך קיום יחסי עובד-מעסיק בינה לבין המערערת משך כשבעה חודשים החל מיום 18.6.18 ועד לבקורת ביום 4.2.19, וכן אישר כי לא נערך לה בשלב כלשהוא ביטוח רפואי.

נעיר כי במהלך הדיון בפנינו הציע ב"כ המערערים כי הדיון יוחזר לבית הדין האיזורי לצורך שמיעת עדותה של העובדת בהוועדות חזותית, על סמך התצהיר שנטען כי חתמה עליו (אם כי לא הוגש לתיק בית הדין).

לאורך כל הדרך מסר המערער גרסה המלמדת כי נקלע לסיטואציה בתמימות מסוימת, והגם שטעה באי ביצוע הבירורים הדרושים ובהסתמכותו על דברים שמסרה לו העובדת וסבר בטעות כי העברת דיווח מסודר לרשויות מלמדת על חוקיות העסקתה - ניתן וראוי לזקוף לזכותו את הנסיבות הללו בעת קביעת העונש, בהצטרף לנסיבות שנלקחו בחשבון על ידי בית הדין האיזורי וביניהן העובדה כי דובר במקרה יחיד ובעובדת בודדת.

...

ביחס למערער אנו סבורים כי יש להפחית במקצת גם את המתחם שנקבע, ולהעמיד את הרף התחתון על סך של 3,000 ₪ (בעוד שהרף העליון יוותר 10,000 ₪).

שוכנענו כי אין לייחס למערער חוסר מהימנות שכן לא מצאנו פער ממשי בין הודעתו כפי שנמסרה לחוקר לבין עדותו בבית הדין.

סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו, ביחס לגובה הקנסות שהוטלו על המערערים אשר יופחתו כאמור בסעיף 35 לעיל לסך של 15,000 ₪ למערערת ו-3,000 ₪ למערער.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 11274-12-18 16 ינואר 2024 לפני : כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש נציג ציבור (עובדים) מר אריק מאיר נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר התובע: מגדי סאלח ע"י ב"כ עו"ד עטאף רושרוש ועו"ד נור סיאגה הנתבע : המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד מראם דבאח ואח' פסק דין

התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי על פסק דין זה. ביום 7.9.2022 היתקיים דיון בבית הדין הארצי במהלכו הציע בית הדין לצדדים כי: "המערער יגיש לבית הדין האיזורי בקשה להארכת מועד להגשת התביעה, אשר בה יפרט בין השאר את סכויי התביעה בשים לב לראיות שכבר נשמעו בתיק. בית הדין יכריע בבקשה לאחר שיקבל את תגובת המשיב ובמידת הצורך יקיים דיון בה". הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין ומשכך ניתן לה תוקף של פסק דין.

כמו כן במסגרת עדותו היתייחס עו"ד רושרוש להסכם הפשרה שצויין גם במסגרת פסק הדין בתיק זה: "עו"ד רושרוש: אז תשאלי, מה? עו"ד דבאח: בהסכם פשרה משנת 2014 מצוין כאן בבירור כי ידוע לך שהתביעה לביטוח לאומי נדחתה. העד, עו"ד רושרוש: ידוע למי? עו"ד דבאח: לתובע ולך. העד, עו"ד רושרוש: איפה זה כתוב? עו"ד דבאח: הינה. העד, עו"ד רושרוש: טוב כבודה, מותר לי להשיב? כב' הש' רובוביץ ברכש: כן. העד, עו"ד רושרוש: אני, בדיוק השאלה הזאת נשאלתי עליה גם בבית הדין הארצי ואני נתתי תשובה מפורטת שם, שהחתימה הזאת באה כדי להגיד לבית המשפט המחוזי שאני לא קבלתי כסף מהמוסד לביטוח לאומי, לא על עצם הדחייה. אם כבודה תיסתכל בסכום שניסגר באותו בית משפט מחוזי, זה לא סכום שניסגר בד"כ לתיק שהוא 50% נכות. התיק הזה מדובר על 50% נכות לאדם צעיר, תיק כזה אמור להיסגר בסביבות ה1.5 מיליון, התיק הזה אני חושב ניסגר בסביבות ה-350 או 400 אלף מתוך הנחה של כל הצדדים שההליך בביטוח לאומי יוכר וישולם לתובע סכום קצבה. הסכום הזה שניסגר בבית המשפט המחוזי הוא אחרי תגמולי המל"ל. אני, הצהיר התובע שם שהוא לא קיבל כסף מהמל"ל והוא עומד מאחורי ההצהרה הזאת, והיה, עד היום לא קבלתי כסף מהמל"ל". ר' עמ' 2-3 לעדותו של עו"ד רושרוש.

שעה ששוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו שעה שגירסת התובע לגופו של ענין לא נסתרה ואף נתמכה בעדויות נוספות, שוכנענו כי יש לשנות את קביעתנו ויש לדחות את טענת ההתיישנות ומנגד לקבל את התביעה ולהכיר בתאונה שאירעה לתובע ביום 20.8.2011 כתאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, שעה ששוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי במועד התאונה התובע היה עובד שכיר והתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין חברת מוקד יפו הבטחה וניקיון בע"מ .

...

משכך נוכח סיכויי התביעה שנבחנו כפי שפורט לעיל, ומשלא שוכנענו כי חלוף הזמן פגע באינטרסים של הנתבע בניהול ההגנה, שעה שלא נמנעה ממנו האפשרות להתגונן כנגד התביעה ושעה שדחיית התביעה פוגעת בזכיות המבוטח באופן משמעותי, וכן שעה שהמסמך שפורט בסעיף 11 לסיכומי הנתבע מיום 21.3.22 לא צורף ולא היה חלק ממוצגי הנתבע ושעה שגרסת התובע לגופו של עניין לא נסתרה ואף נתמכה בעדויות נוספות, שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובע בנדון ולשנות את קביעתנו בדבר דחיית התביעה בשל התיישנות.

משכך שוכנענו כי יש לראות במכלול האמור טעמים מיוחדים כדי לקבל את טענת התובע להארכת מועד להגשת התביעה .

שעה ששוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו שעה שגרסת התובע לגופו של ענין לא נסתרה ואף נתמכה בעדויות נוספות, שוכנענו כי יש לשנות את קביעתנו ויש לדחות את טענת ההתיישנות ומנגד לקבל את התביעה ולהכיר בתאונה שארעה לתובע ביום 20.8.2011 כתאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, שעה ששוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי במועד התאונה התובע היה עובד שכיר והתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין חברת מוקד יפו הבטחה וניקיון בע"מ .