בפסק דין הבנק הבנלאומי סיכם בית הדין הארצי את האופן שבו יש לפרש הסכם קבוצי, באופן הבא:
"הסכם קבוצי יפורש פרשנות תכליתית תוך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, בהתאם לאינטרסים, המטרות והערכים שההסכם נועד להגשים. אומד דעת הצדדים יילמד בראש ובראשונה מלשון ההוראה הרלוואנטית, תוך היתחשבות במכלול הנסיבות לרבות לשון החוזה בכללותו, מהות ההסדר, הנסיבות שקדמו לכריתת ההסכם, ההקשר התעשייתי – המפעלי, הענפי והמשקי, היתנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם ודרך יישומו בפועל, כמו גם הסכמים מאוחרים יותר שנכרתו בין הצדדים.
כאמור, בית הדין הארצי בפסק דין הבנק הבנלאומי דן בפרשנותו של הסכם ההצמדה, מושא הליך זה, בסכסוך שהיה בין הצדדים בנוגע להחלת הסדר "המרת ימי מחלה בימי חופשה" שעוגן בהסכם לאומי 2015, על עובדי הבנק.
...
אי לכך, משהוכח כי המענק החד פעמי שולם לעובדי בנק לאומי שלא במסגרת הסכם שכר וכי מטרתו הייתה לרתום את העובדים לתכנית ההתייעלות הננקטת בבנק לאומי, שוכנענו כי הסכם הצמדה אינו חל על מענק זה.
נציין כי אין בקביעתנו זו כדי למנוע מהצדדים לנהל משא ומתן בנוגע לתגמול עובדי הבנק בגין הליכי ההתייעלות הננקטים בבנק.
סוף דבר
המענק החד פעמי בגובה משכורת שולם לעובדי בנק לאומי בשנת 2016 בשל רצון ההנהלה לרתום את העובדים לתכנית ההתייעלות והוא אינו קשור לזכות כלשהי שהוענקה לעובדי הבנק מכוח הסכם ההצמדה.
אי לכך, התביעה נדחית.