לפני שתי בקשות מקדמיות: האחת, להורות על צירוף עריית ת"א-יפו כמשיבה לעתירה; השנייה, לאפשר למטה למאבק בסחר בנשים ובזנות וכן לארגונים ונשים הפועלים למטרה דומה להצטרף לעתירה במעמד של ידיד בית משפט.
בין לבין, הוגשה עתירה על ידי המבקשים להצטרף על החלטת המישטרה שלא להורות על סגירת המקום, העתירה נמחקה בהמשך לאור ביטול הרישיון על ידי הערייה.
דיון והכרעה
ס' 6(א) תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובע כי "המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להפגע מקבלת העתירה". אמנם, העתירה בעניינינו מופנית נגד החלטת המישטרה, אולם אין מחלוקת שהעירייה היא רשות הרשוי המעניקה את רישיונות העסק, ולפיכך לא יכול להיות חולק כי מדובר ברשות "הנוגעת בדבר". זאת, לעומת רשויות אחרות הנדרשות רק לאישור הרישיון (להבדיל מהענקתו) הנזכרות בתגובת העותרים.
לשיטת המבקשים, די באמור לעיל כדי שעיריית ת"א לא תאפשר קיומו של עסק מסוג זה.
בתגובת העותרים נטען, כי בבקשת ההצטרפות מועלים נושאים שכלל לא הונחו לפתחו של בית המשפט בעתירה, כגון עניינים הקשורים לריקוד בעירום ו"לאפ דאנס" והקשר של כך לזנות.
...
המבקשים גם הגיבו לגופה של עתירה וטענו בתמצית כי ניתן לעותרים זמן חסד "לחזור בתשובה" ולהפסיק את הפעילות הבזויה, אולם הם לא עשו כך והם ממשיכים בסורם, ולפיכך אין להתערב בהחלטת המשטרה, שהיא הגורם המקצועי האמון על בטחון הציבור, ואין לאפשר פתרונות ביניים.
סוף דבר
הבקשה לצירוף העירייה כמשיבה מתקבלת.
בקשת ההצטרפות כידיד בית המשפט נדחית.
