הצהרת בעלות במחצית מקרקעין בנתניה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 7903-04-17 עירית תל-אביב-יפו נ' אקוקה ואח' לפני כבוד השופט דורון חסדאי המבקשת עריית תל־אביב–יפו ע"י ב"כ עו"ד רוי בר קהן המשיבים 1. גל אקוקה, ת"ז 024994493 ע"י ב"כ עו"ד ישי בית-און 2. אורלי אקוקה, ת"ז 028840981 רח' רובינא 12, הרצליה 3. לישכת רישום המקרקעין - נתניה (פורמאלית) פסק דין

לסיכום נקודה זו ונוכח כל האמור, מצאתי לקבוע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' גינת) הוא פסק דין שחרץ, באופן ישיר ולא אגבי, את גורל הזכויות בנכס (במקרקעין) וכי הזכות שהוצהרה (מחצית) כזכותו של המשיב במקרקעין היא "זכות חפצית" (In rem) שהיא זכות כלפי הנכס, להבדיל מ"זכות אישית" (In personam) שהיא זכות כלפי אדם, כדוגמת הזכות הכספית שנפסקה לטובת בנק אוצר החייל במסגרת ת"א 28077/08.

המשיבה בסיכומיה טענה בין היתר לעניין טענת המבקשת כי יש מקום לקבל את התובענה לאור "הראיות החדשות – תצהיר המשיב 1", כי המשיב יכול לטעון ולהצהיר "מה שהוא רוצה ביחס לנכס שבבעלות המשיבה 2... האמירות שלו אינן בסיס לביטול הבעלות המלאה של המשיבה 2 בנכס... כל אדם יכול לטעון ולהצהיר שהנו בעלים של נכסים כאלה ואחרים, מה שקובע בסופו של דבר הוא רישום הבעלות בלישכת רישום המקרקעין" (ר' סעיפים 34–35).

...

לא עלה בידי המשיבים לסתור מסקנה זו, הנתמכת ברורות בין היתר במסמכים של עו"ד א' גפן ורואה חשבון ר' המר.

נוכח התכלית של בירור האמת מתירים לבעל דין לתקן טענותיו בגדרו של ההליך האחד, אם ביקש זאת, אך משתם ונשלם הבירור בהליך הראשון אין לאפשר לו להישמע בטענה הפוכה, שכן יש בכך 'כרכור' בין הערכאות וניצול ההליכים לרעה.

הנני מחייב את המשיבים ביחד ולחוד לשלם למבקשת הוצאות ההליך בסך כולל של 50,000 ₪.

]השופט א' א' לוי: ] ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה.פ 703/00) בו נדחתה תביעתה של סיגל סיטבון, המערערת בפנינו, לסעד הצהרתי לפיו מחצית מדירת מגוריה במקרקעין הידועים כחלקה 91 בגוש 8261 בנתניה (להלן: "הדירה" או "דירת המגורים") מצויה בבעלותה.

ההליך בפני בית-משפט קמא בתביעה שהגישה המערערת לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, היא עתרה להצהיר כי היא בעלת מחצית מן הזכויות בדירת המגורים, וטענה כי זו האחרונה נרכשה בהון שנצבר מכוח מאמץ משותף של בני הזוג במהלך נישואיהם, ולא מהכספים שהילוו הבנקים.

...

בית-המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם יניח לטובת המערערת כי היא בעלת זכויות בדירה, אלו נדחות מפני זכויותיהם הקנייניות של הבנקים בה. להשקפתו, זכויות המערערת בדירה משמען, מניה וביה, כי החובות אשר נוצרו בגינה, רובצים אף לפתחה, אלא אם יוכח היפוכו של דבר.

אולם, סבורני כי גם בחינה זו אין בה כדי לתמוך בטענת המערערת.

מכאן המסקנה, כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הזכות לה טוענת המערערת, טרם גמלה.

]השופט א' א' לוי: ] ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה.פ 703/00) בו נדחתה תביעתה של סיגל סיטבון, המערערת בפנינו, לסעד הצהרתי לפיו מחצית מדירת מגוריה במקרקעין הידועים כחלקה 91 בגוש 8261 בנתניה (להלן: "הדירה" או "דירת המגורים") מצויה בבעלותה.

ההליך בפני בית-משפט קמא בתביעה שהגישה המערערת לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, היא עתרה להצהיר כי היא בעלת מחצית מן הזכויות בדירת המגורים, וטענה כי זו האחרונה נרכשה בהון שנצבר מכוח מאמץ משותף של בני הזוג במהלך נישואיהם, ולא מהכספים שהילוו הבנקים.

...

בית-המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם יניח לטובת המערערת כי היא בעלת זכויות בדירה, אלו נדחות מפני זכויותיהם הקנייניות של הבנקים בה. להשקפתו, זכויות המערערת בדירה משמען, מניה וביה, כי החובות אשר נוצרו בגינה, רובצים אף לפתחה, אלא אם יוכח היפוכו של דבר.

אולם, סבורני כי גם בחינה זו אין בה כדי לתמוך בטענת המערערת.

מכאן המסקנה, כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הזכות לה טוענת המערערת, טרם גמלה.

תביעה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה, שעניינה הצהרה כי בעלות במחצית מקרקעין בנתניה הרשומים על שם המשיבים (הנתבעים), שייכים למבקש (התובע) והם בבעלותו.

...

המסקנה לפיה לא קנה המשיב סמכות לידון בשאלה מעוגנת אף בפסק דינו של כב' הנשיא שמגר בע"א 177/87 וינפלד ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין נתניה, פ"ד מד(4) 607, 612, להלן: "עניין וינפלד". מסקנתה של הוועדה מקובלת עלינו אף מהנימוק לפיו שאלת תחולתה של הילכת השתוף היא שאלה המחייבת בדיקה ראייתית של אספקטים שונים עובדתיים ומשפטיים בחייו של הנישום או קרוביו, החורגים מההיבט הפיסקאלי-כלכלי, שאלה שפיצול ההכרעה בה בין ערכאה שיפוטית ממש לבין ערכאה מינהלית, מעין-שיפוטית, לצרכי מס, יוצרת כפל מיותר ופוטנציאל להכרעות סותרות.

ההשגה כוונה, על פי הכתוב בה, כלפי שומת המס עבור "מחצית חלקות 15, 16, 20, 21". ואלו נימוקי ההחלטה הדוחה את ההשגה, נשוא הערר הנוסף: "בשומת מס שבח במכירת קרקעות בחלקות 15+ 16, 20+ 21, נקבע תאריך רכישה 1.5.75 תאריך פטירת המוריש, גניזדוביץ יעקב ז"ל. ההצהרות להעברות ללא תמורה בין גניזדוביץ יעקב (האב-ר.ג') לאוריאל (העורר-ר.ג') ורחל (האימא-ר.ג'), הוגשו ב 10.10.76 עפ' יפוי כוח מ-60. כיוון שההצהרות הוגשו באחור והמס בגינן שולם לאחר פטירת המוריש אין מקום לקבל (את הטענה כי-ר.ג.) תאריך רכישת הנכס-דהינו שנת 60. ראה סעיף 27 לחוק מס שבח." הודעות הערר 19.

לטענת העורר והאמא, בכתבי טענותיהם בפני בית המשפט העליון, בהתנגדויותיהם לצו הירושה ביחס לעיזבון האב המנוח וכן בב"ז 24/79, העלו בפני כב' השופט קציר את טענתם כי הם בעלים משותפים יחד איתו "בנכסים הנזכרים בתיק העיזבונות הנ"ל", עוד משנת 1960, וכי פתחו בהליכים לרישום מחצית מהזכויות בנכסים על שם העורר ורבע מהזכויות על שם האימא.

...

מטעמים אלה, על רקע ההלכה שנקבעה בעניין יהלום, אין מנוס מהמסקנה כי אין מקום להשית את היקף החיוב במס בגין העברת הזכויות בחלקות נשוא ערר זה והערר הנוסף, על יסוד ההנחה כי האמא היתה בעלת זכויות בחלקות מיום רכישתן על ידי האבא ורישומן על שמו.

מצד שני המשיב, המיוצג ע"י הפרקליטות לא הגיש תשובה כמפורט בס' 11 לפסק הדין ואף לא עזר לועדה ע"י כך להמציא את המסמכים המהותיים שהחסיר העורר, שאינו מיוצג ע"י עו"ד. בנסיבות אלה אנו סבורים שיש להסתפק בפסיקת שכ"ט עו"ד בסכום מופחת.

על כן, אנו דוחים את הערר ומחייבים את העורר לשלם למשיב שכ"ט עו"ד על סך 10,000 ₪ להיום כולל מע"מ. ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ו (26/01/2006) בהיעדר ב"כ הצדדים.