הצהרה על תוקף הסכם למתן שירותי קבלן טרקטורים

הנתבעת דרשה כי התובעת תעניק לה שירותי הסעה באוטובוס בעל 50 מקומות ישיבה, ועל סמך הצהרתה כי יש לה צי של אוטובוסים העומדים בסטאנדארט שביקשה הנתבעת, הסכימה הנתבעת להיתקשר עם התובעת בהסכם.

מר הארון ציין את סוגי הרכבים התוקפים כך: "אחד מזדה 323 לאנטיס בצבע זהב ויש לי רק את 2 הספרות האחרונות שהם 77 וטיוטה קורלה מודל 2000 לבנה". כאשר נישאל מר הארון האם מכיר את האנשים שרדפו אחריו עם רכביהם, השיב: "אני יכול לזהות את מי שירד מהרכב אבל אני לא מכיר אותו והוא נראה כמו אבו גודה ואני יכול לזהות אותו." כן נישאל מה קרה לרכב שלו ומה ערך הנזק, השיב: "נזק קטן למכסה המנוע", ובהמשך: "לא רציני מכה קטנה". כאשר נישאל האם מי שישב לידו מכיר את התוקף, השיב: "אני חושב שכן". בהמשך נישאל האם הנתבע פנה אליו בצורה ישירה ואיים עליו, והשיב: "לא, רק איים דרך אנשים אחרים פרחאן וסלמה ויש לי הקלטה". כן הוסיף מר הארון את הדברים הבאים: "אני רוצה לציין שמחר אנחנו מתחילים את העבודה עם הקבוץ ואני דואג שסולימאן יעשה נזקים לרכב ולנהגים הוא בעצמו או משהו מטעמו כמו הבנים שלו." כאשר נישאל האם הנתבע איים עליו שיעשה נזק לרכבים שלו, השיב: "כן הוא שלח לי כל מיני אנשים שיעבירו מסר כזה שאם אני יתחיל לעבוד הוא ישרוף לי את הרכבים. גאבר אל נבארי אמר לי שסולימאן אמר לו שאם אני ניכנס לקבוץ הוא שורף לי את הרכבים וגאבר אמר לי להזהר ממנו." בהודעתו של הנתבע במישטרה מיום 31.03.16, הודה הנ"ל כי אכן היה קיים סיכסוך בינו לבין מר הארון בעיניין העבודה אצל הנתבעת וכי הייתה הידברות בנושא וכי הפנה למר הארון אנשים על מנת לגשר, ואולם, הכחיש את הטענות לאיומים ולתקיפה בכביש, וראו הודעתו: "מה שהוא מדבר לא היה ולא נברא, הבן אדם בא לבעל הבית לקבוץ עין גדי ואני רוצה לציין כי לי יש חוזה על נובמבר 2016 ומה שקרה זה שהוא פנה לקבוץ ונתן להם מחירים זולים והקיבוץ נתן לי חודשיים ואז היום הסתיימו החודשיים ואני סיימתי את העבודה. אני הלכתי אליו הביתה אחרי שקבלתי מכתב מהקיבוץ על סיום עבודה זה היה בחודש פברואר ואני דברתי איתו ואמרתי לו שאני עובד בעבודה הזאת הרבה זמן ובשביל הכבוד שלנו אתה לא צריך לעשות לי את זה, סיימנו שיחה לא הגענו להבנות ואני הלכתי משם. אחרי שבוע שבועיים היתקשר קבענו דרך כל מיני אנשים שנשב ונפתור את זה והוא לא רצה לדבר. לפני כשבוע הוא היתקשר אליי ואיים עליי ואמר לי אני אראה לך עם מי אתה מתעסק יא בן זונה וכל זה בגלל שפניתי לאנשים שנשב והוא לא הסכים...ואז לפני כשבוע בחור בשם פרחאן קבוע רצה ליפתור את הבעייה ולא הצליח ואני אמרתי לפרחאן תעזוב אותו אני יוותר לו על העבודה ושיהיה לו מברוק ופה זה ניגמר." כאשר נישאל האם הגיע לביתו של מר הארון בלווי בני משפחתו ואיים עליו שלא יעבוד עם הנתבעת, השיב: "אני הגעתי אליו לבית אבל לא איימתי עליו רק דברתי אתו...אני פניתי דרך אנשים מכובדים ולא ילדים ולא איימתי בכלל." הנתבע המשיך וטען: "לפני שבועיים ישבנו אצל עלי סרעיה זה בחור שמגשר בין אנשים אבל לא הצלחנו ליפתור את הבעיות והלכנו." כאשר נישאל מי זה פרחאן והאם נשלח על ידו לאיים על מר הארון, השיב: "אני מכיר אותו הוא עושה סולחה בין אנשים...אני ביקשתי ממנו לגשר...פרחאן לא יגיד לו דבר כזה זה לא נכון...פרחאן בכלל לא מהמשפחה הוא צד שלישי ניטראלי זה ממש לא נכון הוא לא ידבר ככה". כאשר נישאל מי זה סלאמה השיב: "הוא מהמשפחה של פרחאן ופרחאן ביקש ממנו להיתקשר...אני לא אמרתי לסלאמה להיתקשר אליו והוא לא איים עליו." כאשר נישאל בעיניין התקיפה הנטענת בכביש, השיב: "זה ממש לא נכון אני לא ישלח וזה לא נכון ואני גם דברתי עם פרחאן ואמרתי שייקח את העבודה ושיהיה לו לבריאות אני לא יאיים ולא יפגע באף אחד אני לא בן אדם כזה". הנתבע הכחיש בחקירתו במישטרה, כי בניו עקבו אחרי מר הארון בסיור באותו היום.

כאשר נישאל על איזה רכב עבד באותו היום, השיב, כי בתחילת היום עבד עם האוטובוס, בהמשך מסר את האוטובוס לנהג אחר, ועלה על שטל שזה טרקטור עם שתי עגלות, ולאחר מכן התחלף עם אביו, ועלה מיניבוס בחזרה לביתו.

מר לאגו העיד בעיניין ההחלטה לסיים ההיתקשרות עם התובעת, כדלקמן: "אני בחודש הזה הפכתי במקום להיות מנכ"ל, הפכתי להיות מנהל הסעות, אני ארגנתי את המיניבוס, אני ארגנתי את הקבלן השני שיעזור לי, הבן אדם לא יכול לעמוד בזה, אמרתי ככה, יש לו חוזה ל-3 חודשים, ניסיון ואנחנו מבחינת הכבוד אמרנו בוא ניתן לו כבר 3 חודשים למרות הסבל הרב, כדי שנגמור את זה בצורה נקייה, יכולתי לגמור איתו גם חודש לפני, אבל מבחינת ההיגיון אמרתי יש לו חוזה 3 חודשים ניסיון, בוא נראה, ניתן לו את זה עד הסוף ונתנו עם זה עוד חודש ניסיון, נתנו לו תאריך עם שימוע, קיבל מכתב שבסוף החודש הוא גומר וזהו." (פרו' 2 עמ' 38 ש' 11-17).

...

אני מוצאת את עדות מר שמריז כאמינה בעיניי, ולפיכך אני קובעת, כי הנתבעת לא התעלמה מהחשבוניות ששלחה לה התובעת, וביקשה לטפל בהן, כאשר התובעת לא שיתפה פעולה בעניין זה. באשר לאחריות להוכיח מהן העבודות שבוצעו בחודשים הנ"ל, וכן האחריות להוכיח מתי סופק אוטובוס ומתי סופק מיניבוס בחודשים הנ"ל, אני קובעת כי האחריות היא על התובעת, שכן היא זו שתובעת כספים בעניין זה, ולפיכך מן הראוי היה שתמציא יומן עבודה להוכחת החשבוניות לחודשים הנ"ל. מר הארון העיד בחקירתו הנגדית, כי לא ניהל יומן בגין עבודתו אצל הנתבעת, וכי העבודה נוהלה דרך הנתבעת.

ואולם, משלא הוצג על ידי התובעת כל רישום ו/או אסמכתא בעניין נסיעות שביצעה בחודשים 05-06/2016, כגון, לוחות זמנים והתייצבות, כלי הרכב שסופק, וכו', אין בידי לקבוע מהי התמורה המגיעה לתובעת בגין עבודתה אצל הנתבעת בחודשים הנ"ל. מנגד אציין כי אני מקבלת את החישוב שביצע מר שמריז (שכר בגין מיניבוס ולא בגין אוטובוס, וכן התחשבנות בגין לינה וארוחות של נהגי התובעת), וכן מקבלת את ההפחתה שערך מר שמריז, שכן לאור כל העדויות שנשמעו לפני זהו החישוב הנכון שצריך לבצע.

סוף דבר התביעה כנגד שני הנתבעים נדחית.

עוד טוענת הנתבעת כי לתובעת לא היו מכלים ולא טרקטורים וכי זו לא העמידה ציוד או פועלים ולא משאיות, מה גם שמנהל התובעת לא נכח בתקופת הקטיף, וכל פעולות הפיקוח והמכירה נעשו ע"י הנתבעת, מה גם שכל פעולות השתילה בוצעו ע"י קבלן שהנתבעת שכרה את שירותיו.

עם מתן ההסכמה של הנתבעת לשותפות המוצעת ע"י התובעת, הרי ברור כי הנתבעת גמרה בדעתה להכניס את התובעת כשותפה יחד איתה בחלק של הנתבעת בהתקשרות עם קבוצת כינרת, כאשר ההצעה הייתה מסוימת דיה כדי לאפשר את כריתת ההסכם במועד שהנתבעת מסרה לתובעת את הסכמתה, שכן אין מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר למשמעות השותפות ותנאיה, שלפיהם, בין היתר, התובעת תטול חלק בעבודות ובהוצאות המוטלות על הנתבעת בהתאם להתקשרות עם קבוצת כינרת, ותזכה בתמורה לכך לחלק שווה לזה של הנתבעת בהכנסות (על הקף תנאי זה ופרטיו נעמוד בהמשך).

שכן, למעשה, בפי הנתבעת טענה קלסית של הודאה והדחה, הודאה בקיומו של הסכם שותפות, וטענות מדיחות ביחס לתוקפו של הסכם זה, ובמצב שכזה, עובר נטל השיכנוע אל כתפי הנתבעת לגבי הטענות "המדיחות" שהועלו על ידה, וככל שהנתבעת אינה מרימה נטל זה, דין גרסת התביעה להיתקבל על סמך הודאת הנתבעת בקיומו של הסכם שותפות מחייב [לעניין זה ראו: י' קדמי, "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד – 2004, עמ' 1530; י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995, עמ' 320 – 321; וראה גם: ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004 ; רע"א 3592/01 עזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות ביניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193 , עמ' 194 (2001)].

בנקודה זו, יובהר כי הנתבעת כלל לא טענה ולא ביקשה להוכיח כי התובעת הפרה את ההסכם בהפרה יסודית, מה גם שהנתבעת לא הודיעה לתובעת על ביטול ההסכם תוך זמן סביר מן המועד שבה נודע לה על עצם ההפרה הנטענת להסכם השותפות, שכן מנהל הנתבעת – עמרם, הצהיר במפורש בסעיף 18 לתצהירו, כי מעולם לא מסר לתובעת הודעה על הוצאתה מהשותפות, מאחר ולשיטתו היה ברור כי היתנהגות התובעת ומחדליה הם אלה שגרמו לאי השתכללות החוזה.

...

הטענה כי התובעת הוציאה הוצאות במסגרת השותפות בסך של 25,307 ₪ לא הוכחה ע"י התובעת, ולא צורפו אסמכתאות ע"י התובעת כדי להוכיח הוצאות אלו, ואיני מקבלת את טענת התובעת כי סכום זה הוכח בעדויות של נחום רחלי ועדי התביעה, שכן הוצאות צריך להוכיח באמצעות אסמכתאות וראיות על תשלום הוצאות, ולא בעדויות, כך למשל הטענה של התובעת כי נהג מטעמה ביצע מספר הובלות לא נתמכה ביומן עבודה או בתעודות משלוח על אף שמסמכים אלו הן בחזקת התובעת והנהג מטעמה כפי שהעיד נחום לפניי [ראו עדות נחום עמ' 50 לפרוטוקול 1/10/2017, שורות 21-29].

הטענה של התובעת לנזק שנגרם לה בגין העמדת ציוד חקלאי שהנתבעת סירבה להשתמש בו, דינה להידחות גם היא, שכן התובעת בעצמה מודעת שלא נעשה שימוש בציוד שלה, ולא ברור מדוע מהרגע שנודע לה כי לא ייעשה שימוש בציוד שלה לא הוציאה את הציוד ולא עשתה בו שימוש במקום אחר ! לכן אני דוחה דרישה זו של התובעת.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי.

העד אישר כי ביום 1.1.2013 לא בדק האם נקלט עובד לאגודה כהבטחתה במכתבה אליו מספטמבר 2012, או אם נרכש טרקטור כמובטח, אם נחתמו הסכמים עם קבלנים או שמא מוכרת הנתבעת את תוצרתה בהתאם לחוק.

ביום 21.7.2009 כותב פקח כי לאחר מספר סיורים בשטח זיהה בו גידולים של מלונים ועגבניות השייכים לבני אביטן ובפגישה עם נציג הנתבעת נאמר לראשון "שיש הסכם שותפות עם בני אביטן. מבדיקה במשרד עולה כי ההסכם אינו בתוקף". ביום 2.9.2009 נשלחה התראה לנתבעת לחדול מההפרה של החוק, שאם לא כן יינקטו כנגדה צעדים בהתאם.

ביום 18.1.2012 קיימו נציגי התובע והנתבעת פגישה אשר בעקבותיה שלח נציג הנתבעת מכתב לתובע וממנו עולה כי הנתבעת החליטה לקיים הסכם למכירת פרי הפרדסים לחברה בשם "אגריטן בע"מ" בכפוף לאישור משרד החקלאות, לתת בידי קבלני משנה את עבודת אחזקת הפרדס ואילו בכל הנוגע לגידול הירקות החליטה הנתבעת להקים הסכם שותפות עם חברת בני אביטן אשר יועבר לתובע לשם קבלת היתר כדין.

הנתבעת הבהירה כי היא עושה לקליטת עובדים נוספים, כלים נוספים והתקשרות עם קבלנים "לצורכי עיבוד בלבד". ביום 4.11.2012 כרתה הנתבעת חוזה עם גידלי אגו "לגידול משותף" על שטח של 3,000 דונם אשר בחזקתה, תוך הצהרה כי אין לה את "האמצעים הדרושים לשם הגדולים החקלאיים". הקבלן הוזהר לבל יעביר זכויותיו למאן דהוא אחר ו/או להשכיר או להחכיר לאחר, בין במישרין בין בעקיפין והוצהר כי אין לקבלן כל זכות בקרקע או במים.

הוסכם כי הקבלן יספק לנתבעת את כל השירותים הנוגעים לעיבוד הקרקע "מתחילתו ועד סופו", לרבות כוח אדם, ידע, כלים, תוך שהנתבעת מפקחת ומנהלת "את הטיפול בגידול". עוד נקבע בהסכם כי הנתבעת מעוניינת לגדל על שטחיה גידולים שונים: 500 דונם חמניות, 600 דונם תפו"א, 2,000 דונם ירקות, 4,000 דונם חיטה ו-500 דונם אבטיח.

...

בכל הנוגע לתקופה שעד 1.1.2013, לא מצאנו ולו ראשית ראיה לכך כי התובע אישר לנתבעת שימוש חורג עד לאותו מועד אלא כי אישר לנתבעת הארכת מועד לסיום ההפרה הנמשכת, שהרי מקום בו ביקש התובע לאשר שימוש חורג, עשה זאת בהודעה מפורשת לנתבעת.

הגם שמדובר בשטחים רחבי ידיים ולטענת התובע יש בהפרה כה נרחבת כמתואר כדי להביא לשלילת זכותה של הנתבעת בקרקע תוך הפקעתה, לא מצאנו סיבה להורות מיד על הפקעה ועל כן אנו מחייבים את הנתבעת בכופר בסך של 50,000 ₪ המבוסס על גודל החלקות, אורך ההפרה ומהותה והסכום הקבוע בחוק, אשר ישולם תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

לא מצאנו לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע נוכח התנהלותו אשר תוארה על ידינו לעיל.

השירותים שמקבלת חנ"י מדגון, כקבלן האחראי על הפעלת מסוף הגרעינים הנמלי, הם נטילת מטען גרעיני התבואה מהאנייה לנמל (להלן "ניטול"), העברתם במסועים לממגורות ואחסונם שם, מסירת התבואות ליבואנים, תחזוקת ציוד ומבני המסוף ופעולת נוספות, ותמורת כל זאת משלמת חנ"י לדגון תשלומים בהתאם.

היות וספנות האניות נימצאות בעומק רב (שנע בין 4-16 מטרים), טרקטור הבובקט מורד לתוכן באמצעות מנוף מיוחד ועובד דגון, המתפעל את הבובקט, יורד אל עומק הספנות באמצעות סולם המקובע לקיר הספנה.

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, ובהמשך לכך ניתנה החלטה בעיניין הגשת תצהירי עדות ראשית.

דיון בסעיף 7.2 להסכם נקבע כי "במהלך תקופת ההסכם לא יפלה המפעיל בין יבואן ליבואן במתן השרות, ברמת השרות או בגובה מחיר הניטול... מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, ייחשבו המקרים המפורטים להלן כהפליה אסורה לצורכי סעיף זה:

בסעיף 46 לתצהירו של מר מיכאל יוסף שרן מטעם דגון הוצהר כי "על אף העובדה שחנ"י החלה מקזזת כספים אלה מהסכומים שמגיעים לדגון מתוקף ההסכם בין הצדדים, שלא כדין, המשיכה דגון לדבוק בכללי הבטיחות וסרבה לבצע בעצמה את שלב הירידה לספנות באניות שלא מקיימות את דרישות הבטיחות המפורטות בתקנות עבודה בגובה". בסעיף 47 לתצהירו של שרן צוין במפורש כי מדובר באניות שהן "בעלות סולמות שאינם עומדים בדרישות הדין ואינם בטיחותיים ועל כן לא ניתן לבצע באמצעותם את שלב הירידה לספנות, ולפיכך, לא מדובר באפליה אסורה אלא בהבחנה מוצדקת". מכאן שהוצהר כי הקיזוזים בוצעו בגין עבודות שדגון סירבה לבצע באניות שלא היו בהן סולמות בהתאם לדרישות הדין, דהיינו קו עגון אנכי קשיח.

...

בית המשפט מקבל את קביעות המומחה מטעם דגון שלפיהן לא תמיד יש נקודת עיגון קבועה ותקנית בפתח ירידה בסולם ואין לאפשר כיפוף של החבל באופן שהוא נשען על דופן הפתח כיוון שמצב זה גורם לכמה בעיות בטיחותיות.

לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה.

כמו כן ובהמשך לבקשת דגון לאפשר לה לפצל את סעדיה, הנני נעתר לבקשה לפיצול סעדיה כמבוקש.

האם חל על העסקתו של התובע צו ההרחבה בענף הבנייה? התובע חישב את זכויותיו בכתב התביעה בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים לפי חוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957 (לפי תקופת העבודה צו ההרחבה שעמד בתוקף הוא הצוו משנת 2015, להלן – צו ההרחבה בענף הבנייה או צו ההרחבה) או ההסכם הקבוצי הכללי בענף הבנייה, שחל על יחסי העבודה בין הצדדים.

עוד נכתב בכתב ההגנה כי: "יש לשקול מה לכתוב בעיניין תחום עסוקו של הנתבע. במכתב התשובה מטעם משרדו של יאיר דוד, נכתב שהנתבע הנו קבלן רשום לעבודות עפר ופיתוח, ולכן, מבדיקה שערכתי חל עליו צו ההרחבה" (סעיפים 7-8 לכתב ההגנה).

התובע הצהיר כי הנתבע מפעיל עסק המספק שירותים שונים בתחומי הבנייה ובכלל זה אספלט, מישתלבות, תשתיות, הריסות, חפירות, טרקטורים ומשאיות, בטונים, בינוי, שירותים המופיעים בענפים ראשיים 41-43, על פי ענפי המשנה שלהם, המפורסמים בלישכה המרכזית לסטטיסטיקה – ובכלל זה ענף 4312 שכותרתו "הכנת אתרים לבנייה" וכן ענף 4211 שכותרתו "עבודות עפר, סלילת כבישים...". נוסף על כך, הנתבע עוסק אף במתן שירותי פינוי פסולת ביניין שונים וזאת מאתר לקוחות העסק למרכז פינוי פסולת ביניין או לשטח פרטי של המעסיק.

...

כך גם דין הטענה בעניין קיזוז תשלום הודעה מוקדמת להידחות (סעיף 45 לכתב ההגנה), שכן נקבע כי התובע פוטר מעבודתו.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: סך של בסך 12,000 ₪ בגין פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.18 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובע סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.