הצדדים לחוזה סייעו לפרשנותו

" את אותה גישה לעניין הלשון, מביע גם כב' השופט אלכס שטיין בעיניין ביבי כבישים, אלא שדרך הילוכו היא באמצעות היתייחסות לחוזה באותו עניין כ"חוזה סגור": "חובתו של בית המשפט לפרש וליישם את תנאיו של חוזה סגור ככתבם וכלשונם עולה בקנה אחד עם הגישה התכליתית שנקבעה בהילכת אפרופים. לחוזה סגור, שתנאיו פורטו לפרטי פרטים במסמך ארוך, אשר על פי רוב מנוסח על ידי עורכי דין המנוסים בכתיבת הסכמים, יש תכלית מהותית-עסקית. לצדה של תכלית זו, יש לו, לחוזה סגור, תכלית נוספת, חשובה לא פחות, ששמה וודאות חוזית. ודאות זו מוזילה את עלות העיסקאות, יוצרת בטחון עסקי ומסייעת בגיוס הון ממוסדות פינאנסיים ומהציבור הכללי (באמצעות הנפקת מניות של חברות אשר נסחרות בבורסה לניירות ערך ובדרכים אחרות). הגישה התכליתית חייבת איפוא להכיר – ואכן מכירה – בודאות החוזה ובבטחון העיסקי כאחת מתכליות החוזה (ראו אהרן ברק, פרשנות תכליתית במשפט 393 (2003))." בתביעה שלפניי מודבר ללא ספק בשני צדדים עיסקיים מתוחכמים.

...

התובעת לא טענה לכל נזק שאינו ממוני קונקרטי, ואני סבורה לאחר מעבר על כלל החומר כי נזק שכזה לא נגרם לה. על כן, איני מוצאת לנכון לדון בעילות אלה.

סוף דבר משקבעתי כי הנתבעת לא התחייבה לספק לתובעת את שירות ה-FM, אך נהגה בדרך הנוגדת את הוראות סעיף 12 לחוק החוזים, עליה לפצות את התובעת בפיצויי הסתמכות; משקבעתי כי על הנתבעת לפצות את הנתבעת רק בגין ראש הנזק של הפסד יתרת התשלום מול אקווה איבום; משקבעתי כי לתובעת אשם תורם אותו יש להפחית מהפיצויים להם היא זכאית בגין הפרת חובת תום הלב כלפיה, ומשקבעתי כי על פיצויים אלה לעמוד על סך של 15% מהסכום שדרשה התובעת בגין ראש נזק זה - אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 562,400 ₪.

אשר להוצאות, אני סבורה כי אין מקום להטיל הוצאות במקרה זה. אמנם התובעת לא הוכיחה את מרבית סכום התביעה, אולם, שתי החברות התנהלו, כפי שפתחתי ואמרתי, התנהלות של "יהיה בסדר" שאין מאחוריה דבר, התנהלות זו הביאה להליך שלפניי.

בנקודה זו, חובת תום הלב המוטלת על הצדדים לחוזה מסייעת להבנת הציפיה ממערכת היחסים החוזית.

עם זאת, הקפו של חיוב אינו בלתי מוגבל – יש לפרש כל חיוב לאור החוזה הספציפי, הצדדים לחוזה ומטרת החוזה כפי שעולה מהכתוב בו; אמנם החייב בחיוב הישתדלות כפוף לחובות של הגינות והוגנות, אך אין צורך בהוכחת חוסר תום לב כתנאי להוכחת הפרת החיוב החוזי; ראיות לכשלון בלתי נימנע רלבאנטי לעניין קביעת קשר סיבתי, אך לא לעניין קביעת האחריות; ראיות לכך שהתנהלות נכונה וחרוצה של חייב הייתה עשויה לעמוד ברף של חיוב ההשתדלות, עשויות להעיד על כך שהחייב לא עמד ברף הזה בפועל.

...

מסקנה זו מתבקשת נוכח הדרך שבה פעלה המשיבה: היא קיבלה את החלטתה באופן חד-צדדי, מבלי שעדכנה את המערערת בקשיי מימוש תכנית השינוי במלואה; מיהרה לזנוח את חיוב ההשתדלות לאחר הודעה בודדת למשרד התיירות; וכל זאת, על מנת לשמר את האפשרות להקים אמ"מ, אשר כאמור, חשיבותו במסגרת המיזם לא שוקפה כל צרכה למערערת.

אשר על כן, החלטתי להצטרף בהסכמה לעמדתו של חברי, השופט י' עמית, שלפיה הפרה המשיבה את החוזה.

אני מקבל גם את אשר הציע חברי לעניין הסעד המתאים בנסיבות העניין – החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, לשם הערכת גובה הפיצוי שישולם למערערת.

כלל זה הוא כלל פרשנות משני אשר בכוחו לסייע בפרשנות חוזה, שעה שכללי פרשנות מקובלים אינם מובילים לחקר כוונתם של הצדדים בחוזה או בתניה בו (ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1), 221, 240 (1993)).

...

בסופו של דבר הורשע קלקודה בשנית על יסוד הודאתו בעבירות של שימוש אסור במקרקעין ואי קיום צווים שיפוטיים (צווים שהוצאו נגדו במסגרת ההליך הפלילי הראשון).

לטענת המערערים בית המשפט קבע כי המבנה הוצב לתקופה של חמש שנים ועל כן היה עליו לייחס להם שימוש של חמש שנים בלבד במבנה זה. לאחר שעיינתי בקביעות בית המשפט ביחס לאותו מבנה, מצאתי כי אכן היה עליו לבצע את החישוב ביחס לחמש שנות שימוש לכל היותר ומשכך אני מקבל את טענת המערערים.

סוף דבר המדובר אפוא במקרה קיצוני ביותר, של מערערים שפעלו בניגוד לדין ולהסכם המשבצת משך שנים ארוכות, חרף הליכים משפטיים – אזרחיים ופליליים – שננקטו נגדם, וחרף צווים שיפוטיים שניתנו נגדם.

סיכומו של דבר, אמליץ לחבריי כי יידחו כל רכיבי הערעור למעט טענות המערערים הנוגעות לחישוב דמי השימוש שביצע בית המשפט המחוזי ביחס למבנה מספר 28 בנחלה 33.

מכיוון שביסודו של המכתב מצוי הסכם הסיוע, סבורני כי במסגרת בחינת הטענות, התחולה והפרשנות, יש לבחון את המכתב גם בפרספקטיבה של פרשנות חוזה, ובהתאם יש לבחון את הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. טרם אסקור את הפסיקה החלה, אציין כי התובעות טענו בסיכומיהן לפרשנות המתיישבת עם התכלית הכלכלית והחוזית ביסוד פצויי ההתייקרויות, תוך שבין היתר, נטען כי הפרשנות הנכונה וההגיונית לשיטתן, היא תחולה לעבר.

הן לשיטתם והן לשיטתי יש לקרוא את ההסכם בו עסקינן בצורה צמודה ללשונו, תוך התבססות על ההסדרים שהצדדים בחרו לקבוע בו, והמנעות מלקרוא לתוכו הסדרים שלא בחרו לקבוע בו. לשיטת חברי, השופט אלכס שטיין, הדבר מוצדק מאחר שמדובר בחוזה סגור עם התניה מלאה; לשיטת חברי, השופט עוזי פוגלמן, יש לתת משקל לכך שמדובר בחוזה שהשתכלל בעקבות זכייה במיכרז צבורי; לשיטתי דרך הפרשנות האמורה נגזרת מכך שמדובר בחוזה עסקי, אשר ראוי לפרשו על פי כללי פרשנות הנותנים ללשון החוזה מעמד מכריע.

...

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים גריל, סעב, ג'יוסי) אישרו כאמור קביעות אלה, כדלהלן: "מעבר לנדרש, נציין כי גם הפרשנות שבית-משפט קמא נתן להודעת משרד החינוך בנוגע לתשלום ההתייקרויות ואי תחולתה רטרואקטיבית, מקובלת עלינו.

סוגיות נוספות במסגרת סיכומי הצדדים עלו מספר עניינים נוספים אשר סבורני, לאור המסגרת הדיונית המוסכמת, כי הם אינם דורשים הכרעה.

סיכום לאור כל האמור, התביעות נדחות.

ואולם, אין ענייננו ב'לקוח' לפי דיני הצרכנות וחוק תובענות ייצוגיות, אלא בפרשנות של מונח שהצדדים בחרו להשתמש בו וכך הוא מופיע בהסכם בין הצדדים, לכן, אין בהגדרות שבדין לסייע לפרשנות מונח 'לקוח' שתילמד בראש ובראשונה מאומד דעת הצדדים כפי שמשתמע מלשון ההסכם והנסיבות (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).

...

על כן התביעה נגד גולן נדחית.

לסיכום מכל האמור עד כה אני דוחה את התביעה נגד נתבעים 3-1 למתן חשבונות.

התביעה נגד הנתבע 4 נדחית אף היא, וזאת מהטעמים שציינתי בפסק הדין.