וזו עיקר המחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר לאכיפת ההסכם ופרשנותו – לסברת המשיבה יש לפרק לאלתר את השותפות בדירה בתל אביב שכן היא רשומה על שם הצדדים בחלקים שוים, לפיכך על פי הסכם הממון המשיבה היא בעלת מחצית הזכויות בה. כמו כן לסברתה ומכוח הוראות הסכם הממון היא זכאית, בנוסף לפירוק השתוף בדירה בתל אביב, לדירה בת ארבעה חדרים באיזור בקעת אונו, זאת נוכח הוראת סע' 46 להסכם, וכן היא זכאית לקבלת צבירות כספיות בסך 3,700 ₪ לחודש מיום לידת הילד הראשון, ועוד 1,850 ₪ מועד לידת הילד השני, בהתאם להוראות סע' 43 ו – 45 להסכם.
לצורך אישוש טענותיו ועל מנת ללמד שזו אכן הייתה הסכמת הצדדים וכוונתם, הציג המערער לפני בית משפט קמא שלושה מסמכים, האחד – מיסרון (הודעת ואטצאפ) שנשלח לטענתו "בזמן אמת" ומעיד על אומד דעת הצדדים בעיניין זה, ולפיו, לכאורה, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה מקבלת 20% מהזכויות בדירה בתל אביב חלף דירה בבקעת אונו.
פרק הפצוי או התגמול מאפשר למשיבה זכות בחירה בין רכישת דירה בבקעת אונו (דירת שלושה חדרים לילד אחד, וכן "יתוסף עוד חדר בעבור כל ילד בהתאמה לדירה המוסכמת", קרי- ארבעה חדרים לשני ילדים), לבין, קבלת 10% עבור כל ילד משווי בית המגורים בו יגורו הצדדים (במקרה של שני ילדים- 20%).
...
שוכנענו כי פרשנותו של בית משפט קמא להסכם הממון עולה הן מלשון ההסכם, הן מתכליתו וממטרתו והן מכוונת הצדדים בעת חתימתו, הכול כפי שיפורט להלן בהרחבה.
פרק הפרידה והגירושין קובע אך ורק את התגמול אותו ישלם המערער למשיבה מתוך זכויותיו שלו, ללא כל קשר לזכויותיה שלה – תהיינה אשר תהיינה.
זאת ועוד, המערער טען לפני בית משפט קמא כי זכויות המשיבה בדירה הן בשיעור של 20% בלבד, ולא בשיעור של 50%, שכן עדיין לא בוצע רישום בלשכת המקרקעין ועצם רכישת הדירה יחדיו אינה מלמדת על זכויות שוות בה. כאמור, בית משפט קמא בפסק דינו דחה את פרשנותו זו של המערער בהבהירו כי "הגיון החיים והשכל הישר מובילים למסקנה כי במקום בו רכשו שנים נכס במשותף, מבלי לציין את אופן החלוקה בניהם חזקה כי רכשו אותו בחלקם שווים, מחצית – מחצית" (סע' 45 לפסק הדין בקמא).
המסקנה המתקבלת היא אחת- למשיבה 50% מהזכויות בדירה בתל אביב, כאשר אין חולק כי בעת פירוקה יש להפחית מהתמורה, ראשית דבר, את חלקה במשכנתא.
בכל הקשור לטענת המערער באשר למועד ממנו יש להפחית את חלקה של המשיבה במשכנתא ששולמה על ידי המערער, וטענתו כי יש לבצע ההחזר מיום הקרע היינו מחודש מאי 2020 ולא מחודש מרץ 2021, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, הרי שאף דינה של טענה זו להידחות.
סוף דבר הערעור נדחה.
