הפרת תקנות תעבורה: הסעת נוסעים בשכר מעל המותר

על פי הפסיקה, זמן הנסיעה לעבודה אינו חלק מיום העבודה וככלל, אינו מזכה בתוספת שכר: "כלל פסוק הוא, כי אין לכלול את הזמן בו נסע העובד ממעונו למקום עבודתו ובחזרה ממנה, כשעות עבודה המזכות בשכר. זאת מן הטעם שהעובד אינו עומד לרשות העבודה בעת הנסיעה (ע"ע 681/05 בון תור בע"מ – יעקב הרמתי, (לא פורסם) 6.11.2006; תב"ע מא/2-99 סלאח יוסף אלג'מאל – אל וו בע"מ, פד"ע יג 129 (להלן: "ענין סלאח יוסף אלג'מאל)). זאת ועוד. בהעדר הסכם קבוצי, צו הרחבה, או חוזה בין הצדדים המורה כי זמן הנסיעה יחשב כשעות עבודה, וככל שהעובד בדרכו לעבודה אינו מסיע בעצמו עובדים למקום העבודה ומחזירם לביתם, אין הוא זכאי לשכר עבודה או גמול שעות נוספות בגין זמן זה (ראו בהתאמה: ענין סלאח יוסף אלג'מאל; דב"ע מד/3-143 חיים קיסר – צבן בע"מ, פד"ע טו 269)" (ע"ע 93/09 בנקין – מדינת ישראל, ניתן ביום 25.7.10 (להלן: ענין בנקין), עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 7954/10 בנקין – בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 9.11.10).

הפרת חובה חקוקה – התובע טוען כי הנתבעת הפרה כלפיו חובה חקוקה על פי תקנה 168 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת את שעות העבודה והמנוחה של הנוהגים ברכב כבד.

תקנה 168 לתקנות התעבורה קובעת: " (א) הנוהג רכב צבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 6000 ק"ג, והנוהג רכב מנועי מסוג אחר המסיע או המורשה על פי רשיון או היתר להסיע אחד עשר אנשים או יותר בנוסף על הנהג –

הנתבעת טוענת כי הופרשו לתובע באופן שוטף 5% משכרו החל מחודש 12/06, הפרשה שהיא מעל ומעבר לחובת הנתבעת על פי צו הרחבה לפנסיית חובה.

...

אשר על כן נדחית התביעה להפרשי הפרשות.

התוצאה איפה כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין, הפרש פיצויי פיטורים בסך של 4,594 ₪.

העבירה והעבר הנאשם הודה והורשע בכך שביום 21.12.14 הסיע נוסעים בשכר וללא בטוח בר תוקף, עבירות בנגוד לתקנה 84א לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 ולסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970.

בתת"ע (י-ם) 7581-07-14 מדינת ישראל נ' דיבה, לא פורסם (מיום 15.2.15) הורשע נאשם ללא עבר תעבורתי בהסעה בשכר במספר הזדמנויות , בהסעת נוסעים במספר מעל המותר ברשיון הרכב, כשחלק מהנוסעים אינם חגורים.

כל הפרה של עבודות שירות תיגרום להפסקה מיידית של עבודות השרות ולריצוי עונש מאסר בפועל.

...

בית המשפט הביע דעתו כי אין מנוס מלהחמיר עם נאשם שפעם אחר פעם הסיע נוסעים בשכר ולא הפיק לקח מניסיון העבר ומהעונשים שהושתו עליו.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בפתח תקוה בתיק 2988-09-12 לריצוי באופן חופף.

אני מורה על הפעלת פסילת רשיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה פתח תקוה בתיק 2988-09-12 לריצוי באופן חופף.

כב' השופט לנדסמן, בבא"ש 2780-07-17 סבור בנסיבות זהות לענייננו( למעט מספר הנוסעים), כי לא היה מקום בנסיבות העניין שם לייחס למבקש מסגרת הדו"ח שניתן לו, עבירה בנגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה, אלא עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר – קרי עבירה בנגוד לתקנה 84 ב' לתקנות התעבורה.

מכאן, כי הסמכות להורות על הסנקציה של איסור שימוש ברכב נתונה לקצין מישטרה ביחס לעבירה בנגוד לסעיף 10 לפקודת התעבורה ולא ביחס לעבירה בנגוד לסעיף 84 ב' לתקנות התעבורה (למעט הסעת נוסעים בשכר – אז מדובר בצעד הנועד להפסקת הרווח הכלכלי האסור הנובע מאותה עבירה).

יתרה מכך, בהתאם ל"ראציונל" המוצג על ידי המשיבה בטיעוניה, הרי שאשום בגין הוראת סעיף 10 א' לפקודת התעבורה ביחס לעבירה של נהיגה כבלתי מורשה לאותו סוג רכב, יכלול בהכרח במהותו גם אישום בגין הפרת הוראת תקנה 84 ב' לתקנות התעבורה, ובנסיבות אלה לכאורה על פי אותו ראציונל לא יתקיים אישום נגד נהג אשר נהג בהיותו בלתי מורשה לאותו סוג רכב, בהתאם לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה בלבד.

...

אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, שכן כאמור העבירה אשר יש לייחס למבקש בעניינו הינה עבירה בניגוד לתקנה 84 ב' לתקנות התעבורה ולא בניגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה, ומשום כך לא נתונה בידי קצין המשטרה הסמכות להורות על איסור השימוש ברכבו של המבקש.

הסעת נוסעים מעל המותר כשההסעה מבוצעת בשכר, לפי סעיף 84א לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערכים המוגנים בתיק העקרי הנו ברף בינוני עד גבוה, וזאת שעה שהנאשם הפר את תנאי שיחרורו (בו היה נתון בעקבות הארוע המתואר בתיק המצורף) יצא מכתובת מעצר הבית בה היה אמור לשהות ונהג ברכב אשר מיועד לנוסע אחד בלבד לצד הנהג, וזאת מבלי שהיה לו מעולם רישיון נהיגה לרכב מנועי, והסיע ברכב 24 שוהים בלתי חוקים מכיוון בית חנינא לכיוון תל אביב, בתמורה לסכום כסף.

...

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל בגדרי המתחם לצד עונשים נלווים.

נתתי דעתי להמלצת שירות המבחן להסתפק בעונש מאסר קצר ואולם סבורני כי לא יהיה בכך כדי לאזן נכונה בין שיקולי הענישה.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: בגין התיק העיקרי – 7 חודשי מאסר בפועל.

יודגש, כי אין הכרח כי ההוראה המופרת תופיע בפרק בתקנות התעבורה הדן בסוגי רישיונות, אלא די בכך שההוראה המופרת נובעת מהגדרת הרכב בסעיף ההגדרות שבתקנה 1 לתקנות התעבורה (כגון רכב שמשקלו הכולל המותר נקבע במסגרת הגדרתו שם).

על פי תקנה 180(א)(1) לתקנות התעבורה, אדם המחזיק ברישיון נהיגה B רשאי לנהוג בכלי רכב השוקל עד 3,500 ק"ג ויכול להסיע עד שמונה נוסעים.

מעיון בתקנה 271א [תק' (מס' 10) תשס"ח-2008] לתקנות התעבורה, עולה כי בעל רישיון נהיגה דרגה B רשאי לנהוג ברכב מסחרי מסוג N1, קרי, כלי רכב מסחרי שאינו עולה על 3,500 ק"ג. מעיון בנספח ב' לבקשה ומעיון ברישיון הרכב אשר צורף מטעם המשיב, הרכב נשוא התאונה הוא מסוג N2, קרי, כלי רכב מסחרי השוקל מעל 3,500 ק"ג. הנוהג בסוג הרכב האמור, נידרש על פי תקנה 181(א)(1) להחזיק ברישיון נהיגה מדרגה 1C. בעניינינו, השיב נהג ברכב מסחרי מסוג פורד תורכיה (שנת ייצור 2011) השוקל 3,550 ק"ג, שלשם נהיגתו, לפי הוראות תקנה 181(א)(1) ותקנה 271א [תק' (מס' 10) תשס"ח-2008] לתקנות התעבורה, נידרש רישיון נהיגה דרגה 1C. במילים אחרות, ביום התאונה, רישיון הנהיגה של המשיב לא תאם את רישיון הנהיגה הנידרש לצורכי הנהיגה ברכב מסוג הרכב המעורב בתאונה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכר טירחת בא כוחה, וזאת בסך של 5,000 ₪.

...

תחילה אדגיש, כי מאחר וענייננו בבקשה לסילוק על הסף הרי שלצורך ההכרעה בבקשה אצא מתוך הנחה כי העובדות הנטענות בכתב התביעה במישור החבות והיריבות, נכונות הן. שכן, הלכה פסוקה מקדמת דנן היא שבית בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה לסילוק על הסף, כאשר הוא משתכנע כי גם אם התובע היה מוכיח את המסכת העובדתית של כתב תביעתו, עדיין מסכת זו לא הייתה מקימה לו סעד ]ראו: ע"א 154/04 הרב אמנון יצחק שליט"א נ' שרה נוימן, (13.2.2005) (להלן – פרשת שרה נוימן) ו- י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה), עמ' 140].

מהמקובץ לעיל, דומה כי המקרה העומד לנגד עיניי הוא מקרה קלאסי של נהיגה ללא רישיון מתאים, לפי סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד והמשיב אינו זכאי לפיצויים מכוח החוק ואין לו עילת תביעה כנגד הנתבעת.

בנסיבות, דין הבקשה להתקבל.