הפרת תכנית בנייה: עבודות דרך מצעים ללא היתר

עובדות ביום 10.7.16 ניתן פסק דין על ידי בית משפט זה המורה למשיבים "לחדול מבצוע העבודות נושא העתירה עד אשר יכינו תכנית נקודתית ומפורטת, לרבות תכנית תקציבית ופירוט לו"ז, ביחס ליישום התכנית במקטע הדרך". מדובר בעבודות בהן החלה המשיבה 1 עריית טייבה (להלן: "הערייה"), לפריצת דרך באיזור מגורי העותרים, מבלי שהכינה עובר לתחילתן תכניות מפורטות או נקודתיות לבצוע.

טענות המבקשים המבקשים טוענים כי הערייה היתנהלה כלפיהם בחוסר תום לב, כאשר מהרה לקיים את החלק שבהסדר הפשרה הנוגע להריסת המבנים שניבנו על ידם ללא היתר, מבלי לקיים את יתר התחייבויותיה על פי הסדר הפשרה.

לפיכך, הסיפא להסדר הפשרה לפיו לכאורה, הערייה מתחייבת "מיד בסמוך לאחר הכנת תכנית זו יבוצע החישוף הנידרש, פיזור והידוק מצעים וכל הצעדים הנדרשים לסלילת הכביש, לרבות הסרת מכשולים נוספים, אם בכלל" הוא בבחינת אופציה שאינה מחייבת.

איחור זה, על פניו מהוה הפרה ברורה של פסק הדין.

...

לפיכך, אני דוחה את טענת ב"כ המשיבים לפיה בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה.

מדוע אפוא מיהרה עירייה כאשר החלה בצעדים לפריצת הדרך, אף שידעה כי לא ניתן להשלימה – לא בהיבט התקציבי, אף לא בהיבט המעשי? לעירייה פתרונים לסוגיה זו. טענתה, לפיה ההתחייבות לבצע את העבודות היא בבחינת "אופציה" שאינה מחייבת נדחית מניה וביה.

לפיכך, אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את העירייה לקיים את הסדר הפשרה בתוך 6 חודשים מהיום, קרי להכין תכניות לביצוע ולנקוט בכל הצעדים החוקיים העומדים לרשותה להסרת המכשולים בדרך, חישוף הדרך הידוקה וכל הדרוש לפריצתה.

בגין המעשים האמורים, המשיב 1 הואשם באי קיום צו הריסה שפוטי – עבירה לפי סע' 210 לחוק התיכנון והבניה (טרם תיקון 116 לחוק), ושני המשיבים הואשמו בבצוע עבודות בניה טעונות היתר ללא היתר וכן בבצוע עבודות בניה ושימוש בסטייה מתכנית – עבירות לפי סע' 204(א) + (ב) לחוק (טרם תיקון 116).

מיתחם הענישה שנקבע, בפרט ביחס למשיב 1, בשים לב לחומרת העבירות שביצע – הפרה מתמשכת של צו הריסה, ביצוע עבודות בלתי חוקיות נוספות בהיקפים משמעותיים ושימוש במבנים תוך סטיה מייעוד הקרקע, ללא נקיטת צעדים כלשהם להכשרת הבניה, חורג ממדיניות הענישה הראויה והנוהגת.

מדובר בעבודות של הכשרת קרקע בשטח של כ- 4000 מ"ר על ידי הנחת מצעים וסלילת אספלט; הקמת סככות מקונסטרוקציות פלדה וקירוי בשטח של כ- 3000 מ"ר; הקמת שלוש סככות של עשרות מ"ר. כל אלה ניבנו ללא היתר, ונעשה בהם שימוש כשוק רוכלות פתוח בשטח שייעודו חקלאי ומתחת לקו מתח עליון.

משחלפה התקופה האמורה, הרי שטענות המערערת בעיניין זה הפכו לתיאורטיות בלבד, שכידוע אין זו דרכה של ערכאת העירעור לידון בהן.

...

בהתחשב בערכים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת כפי שנסקרה לעיל כמו גם בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובכלל אלה – היקפה הנרחב של הבנייה (כ - 800 מ"ר), אופי הבניה (בניה קלה) הסטייה מייעוד הקרקע, כאשר למשיב 1 אף מיוחסת עבירה של אי קיום צו שיפוטי במשך כ - 5 שנים, וכן, ולצורך מתחם הקנס, בהתחשב בטענות המשיבים לעניין מצבם הכלכלי (אף שבעניינו של המשיב 1 לא צורפו ראיות כלשהן ובעניינו של המשיב 2 הוצגו ראיות חלקיות בלבד), ומשלא הובאו ראיות על רווחים כלכליים הצומחים למשיבים מהמבנה – סבורני כי מתחם העונש ההולם בעניינם של המשיבים (אשר נוכח האמור לעיל יש לאבחן ביניהם) הינו כדלקמן – בעניינו של המשיב 1 – מתחם עונש הולם הנע בין מאסר מותנה ברף התחתון שבו לבין 6 חודשי מאסר בפועל אשר יכול שיבוצעו בעבודות שירות ברף העליון שלו.

יש אף להביא בחשבון את מצבו הרפואי של בנו הקטין של המשיב 2 והקשיים הבלתי מבוטלים הכרוכים בעניין זה. בנסיבות העניין, נוכח היותם בני משפחה אחת ולפי שערכאת הערעור איננה נוטה למצות את הדין עם הנאשמים, אני קובעת כי העונש הראוי ימוקם ברף הנמוך של המתחמים שנקבעו כך שהקנס בעניינו של המשיב 1 יעמוד על 50,000 ₪ והקנס בעניינו של המשיב 2 יועמד על 40,000 ₪.

לסיכום – הקנס שהושת על המשיב 1 יועמד על סך של 50,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו.

מן הכלל אל הפרט נשוב לענייננו ונבחן עתה, האם עלה בידה של יראת להוכיח מה הקף העבודה שבוצעה על ידה באתר הפרויקט, ובעקבות כך, וככל שתוכח הפרת חוזה או התעשרות שלא במשפט, מהו הפצוי המגיע לה בשל כך. יראת טוענת כי ביצעה באתר הפרויקט את מלוא עבודות העפר והפיתוח, כמפורט בכתב הכמויות ובחשבון הסופי.

במסמכים אלו מפורטות שורה נרחבת של עבודות פיתוח בהקף הקרוב למיליון ₪, הכוללות – הכשרת השטח וחישופו עד לעומק 20 ס"מ; סילוק פסולת לאתר מאושר; עבודות חפירה ומילוי ויישור השטח בהתאם לתכנית; הידוק מבוקר של שכבות המילוי; ביצוע שתי שכבות מצעים מהודקות בהתאם לתכנית; בניית גידור והתקנת שערים וכן פינוי החומר החצוב לאתר רשות הגנים והגנים.

מתן שב על טענת הזיוף גם בעדותו בבית המשפט, אשר לא נסתרה בעיניין זה. דרך המלך להוכיח חתימתו של אדם הטוען לזיוף חתימתו, היא באמצעות חוות דעת להשוואת כתבי יד, והנטל בעיניין זה מוטל על הטוען לאמתות החתימה.

הגדר עצמה לא הוקמה על ידו או בניהולו; העבודות שבצע רחמים נעשו על פי הוראות שניתנו לו במקום על ידי יאיר סולימני, בנו של בני (עמ' 61); בתקופת עבודתו של רחמים באתר הגיעו למקום משאיות שפרקו חומרים לצורך מצעים אולם המצעים לא פוזרו בתקופה זו אלא נערמו בערמות; רחמים סיפר כי ניהל יומן עבודה (ת/ד) בה פורטו העבודות או חלקן, אולם בחקירתו הודה שלא הוא כתב את תוכן הדברים אלא "נציג מטעם היזם" שהוא איננו זוכר את שמו (עמ' 40), וכפי הנראה הכוונה למתן הורביץ.

...

גם יומן העבודה העלום, אשר עד היום לא נודע מי מילא את שורותיו, איננו תורם לפיזור הערפל, וכך גם השיק שנמסר ערב תחילת העבודות, אשר שוכנעתי כי איננו קשור כלל לעבודות העפר והפיתוח באתר.

משכשלה יראת בהוכחת יסוד זה, דין תביעתה להידחות.

סוף דבר התביעה אפוא נדחית.

המועצה השיבה, כי העבודות בוצעו בהתאם לתכנית, לרבות ביצוע חישוף והנחת מצעים לשבילים לצורך מעבר של הולכי רגל.

בהחלטה מיום 26.1.22 לעניין בקשת המשיבים לסילוק העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ואף שהוי, נאמר, כי "לצורך ההכרעה בשאלת הסמכות (וכמובן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר), נצא מנקודת הנחה שטענות העותרים נכונות, באשר להיותן של העבודות שכבר בוצעו בשטח, או באשר לשימוש של כלי רכב הנעשה כיום בשטח – מנוגדים לתוכנית הקיימת. על פני הדברים, טענות שעניינן עבודות או שימוש אסורים, הן מאותם עניינים הנכללים בפרק י' לחוק התיכנון והבנייה, אשר הוחרג מפורשות מסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים ... ואולם, העותרים תוקפים למעשה את שיקול דעתן של המשיבות מס' 2 ו-3, לאשר ולאפשר את ביצוע העבודות או השמוש, ואת המנעותן מלהפעיל את סמכויותיהן, כמו שאמונות על ביצוע הוראות חוק התיכנון והבנייה, להפסקת הפרות אלה, חרף פניות העותרים אליהן ... במהלך הדיון לגופה של העתירה יהיה מקום לידון במהותן של העבודות, ולבחון את שיקול הדעת של המשיבות". להלן תידונה איפוא טענת העותרים, כי העבודות שבוצעו או השמוש המתקיים מנוגדים לתכנית הקיימת, והשאלה אם נפל פגם בשקול דעת המועצה ושל הועדה בנסיבות העניין.

סבורני, כי יש לקבל את עמדת המשיבים, כי העבודות אשר בוצעו על ידי המועצה לשם הכשרת מעבר להולכי רגל לפי התכנית המפורטת, כאמור, לא הצריכו היתר – לפי תקנה 1(2)(ב) לתקנות התיכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, נידרש היתר לכל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, למעט "עבודה הנעשית בידי גוף המנוי בסעיף 261(ד) לחוק ולפי תכנית מפורטת מאושרת, ובילבד שהעבודות נעשות על פי תכנית פיתוח שאישר מהנדס הועדה המקומית, הכוללת הוראות בדבר גובה פני הקרקע, ביצוע עבודות החפירה, המילוי או היישור, לפי העניין". בהתאמה, סעיף 261(ד) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 קובע כי "התוויית דרך, סלילתה או סגירתה, ... אינן טעונות היתר לפי סעיף 145, אם מתקיימים לגביהן כל אלה: (1) הן מבוצעות בידי אחד מאלה: ... (ו) רשות מקומית; ... (2) הן נעשות בהתאם לאחת מאלה: תכנית מפורטת מאושרת, תכנית מיתאר מקומית מאושרת הכוללת הוראות של תכנית מפורטת, ...; לעניין זה לא יראו תכניות כאמור בסעיף 145(ח), כתכניות שהוראות סעיף קטן זה חלות עליהן; (3) ניתנה הודעה על כך 15 ימים לפני תחילת ביצוען של העבודות לרשות המקומית ולועדה המקומית הנוגעות בדבר; (4) עם סיום ביצוע העבודות יגיש הגורם המבצע כאמור בפיסקה (1) לרשות הרשוי מסמכים המעידים על הקמת העבודות בפועל בהתאם לתכנית כאמור בפיסקה (2), והכול במתכונת שיקבע שר הפנים". תנאים אלה היתקיימו בעניינינו.

...

סבורני, כי יש לקבל את עמדת המשיבים, כי העבודות אשר בוצעו על ידי המועצה לשם הכשרת מעבר להולכי רגל לפי התכנית המפורטת, כאמור, לא הצריכו היתר – לפי תקנה 1(2)(ב) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, נדרש היתר לכל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, למעט "עבודה הנעשית בידי גוף המנוי בסעיף 261(ד) לחוק ולפי תכנית מפורטת מאושרת, ובלבד שהעבודות נעשות על פי תכנית פיתוח שאישר מהנדס הוועדה המקומית, הכוללת הוראות בדבר גובה פני הקרקע, ביצוע עבודות החפירה, המילוי או היישור, לפי העניין". בהתאמה, סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 קובע כי "התוויית דרך, סלילתה או סגירתה, ... אינן טעונות היתר לפי סעיף 145, אם מתקיימים לגביהן כל אלה: (1) הן מבוצעות בידי אחד מאלה: ... (ו) רשות מקומית; ... (2) הן נעשות בהתאם לאחת מאלה: תכנית מפורטת מאושרת, תכנית מיתאר מקומית מאושרת הכוללת הוראות של תכנית מפורטת, ...; לעניין זה לא יראו תכניות כאמור בסעיף 145(ח), כתכניות שהוראות סעיף קטן זה חלות עליהן; (3) ניתנה הודעה על כך 15 ימים לפני תחילת ביצוען של העבודות לרשות המקומית ולוועדה המקומית הנוגעות בדבר; (4) עם סיום ביצוע העבודות יגיש הגורם המבצע כאמור בפסקה (1) לרשות הרישוי מסמכים המעידים על הקמת העבודות בפועל בהתאם לתכנית כאמור בפסקה (2), והכול במתכונת שיקבע שר הפנים". תנאים אלה התקיימו בענייננו.

העותרים ביקשו לאפשר להם פיצול סעדים על מנת שיוכלו לתבוע את נזקיהם, ואף לבקשה זו אין מקום להיעתר במסגרת הליך זה. סבורני על כן, כי לא נפל פגם מנהלי בהתנהלותן של המשיבות, העשוי להצדיק התעברות בית משפט זה. כאמור, חלק מטענות העותרים והסעדים המבוקשים, מקומם בהליכים לפי חוק התכנון והבנייה.

העתירה נדחית אפוא.

הנאשם שבפני הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בבצוע עבירות של בניה במקרקעין ללא היתר כדין - עבירות לפי סעיף 204 (א) + 208 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה); שימוש במקרקעין בלא היתר כדין – עבירות לפי סעיף 204 (א) + 208 לחוק התיכנון והבנייה, (עבודות ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז – 1967 ועד ליום 24.10.17 באשר לכלל הרכיבים, החל מיום 25.10.17 ורק על הרכיבים אשר אינם כלולים בחלקה הגובלת.

עבודות פיתוח של דרך גישה לבית בחלק האחורי במקרקעין, הכוללות הנחת מצעים והקמת אבני שפה, ולאחר מכן ריצוף הדרך וזאת תוך הקמת הדרך בחריגה לשטח חלקה 26 הגובלת במקרקעין, שהנה בבעלות קרן קיימת לישראל ושייעודה על פי התכנית החלה במקום הוא שטח צבורי פתוח (להלן: החלקה הגובלת).

הסניגור עתר לחרוג לקולא ממיתחם העונש ההולם בשל העובדה שלא הוצא צו הפסקת עבודה או צו הריסה מינהלי והנאשם לא הפר כל צו שפוטי.

" בפסק בתיק עתפ"ב 70661-03-19 איבגי נ' וועדה מקומית לתיכנון קרית גת (23.12.19) עמד בית המשפט על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מבצוע עבירות תיכנון ובניה ויפים לענייננו הדברים שנאמרו שם: "דיני התיכנון והבניה מטפלים במכלול רחב מאוד של אינטרסים חברתיים, החל מבטיחות וכלה באיכות הסביבה... בניה ללא היתר מתאים עלולה לאפשר סיכונים מגוונים, כגון היבטים של יציבות מבנית, סכוני אש, מוגנות מטילים עויינים ועוד. בניה בנגוד לתכנית יכולה לפגוע בערכים חברתיים נוספים, בהעמסה על משאבים צבוריים שאינן מספיקים... לדוגמא, בעומסי תנועה בחניה שייוצרו במקום שלא תוכנן לכך... הוספת מבנה יכולה ליצור אי התאמה של מערכות נקוז הגשם או תשתית הביוב, על כל התיקונים הכרוכים בכך. אופי השמוש יכול להשפיע על ניזקי רעש, זהום ועוד... אין לזלזל גם בשיקולים נוספים כגון אסתטיקה של הנוף העירוני וזכות התושבים לקבוע את מראה עירם... הפיקוח התיכנוני כולל גם אפשרות להיתנגד משום נזק הצפוי לשכנים, אשר זכותם להשמע..." בהמשך קבע בית המשפט, כי אחד הערכים המוגנים הוא הגנה על הקניין, בעיקר כאשר מדובר בבניה ושימוש במקרקעין, תוך פלישה למקרקעין של אחר: "יובהר כי ערך השמירה על הרכוש הוא אחד הערכים המוגנים על ידי חוקי התיכנון והבניה... בעבירת בניה תוך פלישה לשטח שאינו שייך לבונה, הדברים פשוטים. במצבים אלה, יש ליתן משקל ממשי לפגיעה בערך ההגנה על הרכוש, בעת הבניית הענישה לעבירות על חוק התיכנון והבניה. שכן, כאמור, זהו אחד הערכים המוגנים על ידי החוק. משמע, יש ליתן משקל לפגיעה בערך זה, גם אם כתב האישום אינו כולל עבירה לפי חוק העונשין, מתחום עבירות הרכוש, הסדר הצבורי או הבריונות. שכן, בניה ללא רשות על מקרקעי הזולת..., היא עבירת סדר צבורי, הפוגעת ברכוש הזולת, ובדרך כלל מבטאת בריונות פשוטה, אף אם היא מסווגת 'רק' כעבירת תיכנון ובניה, מבחינת הנורמה האוסרת המאוזכרת בכתב האישום". נסיבות העבירות מלמדות, כי מדובר בפגיעה שאיננה מבוטלת בערכים החברתיים המוגנים וזאת נוכח העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו, תוך חריגה לתחום שטח צבורי ולמקרקעין מוגנים, הנאשם פגע ערך החברתי המוגן של שמירה על סדרי שילטון, פגיעה במערך התיכנוני, הסדרת השמוש במקרקעין, רשת פקוח והסכון ביצירת מפגעים בשימוש שנעשה ללא היתר ועל מקרקעין שייעודם שטח צבורי פתוח.

...

לאור האמור, בשים לב לנסיבות העבירות אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירות נע בין קנס כספי בסכום של 35,000 ₪ ועד 70,000 ₪ בנוסף לעונשים נלווים.

לאור האמור ולאחר שנתתי משקל למכלול השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 45,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתו.

אני מורה לנאשם להפסיק השימוש ולהרוס את המבנה שבנה כפי המתואר בכתב האישום.