כן הציגה ב"כ המאשימה בפניי את גזר הדין שניתן בת.פ. 70/09 של בית משפט זה, שם נגזר דינם של שניים מבני מישפחת אבו ג'ומעה, שותפיו לעבירות של הנאשם דנן, שעליהם הוטלו עונשי מאסר של 8 שנים וכן מאסרים מותנים שונים, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון למשך שנתיים מתום מאסרם וקנס בסך 15,000 ₪ לכל אחד מהם.
לטענתה, אין שוני מהותי בין נימוקי אותו גזר דין לבין הנימוקים לפיהם יש לקבוע את העונש במקרה דנן, שכן, גם הנאשם דנן אינו בעל עבר פלילי נקי, הוא אפילו ריצה מאסר בגין עבירות סמים, למשך שנתיים ואף הורשע בעבירות נוספות של מיסמך מזויף, קבלת דבר במירמה ועבירות נשק ועל כן עברו הפלילי אינו שונה באופן משמעותי מזה של שותפיו לעבירה.
ב"כ המאשימה ביקשה כי המאסר שהושת על שותפיו יהווה בסיס לענישתו ויוסף עליו מרכיב נוסף של ענישה, בשל העובדה כי הפר את האמון שנתנה בו משטרת ישראל ואף ניצל אמון זה, על מנת שהעונש יהווה הרתעה ברורה למי המבקשים לנצל את המערכת לצורך הפקת רווח אישי.
...
סבורני על כן כי אחריותו של הנאשם, הגם שיש להתייחס אליה בחומרה המתאימה, איננה באותה דרגת חומרה כשל שותפיו הנ"ל.
מכאן לשיקולים הנוספים של עבר פלילי ונסיבות אישיות.
לאמור לעיל יש להוסיף את נסיבותיו האישיות של הנאשם דנן, פטירת אביו, פטירת אחיו שסבל ממחלת הסרטן ולפי טיעוני הסנגור, הנאשם סייע לו בריפוי על ידי תרומת מח עצם (בסופו של דבר נפטר האח ממחלה אחרת), מצבה הרפואי הרעוע של אמו עקב מחלת הלב ממנה היא סובלת, המצב העגום בו ניצבת מערכת הזוגיות שלו עם בת זוגו נוכח ההליך המשפטי, היעדר ודאות לגבי עתידו, הצורך בדחיית נישואיו והעובדה כי עומד להיוולד לו ילד בקרוב (בזיקה למועד הטיעונים).
לטענות אלה התייחסתי בהרחבה בהכרעת הדין ואין זה המקום לשוב ודון בהן במסגרת זו.
לאחר ששקללתי את מכלול השיקולים הנ"ל וכן עיינתי בגזרי הדין שהציגו בפניי הצדדים לשם השוואה, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 5 שנים.
