הפרת פטנט, עילות קניין רוחני: תביעה לצו מניעה, חשבונות ופיצוי

לטענת התובעות דיני הקניין הרוחני לא יוצרים הסדר שלילי לגבי עילת תביעה מתחום עשיית עושר ולא במשפט.

סעיף 183 (א) קובע כי : " בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו מניעה ולפיצויים. ס"ק (ב) (3) קובע כי: "בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להביא בחשבון, בין היתר... את הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה". סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר שכותרתו תחולה ושמירת תרופות קובע בהאי לישנא: " הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנידון, ואין הסכם אחר בין הצדדים..." הפסיקה קבעה כי שילוב הוראות סע' 179 ו-183 (ב)(3) לחוק הפטנטים, וסעיף 6 לחוק עשיית עושר מעלה כי מרגע שנבחר המסלול הפטנטי, ובמהלך בחינת הפטנט, נוצרת מניעות מלהגיש תביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט.

ראו: בש"א (מחוזי תל אביב- יפו) 19810/04 Merck נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, תשס"ד(1) 145 (2005) סע' 26 להחלטת כב' הש' בנימיני והמובאות שם. עוד נקבע בהחלטה שם כי הפצוי מכוח סעיף 183(ב)(3) לחוק הפטנטים, זהה לפצוי לו יהיה זכאי מכוח עילת עשיית עושר ומכאן שהמחוקק שילב לחוק הפטנטים את עילת עשיית עושר והתכוון למנוע מבעל האמצאה לתבוע מכוחה כל עוד לא ניתן לו פטנט.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעות לפיה פסק דין Merck מוגבל לשאלת צו מניעה זמני.

אשר על כן אני מקבלת את בקשת הסילוק ומורה על מחיקת כל טענה הנוגעת לעילת עשיית עושר ולא במשפט.

ישיבת 211/21 מבוטלת ואני קובעת במקומה לקדם משפט ליום 15/7/21 שעה.

טענות המבקשים – המבקשים, בעלי זכות בדירת נופש בפרויקט המוכר כ"מגדלי חוף כרמל" (להלן: "המבקשים") טוענים כי הואיל והתביעה שכנגד, אשר הוגשה מטעם הנתבעת בת"א 31246-12-18 (להלן: "המשיבה"), היא לצוו עשה למתן חשבונות בשל הפרת סימני מסחר, ולצו מניעה קבוע, אשר שוויו אינו ניתן לשומה ולהערכה כספית, כסעד עקרי, וכן פיצוי כספי שהוערך בסך של 500,000 ₪ כסעד משני, הסמכות העניינית לידון בתביעה היא לבית המשפט המחוזי.

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שחלק מן העילות הכלולות בתביעה שכנגד אינן מצויות בתחום סמכותו של ביהמ"ש כאן, על פי מבחן זה, והשאלה העומדת לדיון הנה האם היתקיימו נסיבות המצדיקות הסמכת ביהמ"ש כאן לידון בתביעה שכנגד במלואה אם לאו, ואם לא – האם ניתן להורות על העברת התביעה שכנגד כולה לדיון בביהמ"ש המחוזי.

בפיסקה זו, 'תביעה בעינייני קנין רוחני' – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן: (א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007; (ב) (נמחק); (ג) פקודת הפטנטים והמדגמים; (ד) חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, התשכ"ה-1965; (ה) חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967; (ו) פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972; (ז) חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973; (ח) חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984; (ט) חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999;"

...

עוד טענו המבקשים כי דין התביעה שכנגד להידחות על הסף מהטעם שברישא, אף נוכח קיומו של השתק פלוגתא בסוגיה זו, נוכח פסיקת בימ"ש השלום בחיפה בת.א. 43704-10-13 (שם קבע ביהמ"ש כי יש להורות על העברת הדיון בתביעה שכנגד, שעילתה דומה, לביהמ"ש המחוזי בשל חוסר סמכות עניינית).

לאחר שבחנתי את הדברים אני רואה לנכון לקבל בחלקה את הבקשה ואבהיר: ככלל, הסמכות העניינית של בתי המשפט בתחום האזרחי (אשר חוק בתי המשפט דן בהם), נקבעת עפ"י מבחן הסעד.

כאשר כתב התביעה כולל סעדים אשר חלקם מצויים בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, וחלקם האחר בתחום סמכותו של בית משפט השלום, אזי ובהעדר דין אחר אין מנוס מפיצול הדיון בתביעה בין הערכאות המוסמכות מבחינה עניינית, כך שכל אחת מהן תדון בסעד שבתחום סמכותה.

מכל האמור, נחה דעתי כי ביהמ"ש כאן נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד, ואולם לא מצאתי כי יש להורות על דחיית התביעה כנגד, ואני מורה על העברתה בשלמותה לביהמ"ש המחוזי בחיפה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט.

ברקע תביעה לצוו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות ולסעד כספי על סך 500,000 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים ועניינה בטענת התובעת לשימוש מפר של הנתבעים בסימן מסחרי "CYCOO" (סייקו") של התובעת, תוך ניצול מוניטין הסימן המסחרי והטעיית ציבור הצרכנים.

עוד טוענים הנתבעים שאין בכתב התביעה או בכתב התשובה תשתית עובדתית ומשפטית המקימה עילת תביעה כנגד נתבע 2.

אשר לנתבע 2, טוענת התובעת כי התביעה הוגשה נגדו כאורגן בתובעת ובתי המשפט נוהגים בדרך שבשיגרה לחייב נושא משרה בעוולות נזיקיות שבוצעו על ידי נושא משרה ובפרט בתחום הקניין הרוחני.

מוסיפים הנתבעים וטוענים כי עצם העובדה שהתובעת אינה מצרפת לתגובתה פסק דין בו בית המשפט פסק לטובתה פיצוי כספי, מלמדת כי מדובר בתובעת סדרתית המגישה תביעות חסרות תוחלת.

כן נטען שמעבר לפעילותה העסקית העניפה והרווחית, התובעת גם מחזיקה ב-4 סימנים רשומים של מוצרים מובילים בשוק האופניים החשמליים, במדגם רשום ועוד 5 בקשות מידגם וכן בבקשות פטנט על אמצאות שהיא פיתחה בתחומים אלה בישראל, ארה"ב וסין.

...

בפסק הדין המנחה בעניין רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (11.2.2009) (להלן: "עניין ל.נ הנדסה") קבע בית המשפט העליון מבחן תלת שלבי לבחינת בקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה: "על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים" (פסקה 13 לפסק הדין) (ההדגשות לא במקור - א.ב.).

התובעת כלל לא התעמתה עם טענות הנתבעים ונתוני דו"ח D&B העדכני, ולא מקובלת עלי בקשתה להתעלם מהם.

מכל האמור לעיל, יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה לצוו מניעה, חשבונות ופיצויים, בשל הפרה נטענת של זכויות יוצרים ,לרבות זכות מוסרית, וגניבת עין, והכל בשל העתקה ופירסום באנטרנט של סירטון מסויים.

אלא שכאשר מדובר במרכיב של תביעה, שמבוסס על אחד מחיקוקי הקניין הרוחני, שיש בו הוראת סמכות מיוחדת שאיננה לפי הסעד כי אם לפי העילה (כמו, למשל, בתביעה שעילתה לפי חוק הפטנטים) – אזי הסמכות לגבי אותו מרכיב תקבע לפי ההסדר המיוחד שבאותו חיקוק (ובמקרה של חוק הפטנטים, הסמכות לבית המשפט המחוזי).

...

לעניין תקנה 3 (א2) ראו גם החלטתי בת"א 55550-06-16 צ'רלטון נ' ג'אבר (9.11.16).

ביום 30.01.24 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעות במסגרתה התבקשו סעדים של צוי מניעה, צוי עשה, מתן חשבונות ופצוי כספי בסך של מיליון ₪ (לצרכי אגרה), בגין הפרות הנתבעים את זכויות הקניין הרוחני של התובעת לרבות בפטנט.

לסיכום, מאחר וחלק מעילות התביעה הנן בגין פירסום שעושים הנתבעים אודות המוצר ואשר לטענת התובעת מהוים הפרת הפטנט באתר האנטרנט של הנתבעת 1; נוכח העובדה כי התובעת לא טענה כי היא אינה "עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981", ולא בכדי; נוכח הפסיקה שהובאה לעיל ואשר לא ניתן להסיק ממנה כי תקנה 7(ב) מתייחסת אך לתביעות לשון הרע או עוולות מצומצמות כדוגמת משלוח דואר זבל, המסקנה המתבקשת היא כי ביחס לעילה זו יש תחולה לתקנה 7(ב) לרבות הסיפא בו אז הסמכות המקומית ביחס לעילה זו מסורה לבית המשפט במחוז חיפה, הוא מחוז עסקם ומגוריהם של הנתבעים.

...

בסעיף 32, נכתב כי "בפעולותיהם (של הנתבעים – ר' ע'), בייצור, שימוש, הצעה למכירה ו/או מכירה של ההתקן המפר [...]". התובעת לא פירטה היכן מיוצר המוצר, מהיכן מיובא ולהיכן משווק, היכן נמכר, מהיכן האיסוף של המוצר, כל זאת אחרי שכפי שקבעתי לעיל, כי שיווק המוצר מביא למסקנה שהסמכות המקומית מסורה לביהמ"ש במחוז בו מצוי מקום עסקם של הנתבעים.

סוף דבר: אני מקבלת את בקשת הנתבעים ומורה על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי במחוז חיפה.

החלטתי ניתנת כרשמת.