הפרת סודיות רפואית ופיצויים

התובעת טענה, כי הנתבעת פירסמה לשון הרע בשני מישורים: האחד - ייחוס עובדות כגון "מסובכת עם רשויות החוק", "בעלת מספר תיקים במישטרה", "מסוכסכת עם בני משפחתה" ו"שקרנית" והשני - הפרת חובת סודית רפואית ושמוש במאגרי המידע המצויים במקום עבודתה לצורך היתחקות אחר הנתבעת ומשפחתה באופן המציג את התובעת כאדם עברייני, בלתי אמין ובלתי מקצועי, וזאת על מנת לפגוע במשלח ידה.

עוד נקבע בפסיקה, כי גם אם יש לדיני הפיצויים בגין לשון הרע תפקיד מחנך ומרתיע, אין בו, בתפקיד זה, כדי להגדיל את הפצוי התרופתי מעבר למידותיו הטבעיות ואין בכוחו כדי להגדיל את סכום הפיצויים שהיה מתקבל על פי הכללים בדבר השבת המצב לקדמותו (רע"א 4740/00 לימור עמר ואח' נגד אורנה יוסף ואח', פ"ד נה(5) 510).

...

אני קובע, אפוא, כי יסוד הפרסום, הבא לידי ביטוי בסעיפים 2 ו - 7 לחוק, מתקיים אף הוא בכל הנוגע לשני הפרסומים נשוא התביעה שבפני.

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 20,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

אשר לאיום לחשוף את התמונות, האיום נעשה במסגרת הודעה הנחזית כהודעה פרטית ששלח הנתבע לתובעת בפייסבוק, בה הוא משכנע את התובעת לחזור בה מתלונתה במישטרה, ובה בין היתר הוא כותב: "....בואי נסיים את הסיפור הזה יפה ובכבוד אחרי 3 וחצי שנים תאמיני לי שאני גם יכול לנקום בך בהרבה דברים ובתמונות שיש ואני מבטיח להשתמש בכל מה שיש לי בבקשה, אל תביאי אותי למצב הזה...". ללא ספק הדברים עולים כדי הדחה בחקירה, עבירה בה הורשע הנתבע, איום וגם יש בהם משום פגיעה בפרטיות בהתאם לסעיפים 2 (8) ו- 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות), הקובעים כי פגיעה בפרטיות היא בין היתר: (8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה; לא יכול להיות ספק, שעם צלום התמונות גם בהנחה שהדבר נעשה בהסכמת התובעת, נכרת בין השניים הסכם משתמע שהתמונות ישמשו רק את שניהם וחל איסור על הנתבע להפיצן או לעשות בהן שימוש העולה כדי סחיטת התובעת באיומים בנסיון לגרום לה לבטל את תלונתה במישטרה.

בשים לב למצבה הנפשי של התובעת וחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט בנוגע לטפול הנפשי לו זקוקה התובעת, בשים לב להוצאות שכבר הוציאה התובעת על הטיפולים הנפשיים עד כה, להערכת הפסיכולוגית כמו גם המומחית מטעם בית המשפט שתיזקק לטיפולים נוספים, לגילה הצעיר של התובעת ולכך שעליה להיתמודד עם נכותה עוד שנים רבות קדימה, להוצאות הרפואיות להם נדרשה בעבר ולהוצאות רפואיות ואחרות להן תדרש בעתיד לטעמי יש להעמיד את הפצוי על שיעור של 40,000 ₪ כפי שטוענת התובעת, סכום המשקף אומדן סביר של הוצאות לטיפולים נפשיים והוצאות אחרות.

...

בנסיבות שפורטו, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהובאו, אני קובעת שהשפעת נכותה של התובעת על כושר תפקודה הכללי הינה בשיעור נכותה הרפואית ועולה כדי 20% לצמיתות וזאת בשים לב לקורותיה של התובעת לאחר האירועים, הקשיים עמם היא מתמודדת מני אז ותוצאות הטיפול הפסיכולוגי שעברה.

סוף דבר כמפורט לעיל, מעשיו של הנתבע הותירו בתובעת נכות צמיתה המתבטאת בכל היבטי חייה מאז האירועים ואילך.

------------- סה"כ פיצוי 670,000 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת סך של 670,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר הוצאות המומחים (המומחית מטעם בית המשפט והמומחית מטעם התובעת) הכל בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

ואולם, סבורני, שבעניינינו יש להתייחס בחומרה למעשיו של המערער נוכח ההפרה הבוטה של חובת הסודות הרפואית והפגיעה בפרטיות, במיוחד בהיות המערער עובד מדינה המועסק כאח בחדר המיון של בית החולים, שאליו מגיעים החולים במצב רפואי של מצוקה קשה, ומוסרים לצוות המטפל בהם את המידע האישי שלהם, לעיתים מידע אישי ורפואי רגיש ביותר, מתוך אמון מלא בכך שהמידע משרת אך ורק את הטיפול הרפואי בהם, ושהמידע אינו מועבר לגורם אחר כלשהוא.

בית הדין לא היתעלם מטיעונים אלה שהעלה בפניו הסנגור, ובעוד שנציבות שירות המדינה עתרה לפסילת המערער הן לשירות המדינה והן למשרד הבריאות, לתקופה של שנתיים, קבע בית הדין שהמערער לא ייפסל לשירות המדינה, אלא למשרד הבריאות, ולתקופה של שנה אחת ולא שנתיים, אך לא ניתן בנסיבות העניין להמנע מנקיטה באמצעי המשמעת של פיטורין, תוך תשלום מלא של פצויי הפיטורין המגיעים למערער על פי דין, וזאת נוכח התכלית הראויה של הדין המשמעתי, שנועדה לשמר את אמון הציבור בשירות הצבורי ולהרתיע עובדים אחרים מלבצע מעשים מעין אלה.

...

ואולם, סבורני, שבענייננו יש להתייחס בחומרה למעשיו של המערער נוכח ההפרה הבוטה של חובת הסודיות הרפואית והפגיעה בפרטיות, במיוחד בהיות המערער עובד מדינה המועסק כאח בחדר המיון של בית החולים, שאליו מגיעים החולים במצב רפואי של מצוקה קשה, ומוסרים לצוות המטפל בהם את המידע האישי שלהם, לעיתים מידע אישי ורפואי רגיש ביותר, מתוך אמון מלא בכך שהמידע משרת אך ורק את הטיפול הרפואי בהם, ושהמידע אינו מועבר לגורם אחר כלשהו.

אזכיר, שבעש"מ 7111/02 נציבות שירות המדינה נ' יאיר אשואל, פ"ד נז(1) 920, 926 (2003), נקבע: "כבר נקבע בפסיקתנו פעמים רבות כי קיים הבדל מהותי בין הדין הפלילי לבין הדין המשמעתי. בשונה מהענישה בדין הפלילי עיקר התכלית של הדין המשמעתי היא הגנה על רמת השירות הציבורי, הגנה זו מתמקדת בשמירה על תדמיתו הראויה ועל תפקודו היעיל של השירות הציבורי..." ובהמשך: "בבואו להטיל אמצעי משמעת יבחן בית הדין, בין היתר, האם אמצעי המשמעת המוטלים יוצרים הרתעה מספקת בקרב עובדי המדינה, כן יבחן האם די באמצעי המשמעת האמורים כדי להשיב על כנו את אמון הציבור במערכת השירות הציבורי, המהווה אף הוא תנאי הכרחי לתפקודו של השירות. בבוא בית הדין לגזור דינו של נאשם בעבירת משמעת אין הוא מתייחס לאמצעי המשמעת כאל עונש גרידא, שכן עליו לבחון מהו האמצעי ההולם את התכליות האמורות של הדין המשמעתי". (ההדגשה שלי- י.ג.) וכן, עש"ם 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87 93 (1998): "בדין המשמעתי, אמצעי המשמעת אמור לשמש אמצעי מניעה יותר מאשר אמצעי ענישה: התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא, כאמור, למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד של שירות המדינה או בתדמית של שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של השירות... ". על יסוד כל האמור לעיל, לא שוכנעתי שנפל בגזר דינו המנומק של בית הדין למשמעת פגם שיהא בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

לפיכך, אינני רואה מקום להתערב בגזר דינו של בית הדין למשמעת, ואני דוחה את הערעור.

עוד הפנה התובע לפסיקה ללמד על הצורך לקיים אחר החובה לשמור על סודיות רפואית, ועל הקף הפצוי שיש לפסוק בגין הפרת חובה כאמור, ועתר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין פגיעה בפרטיותו בסכום של 50,000 ₪, פיצוי נוסף בסכום של 50,000 ₪ בגין הפרת חובתה לשמור על סודיות רפואית, ופצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, וכן לחייבה בהוצאות משפט.

...

אכן, לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובתוכן השיחות שהתקיימו בין התובע לבין הרופא, כפי שצוטטו בסיכומי הצדדים, נחה דעתי כי מעשהו של הרופא, שהתבטא בקיום שיחה עם נציגת מעסיקו של התובע ומסירת פרטים הנוגעים לעניינו הפרטי של התובע, נעשה בתום לב, ולא בכוונה לפגוע בשמו הטוב ובכבודו של התובע.

ועוד, נחה דעתי כי הרופא לא ביצע את המעשה הפוגע בכוונה לפגוע בזכותו של התובע לפרטיות ולפגוע בשמו הטוב.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסכום של 15,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪, וזאת, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה.

הקשר בין ההליכים נובע מהעובדה כי בעוד ששתיים מהעובדות תבעו, בין השאר, פצויי פיטורים וזכויות שונות הנובעות מיחסי העבודה וסיומם, החברה (מעסיקתן לשעבר והתובעת בהליך זה) סבורה כי העובדות אינן זכאיות לפצויי פיטורים ואף צריכות לפצות את החברה, מאחר שלטענתה הן שידלו לקוחות של החברה לעבור לצרוך שירותים מחברה אחרת העוסקת באותו תחום.

להשלמת התמונה הדיונית, נוסיף כי בעבר היתנהל הליך נוסף בין הצדדים – בקשה לסעדים זמניים שהחברה הגישה כנגד שלוש העובדות וכן כנגד חברת מדקס אס די 2017 בע"מ, הליך שמספרו 9072-11-18, אשר התברר בפני כב' השופטת שרה מאירי ובו נדחתה בקשת החברה ליתן צוי מניעה כנגד העובדות, שיימנעו משימוש ברשימת לקוחות של החברה, יגלו לצד ג' כלשהוא מידע אודות לקוחות החברה וכן נדחתה הבקשה לאסור על סורוקה לפעול בתחום תיירות המרפא.

דיון והכרעה לא הוכח שהעובדות הפרו חובות אמון, נאמנות או סודיות עובר לסיום עבודתן בחברה בפתח הדיון בנושא, יש להבהיר שאין לתת משקל לקביעות עובדתיות שנקבעו בהחלטת המותב בראשות כב' השופטת מאירי, מאחר שההליך שם היה דיון בבקשה לסעדים זמניים, וכפי שנקבע בהחלטה עצמה "כל הכרעותינו - קביעותינו הן לכאוריות בלבד, על בסיס מה שהובא או לא הובא, בפנינו" (ההדגשה במקור - ד .ו.) על פי הדין וכידוע, נטל השיכנוע וההוכחה בדבר טענות החברה, שהיא התובעת, מוטל עליה.

...

בנסיבות אלה, כאשר לוז הפרסום הוא אמת והוא נוגע ללב יחסי העבודה – תשלום שכר, לא מצאנו כי זהו המקרה לחייב את העובדת בפיצויים בלתי ממוניים.

בנושא התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות – מאחר שמדובר ברכיב התביעה המרכזי, מצאנו להוסיף את הדברים הבאים: הסכום הנתבע הוא לפי החזקה הקבועה בחוק (60 שעות נוספות בחודש).

לאור זאת, ובשים לב לתוצאת התביעה של החברה כנגד העובדות, מצאנו לקבל את התביעה כמפורט בסיכומי התובעת.

סוף דבר התביעה בסע"ש 26000-08-19 נדחית.