הפרת יסודית בזכרון דברים למכירת רכב ושיעור הפיצוי עקב כך

מדובר בזכרון דברים מפורט בו מצהירים המוכרים כי בבית אין חריגות בניה, נקבע סכום המכר על אותו הסכום עליו הסכימו הצדדים בהסכם הקודם, ואף נקבע פיצוי מוסכם להפרה יסודית של זכרון הדברים.

עוד טען כי הנתבע ביקש ממנו להכין זכרון דברים חדש שיחליף הקודם ולצורך כך פנו לעו"ד נחמן.

התובע עותר לקבלת דמי תיווך בשיעור של 2% בצרוף מע"מ מהסכום הנקוב בזכרון הדברים, סך של 57,200 ₪, בצרוף מע"מ. בנוסף עותר לפצוי בסך של 13,000 ₪ בצרוף מע"מ, סכום שמוכר הנכס, שמואל, התחייב לשלם לו במידה וייחתם הסכם בין הצדדים.

כן ראו ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' קראוס, פ"ד לא(3) 695 (1977); **** פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך ג' 56 – 57 (תשס"ד))".

לאור מסקנה זו אין בסיס לדרישת התובע לפצוי בגין שכר הטירחה שהבטיח המוכר לשלם לו. עדות המכר בעיניין זה לא ברורה, מצד אחד סבר כי חייב לשלם לתובע דמי תיווך, מנכד לא נתבע על ידו ולא שילם לו דבר.

...

לאור מסקנה זו אין בסיס לדרישת התובע לפיצוי בגין שכר הטרחה שהבטיח המוכר לשלם לו. עדות המכר בעניין זה לא ברורה, מצד אחד סבר כי חייב לשלם לתובע דמי תיווך, מנכד לא נתבע על ידו ולא שילם לו דבר.

סוף דבר התובע תיווך בין הנתבעים למוכרים לביצוע עסקה, אולם הצדדים התקשרו בזיכרון דברים עם תנאים מתלים שלא התממשו.

על כן, התביעה נדחית.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה את סכום הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם למכירת רכב משומש (35% משווי הרכב) וזאת בשל הפרת הסכם, לאחר שהנתבעת הטעיתה אותה ביחס למספרם הבעלים הקודם של הרכב.

חוק מכירת רכב משומש - הטעה ביחס למספר בעלויות מהוה הפרה יסודית של ההסכם.

סכום הפצוי המוסכם: בהתאם להוראות הפצוי המוסכם וזיכרון הדברים, שווי הרכב הוא 125,000 ₪ ולכן התובעת זכאית לפצוי מוסכם בשיעור של 35% מערך זה שהם 43,750 ₪.

...

לשון הוראת הפיצוי המוסכם ברורה - סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), לאחר תיקון מס' 2, קובע כי כאשר לשון החוזה ברורה יש לפרשה בהתאם לאותו נוסח ברור ומפורש: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (פורסם ב"נבו"), נדון תיקון מס' 2 לעיל, כאשר על רקע בחינת ההלכה הפסוקה, הגיע בית המשפט למסקנה, כי קיימת חזקה לפיה פרשנות החוזה תואמת את פשט הלשון, אולם חזקה זו ניתנת לסתירה אם מנסיבות העניין עולה כי יש דווקא ליתן פירוש החורג מהלשון הברורה.

לאור כל האמור, הטעייתה של התובעת ביחס למספר בעלים עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם.

התוצאה: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 43,750 ₪ - סכום הפיצוי המוסכם.

תמצית טענות הנתבע במסגרת ההיתנגדות הצהיר הנתבע, כי אינו חולק על הטענה בדבר חוזה המכר והתשלום המוסכם, אלא שלטענתו נפל קורבן למעשה מירמה מצידו של התובע, שכן לאחר שבדק במוסך את רכב הטויוטה התברר לו כי מד הנסועה אינו תואם את הרישום בסוכנות הרכב, ומכאן שהתובע הוא זה שעליו לפצות את הנתבע, ולא להיפך.

התביעה-שכנגד במקביל לכתב ההגנה הגיש הנתבע תביעה-שכנגד, בה חזר על הטענות האמורות ועתר לחייב את התובע לפצותו בשיעור הפצוי החוזי המוסכם, נוכח הפרת החוזה מצד התובע, קרי, 24,600 ₪; עוד עתר לחייבו בשיעור ההפסד שניגרם לו עם מכירת הרכב, בסך של 46,000 ₪, בפצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪, ובעלות הבדיקה במוסך.

לא הוצג נספח לחוזה או מיסמך משלים כלשהוא בו הסכימו הצדדים על שינוי בתנאי התשלום שנקבעו בחוזה, במיוחד כאשר לטענת הנתבע כל ההתרחשויות הרלוואנטיות - הגשת בקשת ההלוואה, אי-אישורה והצורך שעלה, עקב כך, בתשלום הסך של 50,000 ₪ במזומן - ארעו באותו היום, ה - 4.10.2017.

תשובותיו של הנתבע בעיניין זה היו מיתחמקות ומתפתלות, הוא טען כי אינו זוכר מי ערך את זיכרון הדברים בינו ובין הקונה, של מי כתב היד בו נכתב, מתי בוצעה עסקת המכירה ומדוע אין זיכרון הדברים נושא תאריך (עמ' 40, ש' 5 ואילך).

אי תשלום מלוא התמורה מהוה הפרה יסודית של חוזה המכר בין הצדדים, שכן מדובר בהפרה שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו צפה אותה מראש (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970).

אמנם, מחירו המלא של הרכב לא צויין באופן מפורש בחוזה המכר, ולא הוצגה אסמכתא לכך שמחירו עומד על 246,000 ₪, כפי שעולה מסכום הפצוי המוסכם שנידרש בכתב התביעה, קרי, 24,600 ₪; ואולם, עניין זה לא רק שלא נסתר על ידי הנתבע, הוא אף תבע סכום פיצוי זהה בעצמו, בכתב התביעה-שכנגד, ועל כן אני קובעת כי זהו שיעור הפצוי המוסכם על פי חוזה המכר.

...

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה-שכנגד.

סוף דבר משדחיתי את טענתו של הנתבע כי שילם לתובע את מלוא התמורה עבור הרכב, הרי שכן הנתבע לשלם לתובע את יתרת התמורה שלא שולמה, קרי, את הסך של 50,000 ₪.

אמנם, מחירו המלא של הרכב לא צויין באופן מפורש בחוזה המכר, ולא הוצגה אסמכתא לכך שמחירו עומד על 246,000 ₪, כפי שעולה מסכום הפיצוי המוסכם שנדרש בכתב התביעה, קרי, 24,600 ₪; ואולם, עניין זה לא רק שלא נסתר על ידי הנתבע, הוא אף תבע סכום פיצוי זהה בעצמו, בכתב התביעה-שכנגד, ועל כן אני קובעת כי זהו שיעור הפיצוי המוסכם על פי חוזה המכר.

תשלום התמורה עבור המשאית ושיעור התמורה לה זכאית התובעת בגין עבודתה ימין פירט בתצהירו שצורף לכתב התביעה כי שילם תשלום של 6,000 ₪ במזומן ובעדותו הסביר כי מדובר בתשלום ששולם בפועל לפני עריכת ההסכם כדמי רצינות ובהמשך שילם בהתאם לאסמכתאות שצורפו, שיק בסך 154,000 ₪ ליום 16.6.19 והעברה בנקאית בסך 20,000 ₪ ביום 17.7.19.

בנוסף, אין מקום לטענת הנתבע כי התובעת הפרה את הסכם המכר בהפרה יסודית ולכן יש לחייבה בפצוי המוסכם בסעיף 7 להסכם.

טרם כתב ההגנה לא העלה הנתבע כל טענה להפרת ההסכם על ידי התובעת, העביר הוא את הבעלות ברכב לאחר שקבל את כל התמורה, ולכן אין בסיס לדרישת הנתבע לפצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

חזוק משמעותי לגירסת התובעת ניתן למצוא בהתכתבות בין ימין לבין ארטיום בה מבקש ממנו ימין כי צריך לעשות זכרון דברים על הפאסט, לצורך עריכת ביטוח ומבקש שיכתוב משהו שמכרו לו את הרכב.

...

מכל האמור לעיל, עולה כי הנתבע לא הוכיח את טענות הקיזוז מטעמו.

סוף דבר התובעת רכשה משאית מהנתבע ושילמה את מלוא התמורה.

על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 45,734 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

לפניי תובענה כספית בסך של 51,037 ₪, אשר עניינה השבת חלק מהתמורה ששולמה במסגרת עסקה לרכישת רכב, תשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרה יסודית של הסכם הרכישה, החזר הוצאות לתיקון ליקויים ופגמים שלא גולו בעת הרכישה ובנוסף פיצויים בגין עוגמת נפש.

עיון במסמך זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים יום לפני מועד העברת החזקה אינו מיפרט את מספר הבעלים הקודמים או מידע ביחס לפגיעות כלשהן, אם בכלל, שנגרמו לרכב.

תיקון לאיתור תקלה והחלפת ממסר בשל שיתוך (קורוזיה) במערכת החשמל במועדים 22-26.3.19 בסך של 350 ₪- בנסיבת העניין בשים לב לאופי הנזק שניגרם בשל נזק ההצפה ומשלא הביא הנתבע ראיה לסתור, אני קובעת כי התובעת זכאית לפצוי בסך של 350 ש"ח. עלות השכרת רכב בסך של 1,225 ₪- התובעת צרפה אסמכתה בדבר תשלום בסך של 1225 ₪ עבור 12 ימים בין המועדים 13-24.3.19.

לטעמי, הנתבע הפר הפרה יסודית את הסכם המכר, מאחר שאדם סביר לא היה רוכש את הרכב בתנאים שנרכש ואף לא במחיר שבו נרכש וזאת לאור הנזקים ברכב ושיעור ירידת הערך.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר מונח לפניי, באתי לכלל דעה שיש לקבל את התביעה, אם כי לא ראיתי לפסוק לתובעת את מלוא הסכום שתבעה, כי אם חלקו בלבד, וזאת כפי שיפורט להלן: עסקינן כאמור בעסקת חליפין למכירת רכב משומש, כאשר הנתבע הוא סוחר רכב.

לפיכך אני קובעת כי התובעת זכאית למחצית מעלות השכרת הרכב החלופי בסך של 612.5 ₪ בלבד.

לפיכך אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 600 ₪ בגין הוצאה זו. גרר- התובעת צירפה 2 קבלות- על האחת לא צוין מועד הגרירה ועל שניה צוין כי הגרירה בוצעה למוסך העמק בבאר שבע.

סך הפיצוי שישלם הנתבע לתובעת 15,854.5 ₪.