הפרת חוקי סביבה בהפעלת תחנת מעבר לפסולת

נטען שהנאשמת 1 הפרה את הצוו בכך שלא פינתה את האשפה והפסולת מהמקום; ביום 7.9.10, התגלו בתחנת המעבר ממצאים שכללו כמויות גדולות של פסולת גזם שגדלה ביחס לסיור מיום 29.7.10, פסולת ניילון, פלסטיק, עץ וקרטון.

להלן מיתחמי הענישה להן טען ב"כ המאשימה, בנוגע לתחנת המעבר בקרית אתא, כאשר הטעמים העקריים למתחמים שנקבעו הם: תקופת הפעלה ממושכת, גרימת מיטרד תברואתי קשה לסביבה, סבלם של הגורמים הפועלים בסביבת התחנה, הרחבת פעילות התחנה לשטחים סמוכים למיתקן עצמו, גרימת מפגעים סביבתיים חמורים, תפעול התחנה באופן המקים חשש להיתלקחות הפסולת, אי הקמת תשתיות באופן שעלול לגרום לזיהום קרקע, היתעלמות מהתראות, שימוע ואי-ביצוע צו לשמירת הניקיון בנוגע לכהן.

בנוסף, הנאשמים במעשיהם פגעו בזכות בני האנוש להגנה מפני זהום סביבתי, והם פגעו בעקרון השוויוניות בפני החוק, בכך שהוצאותיהם היו פחותות מהוצאות בעלי האתרים המוסדרים, שהשקיעו כספים רבים בתשתיות לשם מניעת פגיעה סביבתית, וכך הרווחיות של הנאשמים עלתה, בשל הפרת החוק.

...

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הגעתי למסקנה, כי אלה הם מתחמי הענישה אותם אני קובע בגין כל אחת משתי תחנות המעבר: תחנת המעבר בקרית אתא דגן אוין - קנס בסך 200-100 אלף ₪, והתחייבות כספית.

בנוגע לכל שלושת כתבי האישום, להלן מתחמי הענישה אותם אני קובע לכל הנאשמים: נאשמת 1 - דגן אוין - קנס בסך 200-100 אלף ₪, והתחייבות כספית.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ולאחר שאיזנתי בין מרכיבי הענישה השונים, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשמת 1 - דגן א. ו.י.ן. 2006 בע"מ קנס בסך 130,000 ₪, אותו עליה לשלם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים, ע"ס 13,000 ₪ כל אחד, החל מיום 1.4.17 ובכל 1 לכל חודש אחריו.

העוררת הינה חברה בתחום העפר, התשתית ומחזור הפסולת; על פי הערר, לעוררת עובדים רבים ועוד קבלני משנה שפרנסתם תלויה בה. העוררת זכתה במיכרז של מועצת ג'ת להפעלת תחנת מעבר וטפול בפסולת; ההסכם נחתם ביום 18/3/15 ותוקפו אמור היה להיות החל מקבלת רשיון התחנה (6/7/17) ועד 31/12/22.

ודוק- הקף הפסולת בו עסקינן מלמד על פעילות ארוכה, תוך זילזול במטרות התחנה ותוך הפרה מתמשכת של כללי איכות הסביבה משכך, גם צו הסגירה המינהלי (שממילא אינו חלוט וגם בכך שיקול), אינו מאפשר מתן אמון כי לא תבוצע חזרה להפרת שמירה הסביבה (ראה טעמים 4-5 לעיל).

...

גם מבלי להידרש לטענות אלו, סבורני כי לעת זו הונחה תשתית ראשונית, המאפשרת המשך החזקת התפוסים, בוודאי בפרק הזמן שעבר עד הלום.

חרף העובדה כי במקרה בפנינו, אין המדובר בעוררת בעלת עבר מכביד (אפרט בהמשך) , סבורני כי גם בנקודה זו, מידתיות התפיסה (ראשים 3-4 לערר), דין הערר להידחות.

הערר נדחה אפוא.

המאשימה ייחסה לנאשמים עבירות שנעברו תוך התארגנות שיטתית של הנאשמים או מי מטעמם בהשלכת והטמנת פסולת בנין שהובלה מתחנת מעבר שהפעילו בשולי ובסמוך לתחנת המעבר, לאתר לא חוקי שחלקו נמצא בשטחי יהודה ושומרון ובשטחי הרשות הפלסטינית סמוך לבתי מגורים תוך פגיעה קשה וחמורה בסביבה ובציבור בנגוד לכל דין ובמטרה להשאת רווחים כלכליים.

המאשימה ייחסה לנאשמים 1 עד 4 עבירות של ניהול עסק טעון רשוי ללא רשיון עסק, הפעלת אתר לסילוק פסולת שלא כדין (לרבות אי נקיטת אמצעים וללא התשתיות הדרושות), הפעלת תחנת מעבר לפסולת שלא כדין, אי תשלום היטל הטמנה והפרת תנאים ברשיון העסק.

...

המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה לאור קיומם של ראיות לפיהם בוצעו באמצעות התפוסים העבירות המיוחסות בכתב האישום בניגוד לחקיקה שפורטה בו. לעניין זה במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 4/2/21 הוצגו סרטונים המצביעים על העבודה באתר נשוא האישום כמו גם תצלומי אוויר מרחפן המתעדים את השטח בו בוצעו העבירות ואת הנזק שלעמדת המאשימה גרמו הנאשמים במהלך פעולותיהם הבלתי חוקיות לעמדתה.

ביום 15.4.15 הגישה עריית יבנה כתב אישום נגד העותרת בגין השמוש שהיא עושה באתר, תוך הפרת חוק התיכנון והבניה, חוק רשוי עסקים וחוקי מטרדים שונים (תו"ב 21284-04-15).

בתאריך 15.7.14 הגיש המשרד להגנת הסביבה כתב אישום כנגד העותרת ואחרים בגדריו ייחס להם עבירות של ניהול עסק ללא רישיון, הפעלת תחנת מעבר ללא תשתיות ודרישות הקבועות בדין, אי נקיטת אמצעים למניעת זהום אויר וריח בלתי סבירים באתרים לסילוק פסולת, איסור ליכלוך והשלכת פסולת ביניין ברשות הרבים ועוד (ת"פ 8260-07-14).

...

טענת העותרת לפיה המשך הפעלת האתר לצורך פינוי פסולת, הקמת מחנה עבודה מכני ושקילת משאיות – אפשרית ואין בה כדי כרסום או עקיפה של הצו הזמני – נדחית מניה וביה.

עתירות התוקפות החלטה של רשות שיפוטית מוסמכת, ככלל נדחות על הסף.

העתירה נדחית.

העותרת תשלם לעירייה שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

למשיב יוחסו 9 עבירות, חלקן הוגדרו כעבירות "נמשכות" וחלקן כ"ריבוי אירועים", תוך פיצול העבירות לעבירות בהן הואשם במישרין, ללא קשר לתפקיד שמילא בתאגיד (הפעלת תחנת מעבר שלא כדין; אי נקיטה באמצעים למניעת מפגעים; גרימת זהום אויר בלתי סביר; גרימת ריח חזק או בלתי סביר; זהום מים; השלכת פסולת ופסולת גושית ולכלוך ברשות הרבים), ולעבירות שיוחסו לו בשל היותו בעל תפקיד בתאגיד (הפרת אחריות נושא משרה (גרימת זהום אויר חזק או בלתי סביר); הפרת אחריות נושא משרה (איסור ליכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים); הפרת אחריות נושא משרה (גרימת ריח חזק או בלתי סביר)).

· כאמור, על אף טענת המשיב שסרב לקבל על עצמו את תפקיד הסמנכ"ל, אישר שחתם כמ"מ מנכ"ל על שני מכתבים רישמיים של החברה שיועדו למשרד להגנת הסביבה ולמועצה האזורית חוף השרון (ת/68 עמ' 3 ש' 13-15).

...

משהגענו למסקנה זו, סברנו שלא ראוי להיכנס לניתוח מפורט של הראיות ושל המשמעויות המשפטיות העולות מהן מעבר למה שנאמר עד כה, שכן סביר שאלו יידונו במהלך המשפט עצמו.

בית משפט קמא לא התמודד בהחלטתו עם הראיות שהונחו בפניו במהלך פרשת התביעה, ועל כן מצאנו להתערב בהחלטתו ולהורות על ביטולה.

מצאנו שדי בראיות שהוצגו לבית המשפט עד כה כדי להעביר את נטל הראייה מהמערערת למשיב במסגרת פרשת ההגנה.