הפרת חוק התכנון והבנייה: בניית מבנים ללא היתר

עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת- המבקש היינו האחראי לבניית המבנה.

חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, לאחר תיקון 116, בסעיף 254ח(ד) קובע כדלהלן- (ד) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יעכב בית המשפט את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237 או 239 ולא יורה על דחיית מועד ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיף 254ב, אם מצא כי העבודה האסורה שלגביה ניתן הצוו נמשכה לאחר שהומצא הצוו.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט ג'השאן בעפ"א 44432-12-18 חמדאן נ' לאכיפה דיני התיכנון ובניה, המפנה לפסיקת בית המשפט העליון- "מעבר לנדרש יצוין, כי אף אם אקבל את טיעוני המערער באשר לפגם הנטען באשר לעניין ההתייעצות, הרי אין בכך, בנסיבות העניין, כדי להביא לבטלות צו ההריסה המינהלי וזאת על רקע תורת הבטלות היחסית. נפקותם של פגמים בהליך הוצאת צו הריסה מינהלי, בדומה לכל פגם בהחלטה מנהלית אחרת, אמורה להיות מוכרעת, בין היתר על יסוד עקרונות דוקטרינת הבטלות היחסית. החלת תורת הבטלות היחסית על מקרה נתון מחייבת "היתחשבות מיוחדת" בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ובכלל זה, באופי הפגם שנפל, מידת חומרתו, השפעת תוצאות הפגם על כלל הגורמים המעורבים וכן הנזק או העוול שהסבה ההפרה לנפגע מן הפעולה, ומידת הפגיעה באנטרס הצבורי במידה ותבוטל ההחלטה (בג"ץ 1555/05 לוי נ' בית הדין הרבני האיזורי מחוז תל-אביב, פסקה 43 (16.07.2009); רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637 (2000)).

העוהד כי הליכי התיכנון ובמגזר הערבי והדרוזי בפרט, אורכים זמן רב, יכולה הליות עילה אולי להליכים מינהליים אחרים, אולם, אין היא יכולה לסייע בידי מי שבונה ללא היתר ומוצא כנגדו צוה ריסה מינהלי.

...

יצוין כי ב"כ המבקש התנגד להגשתו של מש/16 ועל פי החלטתי הותרה הגשתו ככל שעניינו ביצוע עבודות בנייה לאחר הוצאת הצו.

סיכום לאור כל האמור לעיל הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי נדחית.

המערער טוען כי בזמן ביצוע עבודות התחזוקה / שיפוצים, ביום 26/7/16, עבר המפקח מטעם המשיבה, מר שלום לטמן, מטעם היחידה הארצית לאכיפת דיני מקרקעין – משרד האוצר, ניכנס ללא אישור לתוך המבנה וביצע צילומים ללא הרשאה ובנגוד להוראות סעיף 257 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, בנוסחו לפני תיקון 116.

עוד אוסיף בהקשר זה, כי המערער מבקש לא להסתמך על תמונות שצולמו מתוך המבנה ע"י נציגי המשיבה, בטענה שיש בכך משום הפרת סעיף 257 לחוק התיכנון והבנייה, בעוד הוא עצמו הגיש תמונות מתוך פנים המבנה עליהן הוא מבקש להסתמך ובכך להשיג לעצמו יתרון.

...

המערער מלין על כך שבית המשפט קבע אומנם שאין הוא נדרש לתמונות מתוך המבנה וניתן להסתפק בתמונות מבחוץ, ברם מתוך ההנמקה עולה כי הוא הסתמך על העדויות של המפקח שצילם את התמונות גם בתוך המבנה ונתן להן משקל ואף הסתמך על התמונות עצמן כדי לבסס את המסקנה כי לא מדובר בעבודות שיפוצים אלא בבנייה שלא הסתיימה.

ייתכן שצולמו בסמוך אחרי מועד הוצאת צו ההריסה, ומסקנה זו הסיק בית המשפט מכך שהעד עומר בעצמו, אמר כי הן צולמו כדי לשמש ראיות בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי כשהמערער ייצר את התמונות שביקש להראות.

סוף דבר, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא.

לפיכך אני דוחה את הערעור.

תחילה, בכל הקשור לעילה, אין חולק שהמשיבים עושים במבנה "שימוש אסור", כהגדרת מונח זה בסעיף 203 לחוק התיכנון והבנייה, בשים לב לעובדה שאינה שנויה במחלוקת, שאין היתר בנייה בגין המבנה, ואין היתר לאכלוסו.

המשיבים, אשר הפרו ברגל גסה את הוראות חוק התיכנון והבנייה, בכך שהם עושים שימוש אסור במבנה, מבקשים לאחוז כמגן בתקנות שעת החרום.

...

לאחר העיון, בשים לב לכך שאין חולק, כי אין היתר בנייה למבנה, וממילא אין בגינו אישור איכלוס, ובעיקר בעיקר נוכח חוות הדעת של רשות הכבאות מיום 5.1.2021, ממנה עולה כי קיים חשש ממשי וסיכון לשוהים במקום, החלטתי להיעתר לבקשה, וזאת על יסוד הנימוקים שיפורטו להלן.

לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו ולפיו המשיבים יחדלו באופן מיידי מלעשות שימוש במבנה, שהוא הלכה למעשה שלד בניין, ואשר משמש כפנימייה ותלמוד תורה, במקרקעין שברחוב אחיעזר 3 (חלק מחלקה 16 בגוש 2461), אשדוד (להלן - "המקרקעין").

אני מורה למשטרת ישראל לסייע בידי המבקשת לאכוף את הצו, בפרט לנוכח הסכנה הרובצת לשוהים במקום.

כתב האישום ורקע כנגד המבקשים הוגש כתב אישום בתאריך 18.06.18 המייחס להם עבירות של אי קיום צו הפסקה שפוטי, עבירה לפי סעיף 240 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן – "החוק"), בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק (החל משנת 2015 ועד ליום 24.10.17); אי קיום צו, עבירה לפי סעיף 246 לחוק, בנוסחו לאחר תיקון 116 (החל מיום 25.10.17 ואילך); ביצוע עבודות בניה ללא היתר, עבירה לפי סעיף 145, 204 (א) , 208 לחוק, בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק; שימוש ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) בצרוף סעיף 208 לחוק, בנוסחו לפני תיקון 116 (החל מיום 15.11.16 ועד ליום 24.10.17) ; שימוש אסור , עבירה לפי סעיף 243(ד) בצרוף סעיף 243(ו) לחוק, בנוסחו לאחר תיקון 116 (החל מיום 25.10.17 ואילך) והפרת אחריות נושא משרה בתאגיד, עבירה לפי סעיף 254 לחוק, בנוסחו לאחר תיקון 116 לחוק, בצרוף סעיפים 204 ו- 253 לחוק, בנוסחם לפני תיקון 116 לחוק.

כעולה מחלקו הכללי של כתב האישום, במועד שאינו ידוע למשיבה ניבנה מבנה ללא היתר בשטח של 300 מ"ר. חלקו בקרקע חקלאית מוכרזת (276 מ"ר) וחלקו הנותר בשטח צבורי ביעוד דרך קיימת מאושרת.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

שנית, אשר לסכסוך הנטען בין אביו של המבקש 3 לאביו של ראש העיר לא צורפו כל אסמכתאות שיש בהן ללמד על מניע פסול בהגשת כתב האישום ולכן דין הטענה להידחות בשלב.

בנסיבות אלה, כאשר לא הוגש כתב אישום כנגד מר שחורי על רקע אותן הצהרות של המבקשים עצמם אין כל בסיס לטענה בדבר אכיפה בררנית והתוצאה היא שדין הטענה להידחות.

נוכח כל המפורט לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום שהוגש כנגד המבקשים נדחית.

באותו הליך הורשע בבניה מבנה ללא היתר בין השנים 2014-2015 בשכונת פיסגת זאב, ברחוב מאיר וייס 2 בשטח כולל של כ-12 מ"ר. יובהר כי בשל טעות הורשע הנאשם גם בעבירה לפי סעיף 210 לחוק (בנוסחו טרם תיקון 116), על אף שסעיף עבירה זה כלל לא יוחס לו בכתב האישום ואיננו רלוואנטי לאור תקופת אי הציות המיוחסת לנאשם.

העבירה בה הורשע הנאשם, עבירת הפרת צו שפוטי, פוגעת הן בערכים המוגנים העומדים בבסיס חוק התיכנון והבניה, והן בערכים הנפגעים מעצם הפרתו של צו שפוטי, שהם שילטון החוק ואמון הציבור ברשויות השילטון (רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל [פורסם ב"נבו"], 23.06.11, פסקה 8 לפסק הדין).

ביניהם: הקף העבירה – במקרה דנן מדובר בהקף קטן ביותר – 12 מ"ר; משך תקופת ההפרה - מחד תקופת ההפרה עומדת על 10 חודשים, מאידך מדובר בהפרת צו שפוטי שניה במספר; הנזק שניגרם מבצוע העבירה - הותרת בניה ללא היתר על כנה משך שנים ארוכות, כאשר יש ליתן משקל להמשכות העבירה עד היום, תוך פגיעה בעקרונות התיכנון וזלזול ברשויות האכיפה.

...

לאור מכלול השיקולים שפורטו, ביניהם היקף העבירה ומשכה, ובשים לב למגמת החמרה בענישה באופן הדרגתי לאחר תיקון 116 ומתחם הענישה המקובל בפסיקה, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם נע בין 15,000 ₪ ל- 40,000 ₪.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם ישא בתשלום קנס בסך 15,000 ₪ וכן הפעלת התחייבות בסך 7,000 ₪, דהיינו סך כולל של 22,000 ₪.

בהתאם לסעיף 254ב לחוק (בנוסחו לאחר תיקון 116) אני מורה כי הנאשם מצווה להתאים את הבניה המפורטת בכתב האישום בתיק 8836/15 להיתרי הבניה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסה.