ביום 14.9.14 נחתם בין הנתבעת לבין כל בעלי הדירות בבניין שברחוב הגליל 75 בחיפה הסכם תמ"א 38, לפיו התחייבה הנתבעת בין היתר 'לשדרג' את הדירות הקיימות בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם, ולמסור את הדירות לבעליהן 18 חודשים מיום קבלת היתר הבנייה, אשר ניתן ביום 18.7.17.
לאור האמור לעיל עתרה התובעת בסיכומיה לקבלת הסעדים הבאים:
פיצוי בגין מסירת הדירה –התובעת טענה כי בהתאם לתנאי הסכם התמ"א היה על הנתבעת למסור את הדירה בתוך 18 חודשים מיום מתן היתר הבניה, קרי ביום 30.1.19, ומשזו נימסרה לה רק ביום 1.10.21, על הנתבעת לשלם לה 108,000 ₪, עפ"י חישוב של 18 חודשי איחור במסירה כפול הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם – 6,000 ₪ לחודש, סך שתואם, כך נטען, את החישוב שנקבע בהוראת סעיף 5א לחוק מכר (דירות), תשל"ג-1973.
אשר לטיעוני הנתבעת בנוגע לאיחור במסירה – התובעת טענה כי הצדדים הסכימו כי ההחלטה בתיק זה תנתן על סמך החומר הקיים בתיק, ואין בתיק כל ראיה לקיומן של בעיות ביראוקראטיות או עיכוב בשל מגיפת הקורונה או הסכמה של יתר הדיירים, אלא רק הסכם ובו התחייבות של הנתבעת למועד מסירה נקוב, התחייבות אותה הנתבעת הפרה.
...
בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות שווי הסכום שנתבע ונפסק, אופן ניהול ההליך, קבלת התביעה שכנגד והתעריף המינימלי המומלץ, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין שכר טרחת עורך-דין סך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ – סה"כ 11,700 ₪.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין איחור במסירת הדירה – 96,000 ₪.
ולבסוף, אני מורה כדלהלן:
הסכום שהתובעת / נתבעת שכנגד הפקידה בקופת בית המשפט, בהתאם להחלטתי מיום 3.10.22, יושב לה, באמצעות בא כוחה.
