בכתב התביעה, שהוגש בסדר דין מקוצר, טענה התובעת בין היתר כי היא סיימה את כל העבודה על פי הזמנת העבודה ולפיכך, זכאית לקבל את יתרת התשלום.
במסגרת סיכומי התובעת הוסיפה התובעת טענה חדשה, שעל פיה חל בענייננו סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, שעניינו הפרה צפויה, ועל יסוד כך גרסה כי גם אם במועד הגשת התביעה טרם התגבשו התנאים שבהזמנת העבודה לבצוע התשלום, העובדות הרלבנטיות מבססות הפרה צפויה, ועל כן הנתבעות חבות גם מטעם זה. בהקשר זה טענה התובעת כי הראיות שהוגשו ובפרט העדויות שנשמעו, ביססו את המסקנה שהעבודות הושלמו במלואן וכן כי שומרוני קיבלה מאת חב' החשמל את מלוא התשלום עבור הפרויקט וממילא זכאית התובעת לתשלום בגין העבודה שביצעה.
...
הטענה לכך ששומרוני קבלה את מלוא התשלומים לא בוססה די הצורך ובכל מקרה היא אינה מבססת את המסקנה שהנתבעת קבלה משומרוני את מלוא התשלומים,.
סיכום
על יסוד האמור, ובפרט לאור כך שבמועד הגשת התביעה לא התקיימו התנאים המזכים את התובעת ליתרת התשלום מאת הנתבעת, אני מורה על דחיית התביעה נגד רווית.
אני מחייב את התובעת לשלם לרווית את הוצאות המשפט בשיעור כולל של 10,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים, באמצעות ב"כ הנתבעות, אחרת ישוערכו כדין, מהיום.