כך לפי טענות התובעים בעצמם, עם התובעים 1 ו-2 נכרתו שני הסכמים: האחד, הסכם מכר הזכויות במקרקעין מול הנתבע 1 תמורת 815,000 ₪, והשני, הסכם פקוח בניה בינם ובין הנתבע 2 כמפקח שלפיו התחייב התובע 1 בתשלום 815,000 ש"ח תמורת פקוח הנתבע 2 על בניית והשלמת דירתם של התובעים, באמצעות בעלי מיקצוע שיישכרו על ידו.
הנתבע 2 נטל על עצמו במסגרת ההסכם שכותרתו "הסכם פקוח בנייה" את הפיקוח על הבניה: "המפקח [הנתבע 2] מצהיר כי יש ביכולתו ובכושרו לבצע את הפיקוח על עבודות הבניה של הקבלן י.מ בניה – יוסי פרז..." (ת/1, נספח ב/1, בסע' 2 להסכם הפיקוח והבניה) ומתחייב כי "...יפקח על עבודות הקבלן ויוודא כי הקבלן מבצע את עבודות הבניה עד מפתח...". הנתבע 2 נטל זאת על עצמו, על אף שבמהלך עדותו השיב באופן מפורש, שאינו משתמע לשני פנים, כי הוא נגר במקצועו ואין בידיו הידע או המומחיות לבצוע פקוח כפי שהתחייב.
הפרת חובת הזהירות – די בכך שהנתבע 2 אישר בעדותו כי אין בידיו את הכישורים הנדרשים על מנת לעמוד בהסכם בינו ובין הנתבעים 1 ו-2, שעה שהוא במקצועו נגר, ואינו יכול לפקח על הבניה, על מנת לקבוע כי הנתבע 2 הפר את חובת הזהירות כלפי התובעים 1 ו-2.
הנתבע 2 הציג עצמו לפני התובעים 3 ו-4 כמי שיזם את בנייה הדירה, אשר יוחדה לו מכוח הסכם שתוף בינו ובין נתבע 1, באמצעות בעלי מיקצוע מטעמו.
...
סוף דבר,
התביעה מתקבלת חלקית כפי שפורט לעיל.
הנתבעים 2-4 ישלמו ביחד ולחוד לתובעים 1 ו-2 סכום של 263,415 ₪ וכן, ישלמו הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד לתובעים 3 ו-4 סכום של 220,586 ₪.
התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.
