הפרת חוזה נסיעות: תביעה קטנה בגין אי אספקת כרטיסי טיסה

לפניי תביעה כספית שהוגשה לבית משפט לתביעות קטנות שעניינה השבה ופצוי בשל טיסה שבוטלה עקב משבר וירוס הקורונה.

בכתב התביעה נטען, בין היתר, שעל הנתבעת להשיב לתובע את עלות כרטיסי הטיסה תוך 21 יום מעת פנייתו בכתב לנתבעת, קרי מיום 31.3.2020, בתוספת פיצוי לדוגמה בהתאם לסעיף 11 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב- 2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה").

בהתאם להוראות החוק המקורי, בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי כאמור אם מצא, בין היתר, שחברת התעופה הפרה ביודעין את חובתה לספק לנוסע שטיסתו בוטלה את ההטבות בסעיף 6 לחוק, לרבות השבת תמורה.

בהקשר זה נאמר בדברי ההסבר: "... מוצע גם כי הרכיבים המפורטים לעיל (ביטול רכיב הפצוי והגבלת חובת ההלנה בטיסה שבוטלה וכן דחיית חובת השבת התמורה בצרוף הפרישי הצמדה) יחולו על כל טיסה שמועד ההמראה הנקוב בכרטיס הטיסה שהונפק לגביה חל החל ביום ה' באדר (1.3.2020) עד יום תחילתה של התקופה הקובעת". זאת ועוד; לא ראיתי לפסוק לתובע פיצוי מכוח דינים אחרים, כגון חוק החוזים תרופות ופקודת הנזיקין, וזאת חרף הוראות סעיף 16 לחוק שירותי תעופה, וזאת מכמה טעמים.

במקרה דנן, ברי שהנתבעת ביטלה את הטיסות בנסיבות שאינן בשליטתה, ואין כל סיבה להטיל עליה חובת פיצוי משלא הפרה את ההסכם עם התובע מסיבות שהיו בשליטתה או בשל אילוצים זרים.

...

אף טענת התובע שלפיה הנתבעת הפרה את המועד הקבוע בחוק שירותי תעופה לאחר שלא השיבה לו את עלות כרטיסי הטיסה תוך 21 יום מיום פנייתו, וזאת עובר לחקיקת הוראת השעה - להידחות.

שלישית, סבורני שלתובע לא נגרם כל נזק ממשי המצדיק פסיקת פיצוי כספי, אף אם הייתה חובה בתשלום פיצוי כאמור (וכאמור לעיל סבורני שלא כך הוא).

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעת הפרה את חובותיה בהתאם לחוק שירותי תעופה וזאת כפי שיפורט להלן: אי מתן הטבות שהנוסע זכאי להם בעקבות עיכוב טיסה.

הנתבעת טענה כי בהמשך קיבלה התובעת החזר עלות כרטיס הטיסה המקורי לאחר פניית התובעת אליהם בעיניין זה. באשר לזכאות התובעת לקבלת פיצוי עבור לילה במלון שלא נוצל, הנתבעת טענה כי לפי סעיף 29 לאמנת מונטריאל, אמנה אשר הוחלה בדין הישראלי, נקבע, בין היתר, כי פיצויים אחרים שאינם השבה אינם בני תביעה ועל כן התובעת אינה זכאית לפצוי הנ"ל. עוד נטען, כי לפי תנאי ההובלה הכלליים בהסכם החל בין הצדדים, נזקים עקיפים מוחרגים מאחריותה של הנתבעת.

הנתבעת הודתה כי בשלוש השעות הראשונות להמתנה לא סיפקה מזון ושתייה לנוסעים וזאת מאחר שבמהלך אותו פרק זמן קברניט המטוס ציפה שיתקבל אישור להמריא.

הנתבעת לא הוכיחה כי הגשת כריכים לנוסעים, שהיא פעולה פשוטה הנתנת להפסקה תוך זמן קצר מאד, קל וחומר חלוקת בקבוקי מים, היתה מונעת מן התובעת "חלון המראה" לו ניפתח לה חלון כזה ועל כן אין לקבל את טענת הנתבעת בהקשר זה. באשר לקבלת שירותי לינה, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק שירותי תעופה, שירות כאמור חייב להנתן כאשר הוצע לנוסע לקבל כרטיס טיסה חלופי לטיסה שאמורה להמריא יום למחרת והנוסע בחר לקבלה.

באשר לתנאי הנוסף הכלול בסעיף קטן (1) – עשיית כל אשר ביכולת חברת התעופה למנוע את ביטול הטיסה, סבורני כי יש לקרוא את ההוראה כאילו נאמר בה "וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו באופן סביר לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". פרשנות זו מתחייבת, לדעתי, נוכח הגישה המצמצמת את הקף המקרים שייחשבו כנסיבות מיוחדות לאותם מקרים שבהם נכפה על חברת התעופה ארוע שאינו בשליטתה.

...

אין בידי לקבל טענה זו, סעיף 14(ב) לחוק נועד לסייע לנוסעים לממש את זכויותיהם לפי החוק וזאת כאשר מתקיימת עילה מזכה, ולכן אין כל משמעות להצבת עלוני מידע על ידי הנתבעת כל עוד לא התקיימה עילה אשר מזכה את הנוסעים לתבוע על פי החוק.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת סך 2,209 ₪ בגין החזר עלות רכישת כרטיס הטיסה החלופי בתוספת 750 ₪ ובניכוי סך 350 ₪ שהתובעת כבר קיבלה מהנתבעת ובסך הכל 2,959 ש"ח. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 300 ₪.

היא אינה מספקת בפועל את השירותים המוזמנים.

באשר לטענת המבקש בסיכומים כי הביטוח שהוצע הוא ביטוח בריאות קבע בימ"ש קמא כי מן המפורסמות הוא שביטוחי הבריאות לנוסעים כוללים גם ביטוח ביטול או קיצור נסיעה, בין היתר עקב פטירת קרוב מישפחה.

נטען כי טעה בימ"ש קמא שעה שהיה סבור שלא הייתה הפרה של ההסכם בין הצדדים ולפיכך אין סיכול העסקה, כאשר בפועל הייתה הפרה יסודית של ההסכם נוכח הסרוב להחזר כספים בנסיבות המתוארות בכתב התביעה ובסיכומים.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להדחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש היתערבות או מתן רשות ערעור.

...

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפיצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת משפחה של המבקשים.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להידחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

נעיר, בטרם סיום, כי הגם שדין הערעור להדחות בהעדר עילת התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא מעוררת התנהלות המשיבים תהיה בכל הנוגע להתחשבותו של ספק השירות בנסיבות אישיות של לקוחותיו.

מבלי לגרוע מההערה לעיל, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 9139-09-20 אזולאי ואח' נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ ואח' לפני כבוד השופט נמרוד אשכול התובעים/ הנתבעים שכנגד: 1.ז'ק אזולאי 2.פנינה אזולאי 3.מוטי אזולאי 4.רבקה אזולאי 5.דפנה טריפטו 6.שרה טריפטו 7.בוריס כהן 8.נינל כהן 9.נתן גודפרוינד 10.חנה גודפרוינד 11.חיים גולדנברג 12.מרים גולדנברג 13.תמי אוסטרייכר 14.אבי בר סיני הנתבעת/ התובעת שכנגד: הצד השלישי: פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ TAP אייר פורטוגל (חברה זרה). פסק דין

לטענת התובעים, לא סופק להם מזון ו/או שתייה ראויים על אף ששהו שעות רבות בשדה התעופה לצורך המתנה וכן הנתבעת התרשלה והפרה החובות המוטלות עליה בדין, עת לא דאגה להסדרת טיסה חלופית על אף, שלטענתם, יצאו טיסות חלופיות.

מכיוון שמדובר בטיסה שאינה ממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, מפעיל הטיסה אינו מוביל הנוסעים "ממדינת ישראל, אליה או בשטחה" ומכרטיס הטיסה עולה שאין מדובר בחניית ביניים כמשמעותה בחוק שירותי התעופה, חוק זה איננו חל. מקום שחוק שירותי התעופה איננו חל, פונים לחוק התובלה האוירית, התש"ם-1980 (להלן "חוק התובלה האוירית").

סעיף 3א לחוק התובלה האוירית קובע כהאי לישנא: "על תובלה אוירית, שמקום היציאה ומקום הייעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת מונטראול, או בשטחה של אחת מהן בלבד שהיא צד לאמנת מונטראול והוסכם על מקום חניה בשטחה של מדינה אחרת, יחולו הוראות אמנת מונטראול." סעיף 19 לאמנת מונטראול מקנה לנוסעים, בנסיבות מסוימות, עילת תביעה בגין נזק שניגרם לנוסע מחמת איחור בהמראת טיסה אך הסיפא של הסעיף מקנה פטור למוביל האוירי אם הוא מוכיח שנקט אמצעים סבירים למניעת הנזק או שנקיטת האמצעים היא בלתי אפשרית.

...

על כן, גם מטעם זה אין מנוס מקבלת טענה ההתיישנות ודחיית ההודעה לצד ג' על הסף.

סוף דבר לא מצאתי כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה בדין כלפי התובעים.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שלקחתי בחשבון את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים במקרה מושא התביעה דנן, פעולות הנתבעת למציאת פתרון חלופי וההוצאות שהוצאו על ידי הנתבעת והתובעת שכנגד, לא מצאתי שהנתבעת הפרה בנסיבות העניין חובותיה כלפי הנוסעים.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 19652-09-22 מלול ואח' נ' אופיר טורס בעמ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר יגאל ברק- עופר התובע יצחק מלול, ת.ז. 012063079 הנתבעת – שולחת ההודעה לצד שלישי הצד השלישי אופיר טורס בע"מ, ח.פ. 520043829 TUS Airways Ltd. פסק דין

שם, בעמ' 1, נכתב, בין היתר, כדלקמן: "החברה אינה פועלת אלא כשליחה מטעם הנוסעים ומביאה ליצירת קשר משפטי מחייב בין הנוסעים לבין ספקי השירותים בפועל. לפיכך לא תחול על החברה כל אחריות למעשי הזולת, לרבות אלו של ספקי השירותים, ואין לראות בה אחראית לשיבושים, ליקויים, אי התאמה או אספקת השרות באופן מלא או חלקי". והדברים חוזרים ביתר הרחבה בעמ' 5.

אולם ברי כי שעה שההתקשרות היא מול חברת התעופה וזכות התביעה קיימת כנגדה כאשר העילה נובעת מחוק שירותי תעופה ואף מדיני הנזיקין והחוזים הכלליים, כעולה מהאמור לעיל, הרי שהדבר נכון אף לגבי עילה מכוח חוק הגנת הצרכן.

לעניין טענות הצד השלישי, אינני מקבל את טענתו כי הוא פטור מהשבת הכספים עקב ביטול העסקה, בשל הטענה כי רוכשת הכרטיסים היא הנתבעת, שאיננה בגדר "צרכן". כאמור לעיל, היתקשרות לרכישת כרטיס טיסה (בטיסה סדירה) הינה בין הנוסע לבין חברת התעופה, והדבר נכון לעניין חוק הגנת הצרכן כפי שהוא נכון לעניין חוק שירותי תעופה.

כך, חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973) להלן: "חוק החוזים הכללי") וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן יכונו שני החוקים הנ"ל יחד: "חוקי החוזים") קובעים עילות שונות לביטול חוזה.

...

לפיכך אני קובע כי הצד השלישי חייב בהשבת דמי הכרטיס (בניכוי דמי הביטול), ועליו לשפות את הנתבעת בסכומים שתחויב הנתבעת לשלם בעניין זה. לבסוף, היות שהסך של 37$ שהושב לתובע היה שווה, נכון לשער הדולר ביום 21.6.2022, כ-127 ₪, הרי שיש להפחית סכום זה מן ההשבה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: השבה בסך 439 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 21.6.2022 ועד למועד פסק הדין.

כמו כן, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת סכומים כדלקמן: סך 439 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 21.6.2022 ועד למועד פסק הדין.