הפרת חוזה נופש עקב שינוי שעת טיסה

התובעים טענו להטעיה מכוּונת של לקוחות הנתבעת, והעילות ששמשו תשתית לתובענה אשר ביקשו לאשר היו הפרתם של איסור ההטעיה ושל חובת הגילוי בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981; הפרה של חובת תום הלב מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979; עוולות התרמית והרשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת חובות חקוקות ובפרט זו שבתקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התשס"א–2000.

בהחלטתי מ-4 בפברואר 2016, שניתנה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי מקרים שבהם הזמנים שצוינו בכרטיסי הטיסה תיאמו את הסלוטים שניתנו במועד הרכישה, אך השתנו בעקבות בקשתה של חברת התעופה.

] כל מי שרכש או שנרכשו בשבילו, מן המשיבה או מאחרים המורשים מטעמה (גם מסוכנויות נסיעות), כרטיס טיסה או חבילת נופש הכוללת כרטיס טיסה בשבע השנים שקדמו לכניסתו של חוק ביטול טיסות [חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012] לתוקף, אשר מועד הטיסה הנקוב בכרטיס שלו היה שונה שינוי ניכר מהנקוב בסלוט שהיה בתוקף בזמן מכירת הכרטיס, אשר הטיסה שבה טס לא המריאה במועד הנקוב בכרטיס ואשר האיחור בטיסתו לא היה עיכוב של מה-בכך ולא נבע מסיבה אחרת.

ב) בתוך שבעה ימים מהיום תפרסם הנתבעת באתר המרשתת שלה וביומונים ‚ישראל היום‘ ו‚ידיעות אחרונות‘ הודעות שבהן יוזמנו חברי הקבוצה לפנות אליה בתוך 12 חודשים מיום הפירסום בבקשה לקבל את הפצוי המגיע להם, לפי ההליך הזה: אם בידי החבר אסמכתה לקניית כרטיס טיסה או חבילת נופש מהנתבעת, הוא יצרף אליה הצהרה חתומה בחתימתו (אין צורך בתצהיר) שהטיסה המריאה יותר משלוש שעות אחרי הזמן שניקב בכרטיס.

...

ניתחתי את העדויות ואת המצב המשפטי והגעתי למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שתתקבל טענת התובעים כי הנתבעת הטעתה את הלקוחות, לא גילתה להם את מלוא המידע הנוגע לעניין והפרה את חובתה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת לקראת כריתתו של חוזה ובביצוע חיוביה על-פיו.

גם אופן חלוקתו של הפיצוי נראה לי סביר והוגן, וניכר שהוא מכוון בדיוק האפשרי לנפגעים הנמנים עם חברי הקבוצה.

אני קובעת כי כספי התרומה ייועדו לעמותה ‚משאלת לב‘ (Make-A-Wish Israel) או לארגון העוסק בתחומים דומים לשלה.

סכומו סביר בהחלט, ובמקרה זה אני מוצאת טעם בכך שכמה תובעים ולא רק אחד הציגו את התופעה, שבסופו של דבר באה על פתרונה לא רק בפסק-דין זה אלא גם בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012.

התובעים טוענים כי לו ידעו שהיום האחרון של הטיול יבוזבז בשדה התעופה ולא ניתן יהיה לנצלו כיום חופשה בחו"ל, לא היו מזמינים מלכתחילה את חבילת התיור שרכשו מאת הנתבעת, ועל כן מבקשים פיצוי בסך של 4,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.

הטענה כי עפ"י ההסכם שבין הצדדים, כעולה מדף התנאים הכלליים, אין שעת החזרה מהוה תנאי בתנאי ההסכם ואין הנתבעת אחראית לשעת הטיסה, אינה מקובלת, מקום שבו הטיסה הוקדמה בשל תפוסת יתר ולא בשל הקדמה של הטיסה עצמה.

התובעים העידו, ועל כך אין חולק, כי נוסעים אחרים שבו בטיסה המתוכננת, כך שזו יצאה בשעה היעודה, ושעת ההמראה של טיסת החזור המתוכננת מראש למעשה לא שונתה.

מכל אלו אני קובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה עפ"י ההסכם שבין הצדדים, וכי לא קיימה את הוראות חוק פיצוי וסיוע בכל הנוגע למתן האפשרות בידי הנוסע לבחור מבין האלטרנטיבות שבסעיף 8(א) לחוק.

...

במסגרת הליכים מקדמיים בתיק הגישו התובעים בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, לאחר שהנתבעת לא התגוננה, וניתן פס"ד לאחר שאלה השלימו מידע בהתאם להחלטות ביהמ"ש, ונקבע כי הם אינם זכאים לפיצוי בגין נזקים בעין, שכן אלו לא הוכחו ולא שוכנעתי שנגרמו, אך נפסק להם פיצוי בסך של 500 ₪ לכל תובע בגין עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקם בשל הקדמת שעת החזרה.

זאת ועוד – מקובלת עלי טענת התובעים לפיה למעשה לא ניתנה בידיהם האפשרות לבחור בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הפיצוי והסיוע, בין השבת התמורה לבין כרטיס חלופי, והובהר להם כי אם לא יבחרו בכרטיס החלופי, קרי כרטיס לטיסה שיוצאת מוקדם יותר, ייאלצו לממן על חשבונם טיסת חזור, ומשמעות הדבר היא למעשה כי האלטרנטיבה של בחירת השבת התמורה לא ניתנה לתובעים.

מכל אלו אני קובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה עפ"י ההסכם שבין הצדדים, וכי לא קיימה את הוראות חוק פיצוי וסיוע בכל הנוגע למתן האפשרות בידי הנוסע לבחור מבין האלטרנטיבות שבסעיף 8(א) לחוק.

שיעור הפיצוי הועמד במסגרת פסה"ד שניתן כאן בהעדר הגשה ועל סמך גרסת התובעים כפי שהועלתה בכתב התביעה, על סך של 500 ₪ לכל נוסע, ונדמה בעיניי כי בנסיבות המקרה טוב היתה עושה הנתבעת לו נמנעה מהגשת בקשתה לביטול פסה"ד. לאחר ששמעתי את התובעים והתרשמתי מהטענות, ובמיוחד מהתיאור שמסרו בנוגע לאופן מסירת ההודעה לידיהם בדבר השינוי בהצבתם בטיסה מוקדמת יותר, ובנוגע ליחס שזכו לו באותו מעמד, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 750 ₪ לכל אחד מהם.

הספק טען כי מעמדו כמתווך בלבד בין חברת התעופה לבין הנוסעים, וכי אינו בבחינת "מוביל אוירי" כמשמעות מונח זה בחוק התובלה האוירית, התש"ם – 1980, ועל כן כל החלטה לשינוי שעת הטיסה הנה באחריות המוביל באווירי, קרי על חברת התעופה הספק לא נתן כל הסבר להקדמת הטיסה חזרה, אלא שנטען שהתובע הזמין טיסות שכר וזאת בשונה מטיסה סדירה שמועדה קבוע מראש, וכי טיסות השכר יכולות להשתנות ואף להתבטל, ולפיכך הצד השלישי סבור כי אין עליו כל אחריות בגין השינויים במועדי הטיסות.

כך, נפסק בת"ק (ת"א) 10248/06, סעדון דני נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ (14.01.07), כי: "צריך לזכור ולהזכיר כי מדובר בטיסת שכר, על יתרונותיה וחסרונותיה. היתרון הבולט הוא מחיר נמוך יותר של כרטיסי טיסה לעומת זה הנהוג בטיסות סדירות. החסרון הבולט הוא שאין התחייבות של המוביל לעמוד בלוח הזמנים המקורי וטיסות שכר מועדות לשינוי פיתאומיים בלוח הזמנים, לעיתים תוך התראה קצרה או בלא התראה כלל". יחד עם זאת, אני סבורה שדברים אלה יפים כאשר מדובר בשינויים קלים - ועד שעות ספורות - בלוחות הזמנים, שלא ייחשבו כהפרת ההסכם בין המוביל לבין הצרכן.

...

הנתבעת הגישה מסמך (נ/2) ובו פירוט תנאי ההזמנה, ובין השאר רשום שם לעניין הטיסות, כי הנתבעת אינה אחראית לכל שינוי בשעת הטיסה ולא תוכל להיעתר לבקשות בגין החזרים או פיצוי בשל שינויים בשעות הטיסה, אובדן לילה, ארוחות וכד'.

" בענייננו, אני סבורה שבנסיבות דנן יש לאמץ את דעת המיעוט כב' השופט אלון לפיה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, יש לקזז מסכום הפיצוי את שווי החופשה אותה קיבלו בפועל התובע ובני משפחתו.

כאשר נוספים לכך עוגמת הנפש, ה"בילוי" של מספר שעות בלובי המלון עד להקצאת החדרים, הקיצה לפנות בוקר לשם יציאה מוקדם בבוקר לשדה התעופה והוצאות הטלפון שנגרמו לתובע ולבני משפחתו, אני סבורה שהפיצוי המגיע לתובע ולבני המשפחה כולם יחד הינו מעבר לשיעור היחסי של קיצור החופשה, הנני אומדת את הפיצוי המגיע לתובע )לרבות בני משפחתו) בסכום כולל של 3,600 בערכים ליום מתן פסק הדין.

סוף דבר סכום הפיצוי המלא נקבע בסך של 3,900 ₪ כשהוא כולל 300 ₪ בגין הוצאות משפט.

השאלה המשפטית בה הנני נידרשת איפוא להכריע היא האם הפרת ההסכם הן מצד התובע אשר ביטל את חבילת הנופש בעקבות כל מה שאירע, והן מצד הנתבעות אשר לא יכולות היו לספק לו את חבילת הנופש ב"אריזתה המקורית", עונה על יסודות ה"סיכול" כהגדרתו בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשמ"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים").

התובע יכול היה להגיע לבורגס, דרך ורונה, ולבלות בבורגס את החופשה שתוכננה על ידו ואולם הוא בחר שלא לעשות כן. סוף דבר לאור כל האמור לעיל ולנוכח העובדה ששינוי שעת הטיסה (לבורגס באותו שלב) הודע לנתבעת 1 על ידי נתבעת 2 עוד ביום 17.7.13, בשעות הבוקר, ללא קשר לפיגוע שאירע ביום שלמחרת, והיא לא עידכנה בכך את התובע אשר שילם לה בעבור החבילה שכללה שעת טיסה מוקדמת, תוספת בסך 140$, ובכך לטעמי התרשלה היא, אני מחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1 בלבד.

...

התובע יכול היה להגיע לבורגס, דרך ורונה, ולבלות בבורגס את החופשה שתוכננה על ידו ואולם הוא בחר שלא לעשות כן. סוף דבר לאור כל האמור לעיל ולנוכח העובדה ששינוי שעת הטיסה (לבורגס באותו שלב) הודע לנתבעת 1 על ידי נתבעת 2 עוד ביום 17.7.13, בשעות הבוקר, ללא קשר לפיגוע שארע ביום שלמחרת, והיא לא עדכנה בכך את התובע אשר שילם לה בעבור החבילה שכללה שעת טיסה מוקדמת, תוספת בסך 140$, ובכך לטעמי התרשלה היא, אני מחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1 בלבד.

הנני מחייבת את נתבעת 1 לפצות את התובע הן בהחזר אותם 140$ כשווים ביום ביצוע העסקה (11.7.12) והן בתשלום פיצוי נוסף בסך 1,000 ₪ אשר יש בו לטעמי כדי לבטא את אחריותה של נתבעת 1 לתוצאות התרשלותה באי העברת פרטי דחיית שעת הטיסה לתובע בזמן.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

לטענת התובעים, נרכשה על ידם חבילת תיור של הנתבעת 2, באמצעות הנתבעת 1, הכוללת טיסות הלוך ושוב מתל אביב לרודוס אלא שבבוקר טיסתם המיועדת, עת הגיעו לשדה התעופה, הוברר להם כי הטיסה הוקדמה בכמה שעות ולכן לא יוכלו לטוס לרודוס אלא ביום שלמחרת.

שתי העדויות מטעמה של הנתבעת 1 הותירו רושם מהימן ולפיכך אני מקבלת את גרסת הנתבעת 1 כי לא נתקבלה במענה כל הודעה בדבר שינוי שעת הטיסה לרודוס, אשר הובילה לכל השתלשלות העניינים המצערת שהיתה נחלתם של התובעים.

אף לא ניתן לאמר כי הופר ההסכם בין התובעים לנתבעות באופן המזכה את התובעים בסכומים הגבוהים אשר נתבעו בגין כל אחד מרכיבי הנזק.

...

במקרה אשר בפני נחה דעתי כי לא ניתן לאמור שהאירועים המתוארים בכתב התביעה היוו קריסה מוחלטת של החופשה.

סוף דבר , כמפורט לעיל אני קובעת כי התביעה כנגד הנתבעת 1 תידחה.

כן תשלם הנתבעת 2 לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪.