הפרת חוזה לאספקת סלעים לבניית מסלעה

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי בהודעת יוסי מיום 22.12.2013, הוא הודיע להם באופן חד צדדי על הפסקת ההיתקשרות עימם – "כרעם ביום בהיר... ללא כל הודעה מוקדמת ו/או סימנים מוקדמים". לאור האמור, נטען כי התובעים הפרו את ההסכם שנכרת בין הצדדים וכי הנתבעים נאלצו לשכור את שירותיו של גנן אחר, שישקם את הגינה ויקים גינה ראויה עבורם.

ההסכם בין הצדדים קבע באופן ברור את המחיר בגין העבודות הכלולות בו. לפיכך, זכאים התובעים לתשלום בגין העבודות שבוצעו בהתאם למחיר שסוכם בין הצדדים בהסכם: סך של 1,000 ₪ בגין תיחוח הקרקע בתוספת קומפוסט; סך של 7,500 ₪ בגין בניית פינת ישיבה מוגבהת; סך של 6,000 ₪ בגין מערכת השקיה ממוחשבת; סך של 3,192 ₪ בגין אבני דריכה; וסך של 4,500 ₪ בגין טרסה מוגבהת.

לדבריו: "אחרי שהכנסנו אדמה וסידרנו סלעים, בתוואי שסיכמנו, החליטו שהשיפוע חד מדי והם לא רוצים אותו, ואז היה צריך להביא עוד אדמה, אדמה שהם סיפקו אותה. כתוצאה מזה, כל הסלעים ששמנו אותם, הטרסות, כוסו, והיינו צריכים לסדר את זה מהתחלה" (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 23-21).

לאחר סידור האדמה מחדש, דרשו הנתבעים מיוסי מדרגה נוספת, שאילצה אותו לבנות מסלעה נוספת ולשנות גבהים של אדמה (סעיף מב לתצהירו).

...

בד בבד, שוכנעתי כי דין התביעה שכנגד להידחות, משלא עלה בידי הנתבעים להוכיח את רכיבי הנזק הנטענים.

אשר על כן, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

בהתאם לכך, הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 25,965 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪ והוצאות משפט שהוציאו התובעים (אגרה – 914 ₪ ושכר העדים - 800 ₪) .

שנית, טען התובע כי חלה על הנתבעות החובה לתיקון פריטים שונים במסלעות, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמו ובכלל זה לתיקון הקיר התומך תוך מילוי חללים בבטון בעלות 19,600 ₪, למילוי המסלעה בחזית האחורית בעלות של 33,000 ₪ וכן לסך 2,000 ₪ בגין תיקונים בתא אשפה ולסך 2,000 ₪ עבור פינוי סלעים לצורך הסדרת חניה.

בנסיבות אלו, ממילא, אף לטענתו של התובע, במוקד הדיון לא מונחת עוד השאלה האם המסלעות ניבנו כדין אם לאו, בכל הנוגע לעיכוב בהוצאת היתר, אלא האם חלה על הנתבעות החובה לספק לו אישור מהנדס בדבר תקינותן, אשר נידרש כתנאי להוצאת היתר.

ככל שהמסלעות ניבנו כדין האם חלה על הנתבעות או מי מהן החובה להמציא לתובע אישור מהנדס בדבר תקינותן? בשים לב לקביעתי ובהתאם לה המסלעות ניבנו כדין ובאופן יציב, יש להוסיף ולבחון, האם יש ממש בטענת התובע ובהתאם לה, חלה על הנתבעות החובה להמציא לו אישור מהנדס בדבר יציבות ותקינות המסלעות וזאת, על מנת שיהיה באפשרותו להוציא היתר בנייה וכי אלו הפרו חובתן זו. באשר לשאלה זו, הרי שהתובע לא הפנה למקור נורמאטיבי או בהתאם להסכם בינו לבין הנתבעות, אשר לאורו חלה על הנתבעות החובה להמציא לו אישור כאמור ומשכך, דין טענתו זו להדחות.

...

בנסיבות אלו, הנני דוחה תביעתו של התובע גם לעניין נזקים אלו.

סוף דבר- התביעה נדחית.

לאחר ששקלתי הנני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת 1 בסך של 15,000 ₪ ובהוצאות הנתבעת 2 בסך של 25,000 ₪.

לאור כל האמור, אין בידי לקבל את גרסת התובע כי הוא "גורש" במפתיע ושלא כדין על ידי הנתבעת אשר הפרה את ההסכם בין הצדדים, והמסקנה המתבקשת מכל העדויות, ובהיעדר ראיות התומכות בגירסת התובע, כי התובע בחר משיקוליו הוא להפסיק את העבודה באתר כאשר ידע בפועל, על פי ההסכמות אשר היו בין הצדדים עם חברת הסולל כי זו תמשיך לבצע את העבודות במקומו ולכל הפחות, לא היה מעוניין להמשיך את העבודה עם הנתבעת ולהשלים את הפרויקט.

התובע , הוסיף וטען בתביעתו כי ביצע את העבודה המפורטת בסעיף 40.7 לכתב הכמויות "קירות וסלעים" אשר כללה הצבת קיר תומך (כובד) מאבן פראית, מסלעה, והצבת יחידות סלע שטוח לישיבה, משולב בגינון או באבן שפה (ראו: סעיף 27 לכתב התביעה) על סך של 98,750 ₪.

התובע טען בסעיף 36 לתצהיר כי הנתבעת סיפקה את האבן המשתלבת, אבן הגן, המדריגות והבטון וכי הוא ביצע את עבודות הבנייה והעמסת המסלעה וכן סיפק אבן פראית ובניית קיר תומך במלואו (עבודות וחומר).

...

בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף בשל שיהוי בהגשתה: הנתבעים טענו כי דין התביעה דחייה על הסף מחמת שיהוי בהגשתה.

אני מקבלת את טיעוני הנתבע 2 כי פעל כפי שמהנדס סביר היה פועל בנסיבות העניין וטיעוניו לא נסתרו על ידי התובע.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

יום לאחר החתימה על ההסכם הודיע **** לתובעים כי לא יוכל לספק את עץ הבמבוק המולבן והציע להכין את הפרגולה מבמבוק בצבע טבעי.

בסיום עבודת הדחפורון לא נמצאה המסלעה בכניסה לבית, הגם ואמורה היתה להוותר במקומה ונעלמו עשרים יחידות אבני דרך מאבן ג'מעין.

הנתבעים מודים שהזזת הסלעים לא היתה צריכה להתבצע על פי ההסכם ואינם מכחישים כי נטלו את הסלעים אך טוענים שהדבר נעשה לבקשת התובעים- הנטל להוכחת טענה זו מוטל עליהם; לגבי הפרגולה לא ברור מדוע טוענים הנתבעים כי דמי המקדמה הם התרופה בשל הפרת החוזה, ללא הוכחת נזק וללא פירוט באשר לגובה הסכום.

לא ניתנה לנתבעים ההזדמנות לתקנו; הנתבעים מכחישים את הטענה לקרע בכבל החשמל וטוענים שהדחפורון לא חפר בעומק רב כל כך בו מוצבים כבלי חשמל (אולם טענה זו שונתה בהמשך, ראו להלן); הנתבעים הזיזו את הסלעייה כדי לבנות מדרגות וחלק מהסלעים שהוזזו הוחזרו למקומם כאשר 2 סלעים בלבד הושלכו לפינוי בהוראת התובעים; פינת הישיבה נעקרה ממקומה בהוראת התובעים; הנתבעים מכחישים את הטענה לנזקים במדריגות, צנורות נקוז ואבני דרך; לטענת הנתבעים לא הספיקו להגיע לשלב הכנת השיפוע בגינה מאחר וגורשו; לשיטתם, אין דרך אחרת לבנות גן חדש ללא הריסת הקיים; בהתאם להסכם, יציקות הבטון היו באחריות התובעים ואילו זאב יצק ללא ידיעתם.

...

הנני דוחה את טענת הנתבעים בנוגע לפרגולה.

מוניטין שכזה לא הוכח; ובנוגע לרווח, רוית הודתה שלא הפסידה עבודות אחרות בגלל התובעים (עמ' 34 שו' 13-14) והגעתי לכלל מסקנה שהפסקת העבודה נעשתה בהסכמה, ולפיכך אין מקום לשלם פיצויי קיום.

סוף דבר לאור כל מסקנותיי כפי שפורטו לעיל, קובעת אני כי התמורה הראויה עבודה אשר בוצעה בגינת התובעים עד לשלב הפסקת היחסים עומדת על סך של 13,550 ₪ לפני מע"מ, קרי סך של 15,785 ₪; מסכום זה יש לנכות את הסכום שקבעתי בגין הנזקים, סך של 6,000 ₪, כלומר הנתבעים רשאים להותיר בידיהם סך של 9,785 ₪ ואת ההפרש בסך של 25,215 ₪ עליהם להשיב לתובעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת התשלום ועד להשבתו בפועל.

לטענת התובעים הנתבעת (להלן: "המועצה") ביצעה עבודות פיתוח לבניה והכשרה של מיגרש כדורגל לאימונים (להלן: "מיגרש האימונים") בשטח הצמוד מדרום לחלקה, במהלכן הושלכו כמויות גדולות של פסולת בנין עפר וסלעים לתוך החלקה, עד שנוצר מילוי על שטח של כ-600 מ"ר מתוך שטח החלקה, אשר מנע שימוש בחלק זה של החלקה, ואף גרם נזק לעצי הזית שהיו נטועים בה. בהמשך, במהלך השנים, ומשלא פעלה הנתבעת לסילוק הפסולת מהחלקה ולבניית קיר תומך (בגבול החלקה) על מנת למנוע מאדמת המילוי מהחלקה השכנה (עליה ניבנה המיגרש) לחזור ולהישפך לתוך החלקה וכן למנוע השלכת פסולת נוספת, הושלכו כמויות עצומות של פסולת בחלקה, הן על ידי המועצה והן על ידי תושבים, קבלנים וצדדים שלישיים אחרים, אשר הפכו בפועל חלק מהחלקה לאתר פיראטי להשלכת פסולת, מבלי שהמועצה נקפה יד להסדיר את הענין, להסיר את המפגע ולמנוע המשך הווצרותו.

בכתב התביעה טענו התובעים כנגד המועצה כי מעשיה הנם בבחינת הסגת גבול, יצירת מיטרד ליחיד וכן רשלנות והפרת חובה חקוקה.

לטענת המועצה, ככל שתיקבע אחריות כלשהיא של המועצה כלפי התובעים, אזי יש לחייב את הצד השלישי בשיפוי המועצה, שכן הצד השלישי התחייב לסלק מאתר העבודה וסביבתו את כל הפסולת, האשפה והאדמה שנותרו או הצטברו במהלך ביצוע העבודות, וכי אם יתברר כי בשל אי עמידת הצד השלישי בהתחייבויותיו על פי ההסכם נגרם הנזק לתובעים, יש להטיל עליו את האחריות ולהורות לו לשפות את המועצה.

הצד השלישי מצדו טען כי הוא כלל לא ביצע בפועל את העבודות להקמת מיגרש האימונים, אלא הוא סיפק חומרים בלבד לצד הרביעי, שהנו הקבלן עימו היתקשר הצד השלישי לצורך ביצוע העבודות בפועל (להלן: "הקבלן המבצע").

שפירא הוסיף וקבע כי קיימים שני פיתרונות מקצועיים לבעיה שנוצרה: האחד, פינוי המילוי מחלקת התובעים ובניית קיר תומך בגבול החלקה הדרומי (בטעות נרשם הצפוני) על מנת לתמוך בקיר העפר שיווצר בשל הבדלי הגבהים; השני, שימוש באדמת המילוי תוך ביצוע מסלעה בהפרש הגובה שבין המפלס העליון במיגרש השכן, למפלס התחתון בחלקת התובע.

...