התובעים טוענים כי לו ידעו שהיום האחרון של הטיול יבוזבז בשדה התעופה ולא ניתן יהיה לנצלו כיום חופשה בחו"ל, לא היו מזמינים מלכתחילה את חבילת התיור שרכשו מאת הנתבעת, ועל כן מבקשים פיצוי בסך של 4,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.
הטענה כי עפ"י ההסכם שבין הצדדים, כעולה מדף התנאים הכלליים, אין שעת החזרה מהוה תנאי בתנאי ההסכם ואין הנתבעת אחראית לשעת הטיסה, אינה מקובלת, מקום שבו הטיסה הוקדמה בשל תפוסת יתר ולא בשל הקדמה של הטיסה עצמה.
התובעים העידו, ועל כך אין חולק, כי נוסעים אחרים שבו בטיסה המתוכננת, כך שזו יצאה בשעה היעודה, ושעת ההמראה של טיסת החזור המתוכננת מראש למעשה לא שונתה.
בהתאמה אני קובעת כי למעשה הפרה הנתבעת את היתחייבותה לספק לתובעים כרטיסי טיסה חזרה לטיסה המקורית בהתאם להסכמות שבין הצדדים, וסיפקה להם כרטיסי טיסה לטיסה אחרת.
...
במסגרת הליכים מקדמיים בתיק הגישו התובעים בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, לאחר שהנתבעת לא התגוננה, וניתן פס"ד לאחר שאלה השלימו מידע בהתאם להחלטות ביהמ"ש, ונקבע כי הם אינם זכאים לפיצוי בגין נזקים בעין, שכן אלו לא הוכחו ולא שוכנעתי שנגרמו, אך נפסק להם פיצוי בסך של 500 ₪ לכל תובע בגין עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקם בשל הקדמת שעת החזרה.
זאת ועוד – מקובלת עלי טענת התובעים לפיה למעשה לא ניתנה בידיהם האפשרות לבחור בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הפיצוי והסיוע, בין השבת התמורה לבין כרטיס חלופי, והובהר להם כי אם לא יבחרו בכרטיס החלופי, קרי כרטיס לטיסה שיוצאת מוקדם יותר, ייאלצו לממן על חשבונם טיסת חזור, ומשמעות הדבר היא למעשה כי האלטרנטיבה של בחירת השבת התמורה לא ניתנה לתובעים.
מכל אלו אני קובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה עפ"י ההסכם שבין הצדדים, וכי לא קיימה את הוראות חוק פיצוי וסיוע בכל הנוגע למתן האפשרות בידי הנוסע לבחור מבין האלטרנטיבות שבסעיף 8(א) לחוק.
שיעור הפיצוי הועמד במסגרת פסה"ד שניתן כאן בהעדר הגשה ועל סמך גרסת התובעים כפי שהועלתה בכתב התביעה, על סך של 500 ₪ לכל נוסע, ונדמה בעיניי כי בנסיבות המקרה טוב היתה עושה הנתבעת לו נמנעה מהגשת בקשתה לביטול פסה"ד.
לאחר ששמעתי את התובעים והתרשמתי מהטענות, ובמיוחד מהתיאור שמסרו בנוגע לאופן מסירת ההודעה לידיהם בדבר השינוי בהצבתם בטיסה מוקדמת יותר, ובנוגע ליחס שזכו לו באותו מעמד, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 750 ₪ לכל אחד מהם.
