מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפרת חוזה ופיצוי על עגמת נפש ותום לב

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2016 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בבחינת היתנהלות הנעשית בחוסר תום לב נבחנת עוצמת הפגיעה כך ששעור עוגמת הנפש מהוה חלק מהנסיבות לשקילת הפצוי על היתנהלות בחוסר תום לב ומגולמת בה (ראו עמדת הנשיא פליטמן בע"ע 456/06 בש"א 205/07 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע, ניתן ביום 27.2.08, סעיף 6 לחוות הדעת; וראו גם ע"ע 549/08 סלאנגו קריסטליין בע"מ - אינה חי, ניתן ביום 7.7.10) וזאת בשונה מפסיקת פיצוי לא ממוני מכח הדין (כגון על פי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") או החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998) שגם בהם רק במקרים חריגים של פגיעה עמוקה, יהא מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בנוסף לפצוי בגין היתנהלות שלא כדין (ראו ע"ע (ארצי) 635/06 רננה לוי - עריית ירושלים, ניתן ביום 11.2.07).
עילת התביעה כפי שהוגדרה על ידו בסעיף 44 לכתב התביעה המתוקן כללה "הפרת החובה החקוקה הנקובה בחוק טוהר המידות" ואילו בסעיף הסעדים נתבע סכום פיצוי כולל בעבור כל עילות התביעה הכוללות "פיצוי בגין הפרת חוזה, היתנהגות שאינה בתום לב, ופגיעה שרירות בסמכויותיו, הן על פי דיני החוזים והן על פי הוראות סעיף 2 לחוק טוהר המידות". בית דין זה קבע זה מכבר כי יש לכמת תביעות על מנת שהנתבע יוכל לעמוד על מהות התביעה לאשורה ולהכין הגנתו.
...
אלא שכאמור, הגם שטענת המשיב לפגיעה בסמכויותיו עולה כדי פגיעה על פי חוק הגנה על עובדים, הרי משמצאנו כי משבחר המשיב שלא לפרוש את תביעתו באופן מפורש, ומשהתיישנה, בדין דחה בית הדין האזורי את התביעה ואין מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע.
סיכומו של דבר על יסוד כל האמור, מצאנו לקבוע כדלקמן: ערעור המערערת לעניין פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש והחזר הוצאות משפטיות בגין הליכים קודמים, מתקבל.
לאור התוצאה שאליה הגענו, מצאנו כי מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו בערעור.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

באשר לזכויות הנתבעות, דרשו פצויי פיטורים, פיצויים בגין אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין, פיצויים בגין אפליה על רקע גילנות דמי חופשה שנתית, דמי נסיעות הפרשות לפנסיה, פיצוי על עגמת נפש, הפרת הסכם לתקופה קצובה ואובדן הכנסות.
הראיות לשכר החלופי עשויות להיות, ולא כרשימה סגורה, שכרו של עובד מקביל אשר ביצע עבודה דומה; טבלת השכר בהסכמים קבוציים רלוואנטיים; שכר ראוי לעובד שכיר באותו מעמד כפי הנלמד ממקורות חצוניים, למשל באמצעות חוות דעת מומחה במקרה שאין עובדים בתפקידים דומים; או ראיות לגבי שכר חלופי שהוצע או נקבע בתום לב וכדין בין הצדדים עצמם, ככל שהיה כזה, הכל בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה ושיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
...
כאמור, איני נדרש לשאלה האם לאור מתכונת העסקתם של התובעים לאורך השנים, יש מקום לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני כנגד הנתבעת, שכן סוגיה זו טרם באה לעולם במועד ניהולו של תיק זה וממילא אין רכיב תביעה כזה, אך בהקשר זה מוצא אני לנכון לציין, כי אילו נדרשתי לכך בתיק זה, סבורני כי היה מקום לפסוק פיצוי גם ברכיב זה, על פי המתווה שנפסק בהלכת כותה, וזאת על מנת להרתיע את הנתבעת מלהמשיך ולהעסיק עובדים אחרים דוגמת התובעים, כנותני שירותים.
אחרית דבר התביעה מתקבלת ואני פוסק כי בין התובעים לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעסיק הלכה למעשה.
כתוצאה מכך, ובשל הנימוקים שפורטו בפסק הדין, זכאי כל אחד מהתובעים לסכומים הבאים: פיצויי פיטורים – 149,988 ₪; דמי הבראה – 18,900 ₪; חופשה שנתית – 35,588 ₪; דמי נסיעות – 20,412 ₪; הפרשות לפנסיה – 66,232 ₪; פיצוי בגין עגמת נפש – 20,000 ₪ בנוסף, זכאי כל אחד מהתובעים להשתתפות בהוצאותיו ובשכר טרחת באי כוחו, ואני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהם 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ו- 18,000 ₪ בגין השתתפות בשכ"ט עו"ד (סה"כ 20,000 ₪ לכל אחד מהתובעים).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מקוצר (תא"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום עפולה נפסק כדקלמן:

בנוסף לכך, לאחר בחינת היתנהלות הצדדים להסכם, מצאתי כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב מול התובע.
סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970, קובע את הזכות לקבל פיצוי על עוגמת נפש, סבל ואי נוחות.
יחד עם זאת, לאור המסקנות אליהן הגעתי כמפורט לעיל, בעיניין היתנהלות הנתבעים, העובדה, כי הסתירו מהתובע מידע ואילצו אותו להיתקשר בהסכם חדש, ובשים לב כי חלק לא מבוטל מהתשלומים בהתאם להסכם החזרת ההלוואה בוצעו לאחר הגשת התביעה, וכי עד למועד זה הנתבעים טרם שילמו אפילו את הסכומים שאינם במחלוקת (הנתבעים טענו שנותרו חייבים לתובע 24,000 ₪, העבירו סכום של 8,000 ₪ בחודש מרץ 2021 וכן סכום נוסף בסך של 12,000 ₪ בחודש ספטמבר 2021, קרי נותרה יתרה בסך של 4,000 ₪ שאינה שנויה במחלוקת שלא שולמה ללא כל הסבר המניח את הדעת (ראו, סעיף 12.1 לסיכומי הנתבעים)), מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 3,000 ₪.
...
על כן, אני מחייב את הנתבע, מר גופר אליהו, לשלם לתובע סך של 407,570 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (3.12.2019) ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן, אני מחייב את הנתבעת, הגב' אביטל אליהו, לשלם לתובע סך של 254,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (3.12.2019) ועד למועד התשלום בפועל.
אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 3,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בנוסף נטען שהוא היתנהל בחוסר תום לב, וגם עוול עוולות מפקודת הנזיקין סעיף 29 הסגת גבול במקרקעין, עוולת רשלנות סעיפים 35-36, והפרת חובה חקוקה סעיף 63.
הדבר היה באחריות הנתבע וככל שהוא לא פינה את הציוד שלו מהבית הרי שהוא הפר את ההסכם ועליו לשלם את הפצוי המוסכם בסך 500 ₪ לכל יום שבו לא פינה את הבית כקבוע בסעיף 12 להסכם.
לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים מצאתי להעמיד את הפצוי על עגמת הנפש על סך של 30,000 ₪.
...
אשר על כן אני מאשרת את דרישת התובעת ביחס לתשלום הארנונה בסך 12,872 ₪.
אשר על כן אני דוחה את דרישת התובעת לפיצוי כספי בנוגע לאבדן שכירות לאחר תום תקופת ההסכם מול הנתבע.
סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 17,000 ₪ בגין הוצאות הפינוי, סיוד ושיפוץ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החשבונית (18.1.18) ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אני סבורה כי התובעת פעלה שלא בתום לב, ולא בדרך מקובלת, שכן הצדדים הגיעו לכלל הסכמה להארכת הסכם השכירות בשנה נוספת, ואולם התובעת באופן פיתאומי חזרה בה מהסכמה זו. במובן זה מדובר בעזיבה במועד שלא הוסכם עליו, (אשר לפי ההסכם מחייב פיצוי מוסכם מראש בדמות דמי שכירות עבור חודשיים), זאת תוך הפרת ההסכמה בדבר הארכת ההסכם כאמור.
סעיף 15(ב) לחוק החוזים תרופות קובע כי "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה". על נפגע בשל הפרת חוזה לבחור בין פיצוי מוסכם לבין פיצוי אחר, ובמצב הדברים הרגיל - לא ניתן לתבוע הן פיצוי מוסכם והן פיצוי על עוגמת נפש לפי סעיף 13 לחוק התרופות (ע"א 498/88 יהודית (נובק) מירון נ' קידר, (5.10.90), פיסקה 9; ת"א (מחוזי ת"א) 38224-07-19 רמי חכמוף נ' קנית השלום השקעות בע"מ (7.2.21) עמ' 39-42, והאסמכתאות שם).
...
משהדברים לא הובהרו וממילא לא הוכחה טענת הנתבעת אני דוחה את דרישתה לעניין זה. פיצויים בגין עוגמת נפש שני הצדדים עתרו לקבלת פיצויים בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש.
סוף דבר התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.
התביעה המקורית שהגישה התובעת נדחית בזאת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו