הפרת חוזה וביטול קנסות עקב בעיות קליטה

"עמידתה של הנתבעת על המשך ההיתקשרות לתקופה בת שלוש שנים, באותה מצבת כוח אדם, מבלי להעלות את סכום התמורה בגין השירותים וגרוע מכך, תוך אילוצה של התובעת לפטר עובדים שלא כדין, למנוע ממנה להעסיק עובדים אחרים מנימוקים בלתי ידועים, ולהשתית עליה קנסות בנגוד להיתנהגות וכל ההסכמות בתקופת ההיתקשרות הראשונה, הנה היתנהלות שאין לכנותה אחרת מהתנהלות שלא בתם לב תוך עמידה על זכות חוקית שלא בתם לב, ולמעשה תוך הפרה של הסכם ההיתקשרות וחובתה כרשות מנהלית לבדוק בכל עת התקיימותו של הראציונאל שבמכרז שפירסמה" (סעיף 111 לתביעה).

התובעת עותרת לכך שביהמ"ש ייקבע שהודעת הנתבעת על ביטול ההסכם נעשתה שלא בתם לב, מנימוקים זרים ולא עינייניים, שלא כדין וללא שימוע ולפיכך "הנה בטלה מעיקרא והיא כשלעצמה מהוה הפרה של ההסכם". התובעת תבעה פיצויים בגין נזקים אלו: פגיעה בשם הטוב ובמוניטין, במיוחד שביטול ההסכם נודע ללקוחות ורשויות רבות ולדוגמא, חברת אלתא סיימה את התקשרותה עם התובעת עקב כך - 500,000 ₪.

בנוסף, הנתבעת חייבת להשיב לתובעת סך של 563,247 ₪ שהנתבעת התחייבה להשיב לה בגין קנסות שהוטלו עליה שלא כדין, קזוז שלא כדין של מענק מצוינות בסך של 30,420 ₪ ואולם לצורכי אגרה, התובעת העמידה את תביעתה על סך של חמישה מיליון ₪ בלבד.

כמו כן, הרשות מעולם לא הורתה לחברה לפטר עובד כלשהוא ולא היתה לה גם זכות לעשות כן. היא רק מימשה את זכותה להורות על החלפת עובד בהתאם לסעיף 8 להסכם, שעה שהתגלו בעיות משמעת או העידר כשירות של העובדים.

לאור הבהרות אלו, הרשות חתמה עם התובעת על ההסכם ואכן, למעט חבלי קליטה בתקופה הראשונה, החברה פעלה כיאות ועמדה במחויבותה על פי ההסכם עד סוף שנת 2016 (עמ' 101 שורות 1-3).

...

מר שמואל זכאי, מנהל נתב"ג העיד כי: "אני יכול להביא לך רשימה של 150 עובדים ערבים ישראלים שעובדים בצד האווירי. אין שום אפליה ואני דוחה את הטענה בשאת נפש" (שם שורות 32-34).

סיכומו של דבר: החברה הגישה הצעה למכרז שהרווח ממנו מלכתחילה היה קטן לפי הצהרתה.

התביעה נדחית אפוא ולאור היקף כתבי בי דין והעדים שהנתבעת נדרשה להביא, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 150,000 ₪.

ביום 5.6.18 הגישו הנאשמים 2 – 4 בקשה לביטול כתב האישום כנגדם בין השאר בטענה כי הגשת כתב האישום נגדם חלף הטלת קנס מינהלי עומדת בנגוד למדיניות היועמ"ש ורשות האוכלוסין וההגירה.

העסקה בלתי חוקית של העובד הזר נחשבת ככזו התורמת לקיומה של בעיה חברתית ומוסרית, באופן הפוגע הן בעובד הזר והן במדיניות הכלכלית האוסרת על כך. הפסיקה חזרה והדגישה, שלמרות פעולות אכיפה, התופעה של העסקת עובדים זרים ללא היתר עדיין נפוצה וטרם מוגרה (ע"פ 3043-09-14‏ ‏מדינת ישראל נ' מישאלוף (22.11.16) (להלן - עניין מישאלוף).

בהתאם לתקנה 6א(ב) לתקנות קיים שיקול דעת לועדת המכרזים שלא לדחות הצעה חרף האמור וזאת בהיתחשב, בין היתר, בהתנהלות המציע או בעל הזיקה בכל הקשור לשמירת זכויות עובדים וכן הקף פעילותו בשלה הורשע בהפרת דיני העבודה מתוך הקף פעילותו הכולל.

הנאשמים היו מודעים לכך שהעובדת מועסקת ללא היתר, שכן אצל הנאשמת היתקבל צלום אשרה עם קליטתה של העובדת לעבודה, ובאותה אשרה ניתן היה ללמוד על כך שמדובר באשרה שאינה מאפשרת העסקה ואשר אינה בתוקף.

הגם שלא הוכח שזכויותיה של העובדת הזרה נפגעו (בהסכם מ/3 בין הנאשם 1 לנאשמת נקבע על קבלן השרות לדאוג לתשלום זכויותיה), אין בכך כדי לאיין את הפגיעה בערכים המוגנים מעצם העסקתה שלא כדין.

...

דיון והכרעה בעת מתן גזר הדין על בית הדין לפעול בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין), כפי שאלה סוכמו בע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13): "בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)." בענייננו מדובר בעבירה אחת שבוצעה על ידי כל אחד מהנאשמים.

בנסיבות המקרה כאן, ובהתייחס לעבירה בה הורשעה הנאשמת, מצאנו לקבוע את מתחם הענישה בין 10,000 ₪ (כפל קנס המנהלי) ל30,000 ₪.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות המפורטות לעיל הגעתי למסקנה כי יש להשית על הנאשמת קנס כספי ברף התחתון של מתחם הענישה בסך 14,000 ₪.

הקובלנה הסתיימה ביום 10.7.2016 בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של החלטה.

לא נראה שנחבא אל הכלים ואין מדובר במעשה תמים שבו הנתבע מטיל מימיו בהיחבא בשל בעיה רפואית.

לאחר ההפסקה ב"כ התובע טען: "אני לא יודע אם הארוע שהיה בתום הדיון נקלט במקלדת של קלדנית הדיון, במסגרתו הנתבע פנה אלי ואל התובע, פתח את רוכסן מכנסיו עד הסוף, שם את ידו בפנים ואמר לי "אתה רוצה לראות" והתכוון להוציא את איבר מינו מול ומול התובע ואולי מול באת כוחו, ורק לאחר שבית המשפט התרה בו סגר בחזרה את הרוכסן ויצא מהאולם.

היא טענה בעיניין אחר לחלוטין וביקשה לבטל הוצאות בהן חוייב הנתבע בהחלטה מיום 20.9.2018 בגין אי התייצבותו לדיון הוכחות.

בהמשך לשאלה נוספת של ב"כ התובע ביחס לאותו הליך, שוב לא סיפק תשובה כנה באומרו: "שקר אחד גדול. אתה מערבב שני אירועים, אחד בוקר ואחד צהריים. ... אני הורשעתי על משהו אחר לגמרי". (פרוט' עמ' 28 ש' 4-6) , כאמור לעיל בסעיף 8, במסגרת קובלנה פלילית שהוגשה במאי 2014, התובע הגיש נגד הנתבע כתב אישום בגין לשון הרע והפרת פרטיות.

התובע לא היתנצל על הדברים במהלך הליך זה. העובדה שנוהלה באותו עניין קובלנה פלילית (כמפורט לעיל), שהסתיימה בפשרה, בה הנתבע נידרש להיתנצל ולשלם קנס על דבריו בעיניין היתאבדות בת התובע, לא הועילה.

...

סוף דבר התביעה בת"א 32331-11-13 מתקבלת.

התביעה בת"א 40516-02-15 נדחית.

בת"א 32331-11-13 הנתבע ישלם לתובע סך של 30,000 ש"ח. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

הפניתה לעברו הפלילי של הנאשם (תע/1), לרבות הרשעות רלוואנטיות לענייננו, העובדה שהנאשם ריצה מאסרים בעברו, מטשטש מהתנהגותו בפני שירות המבחן, ובתוך כך ביקשה למקם את הנאשם במרכז המיתחם, ולהשית עליו בנוסף מאסר על תנאי, קנס ופצוי.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מקטין ומטשטש את הבעייתיות בהתנהגותו ומשליך את הבעיות ביחסים הזוגיים על המתלוננת.

הנאשם נקלט בקבוצה טיפולית במרכז לשלום המשפחה בעיר מגוריו, ושיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן.

בין יתר שקולי לקחתי בחשבון את גילו, מצבו הרפואי של הנאשם, חלוף הזמן ואי פתיחת תיקים חדשים, הטיפול שעבר ועובר במסגרת שירות המבחן, כאשר ידוע כי הליכי טפול ושקום אינם אך אינטרס אישי או פרטי של הנאשם עצמו אלא המדובר בחלק מהאנטרס צבורי, ההסכם אליו הגיעו בני זוג במסגרת ההליך בבית המשפט לעינייני מישפחה, והעובדה כי בית המשפט אישר את ההסכם, והתקופה בה שהה הנאשם בתנאים מגבילים, תוך ששמר עליהם קלה כחמורה, ללא הפרות.

לאור נסיבותיו האישיות והרפואיות של הנאשם לא מצאתי להשית רכיב כספי בתיק זה. לאור סיום התיק – התנאים המגבילים מבוטלים.

...

לאחר ששמעתי ברוב קשב טיעוני הצדדים, עמדתי על נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים והפגיעה בהם, הנזק שנגרם בדמות שריטה, בשים לב למדיניות הפסיקה הנוהגת – מצאתי לקבוע מתחם עונש הולם שיכול לנוע בין מאסר מותנה לצד צו של"צ ועד למאסר של 12 חודשים, לצד ענישה נלווית.

ביום 1.7.19 היתקיים דיון שנועד לגביית עדותו המוקדם של השחקן הזר, אולם זו לא נשמעה לאור טענת הנאשמים כי צו ההרחקה שניתן לעובד, בגינו גם ניתנה החלטה על שמיעת העדות המוקדמת, בוטל, ועל כן אין מקום לגבות את עדותו המוקדמת של השחקן.

לטענתם, הנאשם 2 הוא רק אחד מתוך ארבעה בעלי מניות אשר לא נחקרו בעוד שהנאשם 3 ניכנס לתפקידו כחודשיים לאחר שהשחקן הזר כבר נקלט אצל הנאשמת, כשבחודשיים הראשונים לעבודתו היה עסוק בחפיפה לתפקיד ועל כן לא היה מעורב בהעסקת השחקן הזר.

מעבר לכך, כפי שעלה מעדותו של הנאשם עצמו הרי שהוא היה בחפיפה בחודשיים הראשונים להעסקתו ועל כן לא היה מעורב בעינייני הניהול השוטפים, וכי ברגע שנודע לו על קיומה של האפשרות שהשחקן מועסק ללא היתר הוא ניסה לברר את העניין מול מכר במשרד הפנים (ע' 36 ש' 21); שנית, בחקירתו של מר רגב הוא סיפר כי נודע לו כי קיימת בעיה עם ההיתר של השחקן הזר בערך בתחילת נובמבר 2017, כשנטלי עזבה ולפני עזיבתה אמרה לו שהיא לא מבינה למה לא מתקבל ההיתר לאור העובדה שהיתקבל היתר לשחקן זר אחר, ואז החל לברר באמצעות קשריו את הסוגיה (מא/9 למוצגי המאשימה, חקירה מיום 31.10.18, ע' 3 ש' 17).

בנסיבות אלה, ובפרט בשים לב לתקופה הקצרה בה היה הנאשם 3 קשור בהעסקת השחקן הזר, מצד אחד, התקופה הלא ארוכה שבה הועסק השחקן מצד שני, שהנה תקופת גבולית מבחינת נקיטה בהליכים פליליים (להבדלים מהשתת קנס מינהלי), ונוכח מחדלה של המאשימה באיתור הגב' שוסטר, אני סבור כי המשך ניהול ההליך נגד הנאשם 3 יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות ועל כן מתקבלת טענתו להגנה מן הצדק.

כפי שכבר ציינתי לעיל בעיניינו של הנאשם 3, המאשימה לא טירחה לזמן לחקירה את סמנכ"לית הנאשמת, שהייתה אחראית על פעילות התאגיד בכל הקשור להיתרים בזמן החתימה על החוזה מול השחקן הזר ולאור זאת בנוסף לעובדה שיתר בעלי המניות לא נחקרו, לא כל שכן הואשמו יחד עם הנאשם 2, סברתי כי הנכון הוא לקבל את טענתו להגנה מן הצדק ולקבוע כי יש לזכותו מהפרת סעיף 5 – אחריות נושא משרה בתאגיד.

...

הנה כי כן – מצאנו כי לא ברור לגמרי לאיזה תקופה מתייחס כתב האישום, כשקיים קושי עם טענת המאשימה כי מדובר בתקופה ארוכה לאור השוני בין התקופות המופיעות במסמכים השונים.

נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את התקיימות היסוד הנפשי לעבירה, ועל כן אני מורה על זיכוי הנאשמת מעובדות כתב האישום.

סוף דבר הנאשמים 2 ו-3 מזוכים מחמת הגנה מן הצדק.