הפרת חוזה בגין אי השלמת עבודות תשתית ופיתוח בשכונה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 49355-07-21 פיקה תשתיות עבודה ופיתוח בע"מ נ' סי. פי. אם. נהול בנייה בע"מ ואח' בקשות מס' 2-1 לפני כבוד השופט גרשון גונטובניק המבקשת: פיקה תשתיות עבודה ופיתוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד דרור הרפז, ענבר מקין ורותם ריימונד קיגר הרפז, אורן, אדלר ושות' המשיבים 1. סי. פי. אם. נהול בנייה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלי הלם ועידן מולדבסקי 2. משרד הבינוי והשיכון –מדינת ישראל (פורמאלי) ע"י ב"כ עו"ד גינת אריאל קצ'קו פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) 3. בנק איגוד לישראל בע"מ בקשות לסעדים זמניים החלטה

פיקה זכתה במיכרז של CPM לבניית פרויקט פיתוח שטח צבורי פתוח (שצ"פ) בשכונת "כלניות" בבאר שבע (להלן: הפרויקט והאתר).

המשיבה לא שלחה לפיקה התראה בכתב על ביטול החוזה בשל הפרות לפי סעיף 63 להסכם ולא נתנה לה את ההזדמנות לתקן את ההפרות הנטענות.

גם אילו טענותיה המוכחשות של פיקה היו נכונות, הרי שלפי הפסיקה אין היא זכאית לקבל את צוי המניעה המבוקשים, מאחר שלא בוססו נזקים בלתי הפיכים שאינם ברי פיצוי כספי.

בדפי יומן עבודה שצרפה פיקה לבקשה (נספח 15) היא ציינה ב"הערות הקבלן", שהסגר והבידוד שמונע מעובדים להגיע לאתר, הוא במסגרת "כוח עליון". ביום 16.3.20 שלחה המהנדסת של CPM, הגב' ג'ינה שלגר, מכתב לפיקה, בו היא התריעה בפניה כי הערות אלה הן בנגוד לפסקה 11.6 לחוזה (נספח 2 לבקשות, עמודים 46-45), ושצוין בחוזה כי "קשיים בהשגת עובדים לעבודות בניה" או מחסור בחומרים או בכלים או בציוד או שביתות והשבתות, "לא יהוו ולא יחשבו כוח עליון ולא יזכו את הקבלן בארכה כלשהיא לכל תקופת הבצוע". מכל מקום לא שוכנעתי, על פני הדברים, כי המבקשת עשתה את כל שנידרש על מנת להיתמודד עם קושי זה. סכוייה של המבקשת היו טובים יותר אם הייתה מראה שהצליחה להשלים את חלקה הארי של העבודה, שאז היה גדל הסיכוי לבסס חוסר תום לב מהותי מצד המשיבה, המבקשת לסלקה מהאתר.

...

חילוט הערבות נותר לדון בבקשה למנוע את חילוט הערבות, שגם דינה להידחות.

אין בידי לקבל טיעון זה. ראשית המדובר בטענה שנטענה לראשונה רק בסיכומים, ולפיכך יש לדחותה בהיותה שינוי חזית.

התוצאה לאור האמור לעיל, שתי הבקשות נדחות.

רקע כללי והנפשות הפועלות התובעת, שהנה חברה יזמית וביצועית בענף הבניה והתשתיות, זכתה בחודש אוגוסט 2013 במיכרז לבצוע עבודות שקום כבישים, נקוז ופיתוח תשתיות ברחבי דבוריה (להלן: "המיכרז" או "הפרויקט"), שפרסמה הנתבעת 1 (להלן: "המועצה") באמצעות החברה למשק וכלכלה בע"מ (להלן: "משכ"ל). בחודש ספטמבר 2013 נחתם בין התובעת למועצה חוזה היתקשרות הנוגע לעבודות הנ"ל ובגדרו נקבעו, בין היתר, תנאי התשלום.

על מנת להצליח בתביעתו, מחובתו לבסס בראיות לא רק את עילת התביעה לה הוא טוען - קרי, המועצה הזמינה עבודות נוספות שמהן נהנתה, ורק אז נבחן דבר תוקפה המשפטי של התחייבות כספית זו ותוצאות הפרתה - אלא גם את המצע העובדתי המאפשר לתרגם את זכויותיו הנטענות של התובע לסעדים משפטיים אופראטיביים - קרי, הסכומים שהיו משולמים לתובעת אילו החוזה היה מקוים.

ודוק: על מנת להוכיח ביצוע עבודות נוספות או לקבוע שהמסמך הנושא את הכותרת "כתב כמויות כביש שכונת הזיתים דבוריה" (נ/2) מהוה עבודות נוספות שביצעה התובעת בכביש הזיתים בדבוריה במסגרת הפרויקט, כטענתה, שומה היה עליה לתמוך את תביעתה בראיות בכתב המאששות זאת, בדמות הוכחות מהשטח כגון מדידות, יומני עבודה, אז-מדים, חוות דעת, תמונות של השטח וכדומה, וזאת לצד עדים שנכחו באתר ושיש בעדותם כדי לבסס גירסתה בדבר ביצוע עבודות נוספות בכביש הזיתים, שאינן כלולות בהסכם מושא התביעה (ראו והשוו: ע"א 1978/18 ש.כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (27.3.19)).

בתעודת הסיום של הפרויקט שניתנה ביום 25.11.15, קרי בתום שנת הבדק, כשהיא חתומה על ידי כל הגורמים הרלוואנטיים (נספח 7 לתצהיר התובעת), נרשם מפורשות כי "על פי סעיף 57 לחוזה לבצוע עבודות פיתוח שקום כבישים ונקוז ברחבי הכפר (להלן"החוזה") ומתוקף סמכותי בהתאם לחוזה, הריני מאשר בזאת כי העבודה בוצעה, הושלמה ונמסרה לרשות המזמינה בהתאם לחוזה וכי כל עבודות הבדק וכל הכרוך בהן בוצעו אף הם לשביעות רצוני המלאה".

יודגש, כי תעודת הסיום חתומה כאמור על ידי כל הגורמים הרלוואנטיים, ומשכך ככל שקיימים ליקויים בעבודות שביצעה התובעת וקבלן המשנה מטעמה עבור המועצה, חזקה שהדבר היה מוצא לו ביטוי בכתב בתעודות הסיום וההשלמה הנ"ל. זאת ועוד, לא היה בעדויות ההגנה כדי לשכנע בדבר קיומם של ליקויים בעבודות כביש המסגד, שכן עדים אלה לא ידעו להצביע על אותם ליקויים שבעטים לא הועברה מלוא התמורה הכספית המגיעה לתובעת.

...

הערבות הבנקאית אשר לנזק שנגרם לתובעת עקב אי השבת הערבות הבנקאית בדמות עמלות ששולמו על ידה, כטענתה, טענה זו נטענה בעלמא וללא תימוכין בראיה כלשהיא, ולכן דינה להידחות בהעדר הוכחה.

אשר לסעד המבוקש בכתב התביעה בדבר השבת הערבות הבנקאית לתובעת, משנדחתה הטענה בדבר ליקויים בעבודות שהיוו הסיבה להחזקת הערבות הבנקאית בידי המועצה, ומשהוכח כי תקופת הבדק הסתיימה והונפקה כאמור תעודת סיום לעבודות, הרי אין עוד סיבה להמשך החזקת הערבות הבנקאית בידי המועצה, ולפיכך הנני מורה לה להשיבה לתובעת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בסעיף 2.1 לחוזה התשתיות הסכימו המושב והקבלן כי "... המושב בשמו ובשם האגודה המוניציפאלית מוסר לקבלן והקבלן מקבל על עצמו ועל חשבונו את ביצוע הפרויקט, היינו תיכנון ובצוע כל עבודות הפיתוח והתשתיות הציבוריות הדרושות להקמת ההרחבה ולהגדלת ההרחבה בעתיד... ". הפרויקט הוגדר כ"ביצוע כל עבודות הפיתוח והתשתיות הציבוריות הדרושות להקמת השכונה.

בסעיף 9.4 לחוזה דרימר נכתב: "ידוע למזמין כי עבודות הפיתוח והתשתית במיתחם, אשר נועדו לכלל הציבור, יושלמו תוך חודשים מהשלמת העבודות במיגרש" (ללא נקיבה במספר החודשים); סעיף 9.4 לחוזה פכולדר קובע: "ידוע למזמין כי עבודות הפיתוח והתשתית במיתחם, אשר נועדו לכלל הציבור, יושלמו תוך 6 חודשים ממועד השלמת העבודות במיגרש, ועבודות הפיתוח והתשתית האמורות בכל אתר ההרחבה יושלמו תוך 24 חודשים למן המועד בו ניתן היתר הבנייה הראשון לגבי איזה ממגרשי המגורים באתר ההרחבה"; עם זאת, הצדדים הסכימו (באותה נשימה, בסיפא לפרק מועדי הבצוע), כי "אי השלמת עבודות הפיתוח והתשתית במיתחם עד לתום המועד המצוין לעיל לא יהווה הפרה של חוזה זה ולא יקנו למזמין את הזכות לכל פיצוי ו/או סעד ו/או תרופה, ובילבד שבמועד המצוין תהא גישה סבירה ובטוחה למגרש". (להלן: פיסקת החסד).

מודעותו של המושב לבצוע עבודות עבור עשרות מגרשים שטרם שווקו, ולכך שעצירת השיווק ו/או אי העמדת מימון להשלמתן של עבודות הפיתוח והתשתיות ממקורות אחר תוביל לכך שלא יושלמו הוכחה גם בעדויותיהם של נציגיו; המושב היה מודע גם להפרתם של הסכמי הפיתוח על ידי הקבלן, ואף לתלונותיהם של התובעים, אשר נותרו עם חסר בפתוח התשתיות הציבוריות, כפי שהעידו נציגי המושב בבית המשפט (ראו עדותו של הוקר בישיבת יום 14/1/18, בעמ' 322-323, וביום 4/2/18 בעמ' 340; עדותו של אבשלום לוי בישיבת יום 8/1/19, בעמ' 756 – 759); זאת, משהוכח כי המושב היה מודע אפילו להשלכות של מניעת שיווקם של 2+3 מגרשים נוספים שנמסרו לבני המושב במסגרת הסכם הפשרה עימהם, ואף ניסה לכסות על הפסד זה של הקבלן על ידי מתן הסכמה לאפשר לו שיווקם של 5 מגרשים נוספים בעקבות הסכם הפשרה עם בני המושב.

...

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורתני כי התובעים – פרט לקרש - לא הרימו את הנטל להוכחת אחריותו האישית של יפתח.

הקבלן יהיה אחראי אישית רק לחיובו בנזק הלא ממוני כלפי קרש כערב, ותו לא. סוף דבר נוכח כל המקובץ, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סכומים כדלהלן: המושב - בהתחשב בהסכמי הפשרה שנערכו בין התובעים לבין המושב, ואשר קיבלו תוקף של החלטות במועדיהם, בסכומים ששולמו על ידי הנאמנים, וכן בתוצאות ההודעה לצד השלישי, אני מחייבת את המושב לשאת ב-% 70 מכלל הוצאות התובעים, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 140,400 ₪ כולל מע"מ כחוק, שישולם לתובעים בתוך 30 יום מהיום.

הקבלן - נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הקבלן לשלם לתובעים סך של 400,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

רקע והליכים בתחילת שנת 2007 פירסמה הנתבעת, החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "חכ"ל"), מיכרז לבצוע עבודות תשתית, סלילה ופיתוח בשכונת הרצוג באשקלון.

נטען כי ט.ר. הפרה את החוזה, לא עמדה בלוח הזמנים, ניסתה לעכב את ביצוע העבודות תוך העלאת טענות שונות בכל נושא אפשרי.

חכ"ל מפנה לסעיף 19.1 לחוזה, לפיו במקרה של אי השלמת העבודות עד למועד הנקוב בחוזה, תשלם ט.ר. פיצוי מוסכם בשיעור של 0.2% משכר העבודה, בכל תת מיתחם, לכל יום של איחור.

לא הונחה לפניי תשתית מספקת לבודד את הגורמים שהם באחריותה הבלעדית של חכ"ל, לעיכוב בבצוע העבודות החוזיות שהיו אמורות להסתיים תוך 8 חודשים, באופן המאפשר לקבוע את משכו המדויק של העיכוב שניגרם בעטיה של חכ"ל. בכל הנוגע לתקופה שלאחר תום העבודות על פי המיכרז, שהסתיימו לכל המאוחר בנובמבר 2008, ט.ר. אינה זכאית כלל לפצוי, לא בגין בטלת כלים ותקורה ולא בגין הוצאות אחרות, ככל שהיו, שכן ט.ר. בחרה, משיקוליה שלה, להשאר באתר לאחר החשבון הסופי והוצאת תעודת השלמה.

...

לעניין זה מקובלת עלי עמדת חכ"ל, לפיה ט.ר. לא הרימה את הנטל להוכיח כי נותר חוב בגין עבודות שביצעה.

בעניין דמי העיכבון, יש לקבל את התביעה באופן חלקי.

נוכח כל האמור, אין בידי להיעתר לדרישה כולל בסך 447,456 ₪.

טענות המבקשת לטענת אופק, במערכת ההסכמים שבין הצדדים קיים גם הסכם אופציה לבניית 72 יחידות דיור כאמור, כאשר תקופת האופציה ארוכה בששה חודשים מהתקופה החוזית לבצוע עבודות הפיתוח והתשתיות (להלן: "העבודות"), וזאת על מנת לאפשר לאופק לממש את האופציה לאחר השלמת העבודות ומסירת השכונה.

הרי זהב הפרה את התחייבויותיה תוך שנותרו פערים משמעותיים לשם השלמת עבודות הפיתוח לרבות בדיקות המצביעות על איכות נמוכה ביותר של תשתיות הכביש המחייב תיקונים בהקף נרחב בסך 1,450,000 ₪; תיקונים בסך 585,000 ₪; בניית מיגרש חניה בעלות 268,000 ₪; החלפת מצעים ותשתיות כביש מס' 1 בעלות 3.32 מיליון ₪; הקמת גדר בטיחות בעלות 107,000 ₪; הקמת שצ"פ בעלות 265,000 ₪; ועוד.

החיובים על פי הסכם הקבלנות אינם קשורים להסכם האופציה וממילא חיובי הצדדים בחוזים השונים אינם שלובים ולפיכך אין כל תוקף לסעיף 10.5 בהסכם האופציה, לפיו איחור של צד אחד יזכה את הצד האחר בדחיית חיוב מטעמו כאשר החיובים שלובים.

...

מקובלת עלי גם טענת הרי זהב כי עיכוב הפיתוח ביתר המגרשים הפנויים עלול לגרום לנזק חמור יותר למשיבה בעיצומה של פעילותה המסחרית.

אולם אין בהגיון זה כדי להוביל למסקנה שתקופת האופציה מוארכת אוטומטית, מעבר לתקופה זו במקרים שבהם אופק אינה מרוצה מהתנהלות הרי זהב.

המבקשת תשלם למשיבות הוצאות הבקשה בסך 30,000 ₪.