הפרת חוזה אירוח במלון: אי קבלת חדר בזמן

מכל מקום היא אולצה להתארח במלון שלא הוזמן על ידה ושאינו תואם את מאפייני המלון שהזמינה, החדרים היו מוזנחים, בסיס האירוח לא היה "הכל כלול" אלא שלוש ארוחות בלבד, החדרים לא היו עם נוף לים כמובטח, המלון היה מרוחק מהים והם נאלצו לשכור רכב.

לטענת צד ג', הוא סיטוני וקמעונאי תיירות בלבד וככזה משמש כמקשר ומתווך בלבד בין חברת הנסיעות ו/או סוכני הנסיעות לבין ספקי ומפעילי השירותים השונים כגון: בתי המלון, חברות התעופה ועוד, כאשר השירותים מבוצעים על אחריותם של ספקי השירותים למיניהם ולספק לא יכולה להיות אחריות לניהול היום יומי ולתקינות שירות ספקי השירותים בחו"ל. לגופו של עניין טען צד ג', כי במועד מימוש החופשה המלון המוזמן ניכנס למצב של "רישום יתר" ולצד ג' לא היה כל מידע מוקדם על כך. מכל מקום בהתאם לסעיף 7 לתנאי ההזמנה (נספח ב' לכתב ההגנה של צד ג'), במקרה של רישום יתר ע"י בתי המלון, רשאי הסוכן המקומי או הנהלת בתי המלון להעביר הנוסעים למלון חלופי בדרוג זהה ולכן הועברה התובעת למלון חלופי הממוקם בסמוך למלון שהוזמן על ידי התובעת, המדורג באותה דרגת תיירות כמו המלון המוזמן והאירוח היה על פי אותו בסיס אירוח- "הכל כלול". יתרה מכן התובעת שודרגה לחדרים טובים יותר מאלו שהוזמנו על ידה.

כאמור לעיל צד ג' טען כי המלון החלופי היה מדורג בדרוג זהה למלון המוזמן, ממוקם באותו מיתחם , בסיס האירוח היה זהה וכי התובעת קיבלה חדרים משודרגים.

אשר על כן אני מחייבת את צד ג' לשלם לתובעת פיצויים בגין הפרת הסכם הזמנת הנופש סך של 1,800 ₪ לכל חדר ובסך הכל 5400 ₪.

...

עדיין סבורני כי לא יתכן כי ספקית השירות תוכל לשמור לעצמה את הזכות בכל רגע נתון לשנות את החבילה או לבטלה לאחר שהתחייבה מפורשות כלפי הצרכן למלון מסוים וקיבלה תמורה עבור התחייבות זו. על אחת כמה וכמה מתחייבת מסקנה זו במקרה דנא כאשר התובעת כבר יצאה לחופשה, לא נמסר לה דבר בדבר בעיה כלשהי או הצורך בשינוי המלון והיא נתקלה בבעיה רק בהגיעה בשערי המלון כאשר נוכחה לדעת שהובאה למלון שלא הוזמן על ידה.

יתרה מכן הספק טען כי מצבי רישום היתר שכיחים, בנסיבות אלו סבורני כי מוטלת על צד ג' , החובה לבדוק בסמוך למועד מימושה של חבילת נופש האם מתקיימות נסיבות בהן יחולו שינויים אשר יאלצו את המזמינים להתארח בבתי מלון שלא הזמינו, להודיע להם על דבר השינוי, ולאפשר ללקוחות מראש, להחליט כיצד יכלכלו צעדיהם.

סוף דבר לאור כל האמור אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצויים מצד ג'.

מטרת השכירות היא למגורים וכן לניהול עסק של השכרת חדרי אירוח, שיכונה בשם "לה ספא כינרת" (להלן: "העסק"), והכל בכפוף לקבלת רישיון עסק, ככל שנידרש (סעיף 5 לחוזה).

הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בשלב כריתת החוזה, הפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם, הטעו את התובעת ולא גילו לה את העובדה שהנכס נעדר היתר שימוש להפעלת יחידות אירוח, ובכך מנעו ממנה לקבל החלטה מושכלת על סמך עובדות ריאליות.

סעיף 8 לחוק השכירות, שעניינו "תניית פטור מאחריות לאי-התאמה או פגם", קובע כי: "תניה בחוזה שכירות הפוטרת את המשכיר מאחריות לאי-התאמה או פגם, או המגבילה את אחריותו כאמור, בטלה, אם המשכיר ידע או היה עליו לדעת על אי-ההתאמה או הפגם בעת כריתת החוזה או במועד מסירת המושכר ולא הודיע עליה לשוכר". אשר לייעוד הנכס ולאפשרות לנהל בו עסק - מעדויות התובעת וגב' מוריה עולה, כי גב' מוריה שסיימה לימודי משפטים ועשתה היתמחות באותם מועדים, היא זו שניהלה את המו"מ מול מר דוד לרכישת העסק, וכן מול הנתבעים לשכירת הנכס, ועשתה את הבדיקות לצורך כך. התובעת סמכה עליה, קיבלה את המלצתה וחתמה על החוזה.

הנתבע אישר בעדותו, כי לא קיבל לפני חתימת החוזה שום הודעה משום גורם, כפי שטען בא-כוחו עו"ד קרני בפרוטוקול הדיון מיום 29.10.2020 (ראו: עמ' 74 ש' 29-27 לפרו' 1.6.2022).

גם המפקח אישר בעדותו, כי היתר למגורים אינו מתיר שימוש במבנה כווילת אירוח, וצריך היתר של מלונאות/צימרים לשם כך (ראו: עדותו בעמ' 71 ש' 24-21 לפרו').

...

מקובלת עלי טענת הנתבעים, כי המידע אודות הנכס נמצא במועצה ובוועדה, ואין להם גישה עדיפה למידע זה. במקרה זה, שבו אין לנתבעים יתרון על פני התובעת בכל הנוגע לקיום המידע אודות אפשרויות השימוש בנכס והיתכנות קבלת רישיון עסק, לא חלה על הנתבעים חובת גילוי.

הנזק אני קובע, כי הנתבעים לא הפרו את חובת הגילוי או חובת תום הלב המעוגנת בסעיף 12 לחוק החוזים, ועילת ההטעיה הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים אינה מתקיימת בענייננו; משכך, לא קמה לתובעת עילה לביטול החוזה ולפסיקת פיצויים לטובתה, מה גם שהתובעת לא נקטה בפעולה כלשהי לביטול החוזה עובר להגשת התביעה.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות.

טענות התובעת בתמצית: הנתבעת באמצעות הנתבע, הפעילה לחץ בלתי הוגן על הנתבעת לשלם תשלומים לא על פי ההסכם ובטרם ניתן השרות, והפרה את ההסכם, הפרה קשה ויסודית, בכל הקשור לאופן קבלת החדרים, ניקיון החדרים והמלון, העידר מיזוג ובריכה, העידר שמיכות, כריות, מצעים, נייר טואלט ועוד.

העובדות שאינן במחלוקת בין הצדדים: ביום 30/1/17 נחתם הסכם האירוח שנוהל והופעל באותה עת על ידי חברת רשת מלונות חוויה – סי אוף גליליי- טבריה בע"מ, כאמור לעיל, רשת חוויה.

מה שאני זוכרת שבמלון לא היו אמורים לתת מענה תפעולי, גלאט נופש היתה חברה שיווקית, השכרנו חדרים אבל לא היינו אמורים לתת לאורחים שירות תפעולי, איש הקשר מטעמנו זה היה נתן הולמן.

...

תביעת התובעת כנגד הנתבע – נדחית.

תביעת הנתבעת כנגד התובעת מתקבלת באופן חלקי ומינורי.

אני מורה על קיזוז הסכומים שנפסקו לעיל, ולסיכום, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת סכום כספי של 101,940 ₪.

זאת, מאחר שלא נהגו בתום לב ובדרך מקובלת לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים; וכן מכוח סעיפים 11 ו-13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות); מכוח סעיפים 52 ו-56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) שעניינם גזל ותרמית; ומכוח חובת ההשבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט).

אשר לנתבעת מס' 3 – נטען כי התובעת חייבת לה סך כולל של 455,000 ₪ לפי הפרוט שלהלן: א. סך של 350,000 ₪ בגין יתרת החדרים שלא נוצלו לפי ההסכם; ב. סך של 25,000 ₪ בגין השבת כספי ההלוואה; ג. סך של 60,000 ₪ בגין בונוס שמגיע לתובעת, בהתאם לסיכום בין הצדדים, תמורת ויתור על זכותה לשכור את המלון בתקופה של בין הזמנים בשנת 2016; ד. סך של 20,000 ₪ בגין עמלה המגיעה לה עבור אירוח של שתי קבוצות אשר הגיעו למלון דרך הנתבעת מס' 3 ובסופו של יום שילמו ישירות למלון.

אשר לנתבעת מס' 2 – נטען כי התובעת חייבת לה סך כולל של 277,838 ₪ לפי הפרוט שלהלן: א. סך של 223,213 ₪ בגין יתרת החדרים שלא נוצלו לפי ההסכם; ב. סך של 40,000 ₪ בגין שבת חתן אותה סגרה הלקוחה, בסופו של דבר, ישירות מול המלון; ג. סך של 14,625 ₪ בגין עמלה המגיעה לנתבעת מס' 3 עבור לקוחות ששלמו ישירות למלון בתקופת בין הזמנים בשנת 2016.

בקצרה אוסיף כי הנתבעת מס' 2 לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת כיצד ומדוע סוכם בינה לבין גורן על מחיר כה נמוך, באופן חריג, מבלי שזוהר, אשר נכח במלון לעיתים תכופות, עורב בכך ומבלי שנתקבל אישורו להסכמים שעל פי הנטען הושגו בעל פה. הדעת נותנת, כאמור, כי התובעת, בודאי שלא העניקה לגורן הרשאה למכור חדרים במלון במחירי הפסד, או במחירי "היתאבדות", כלשון המומחה מטעם בית המשפט.

...

א. תביעת התובעת נגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת סך של 49,855.97 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המקורי (29.12.16) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובעת נגד הנתבע מס' 7 – נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

בנוגע לשוברים לארוחות, בזמן הצ'ק אין המלון מסביר לאורחים, לרבות לתובעים, כי עליהם לקבל כרטיסים לארוחת ערב החג, בהם מצוינים מקומות הישיבה בחדר האוכל.

הנתבעת מציינת עוד, כי התובעים שהו במלון לכל אורך ימי החופשה וניצלו את האירוח במלואו, ולכן אין לקבל את דרישתם לקבל החזר מלא של החופשה.

הפצוי התובעים טוענים כי היתנהלות הנתבעת מהוה הפרה יסודית של ההסכם בינה לבינם, ולכן הם זכאים להשבה מלאה של עלות החופשה ששלמו לנתבעת, בסכום של 14,702 ₪.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית, כמפורט לעיל.

הנתבעת תשלם לתובעים את הסכום של 7,500 ₪ כפי שפורט לעיל, בצירוף הוצאות ניהול ההליך, לרבות החזר אגרה, בסכום נוסף של 2,000 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים סך כולל של 9,500 ₪ תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.