הפרת חוזה אירוח בבית הארחה

זאת ועוד, בחודש יולי 2022, הגישה הועדה המקומית כתב אישום נגד הנתבעת, יסמין וחיים (ת/3) שעניינו "שימוש בבית מגורים בריכת שחייה ומבני חצר נלווים בשטח כולל של כ-361 מ"ר לווילת אירוח, בקרקע שייעודה למגורים...". בכתב האישום צוין, כי הנאשמים הנם השוכרים, המחזיקים, בעלי השליטה במקרקעין, המבצעים בפועל של השמוש והאחראים לשימוש החורג מההיתר והתכנית החלה במקום.

אלא שטענה זו איננה נכונה, שכן לפי סעיף 6 להסכם: "השוכר רשאי להשתמש בבית המגורים למטרות מגורים ו/או צימרים בהתאם לשימוש המותר על-פי חוק". שנית, גם אם אלך לקראת הנתבעת ואצא מנקודת הנחה כי התובעת ידעה על השמוש החורג שנעשה בנכס והשתהתה בהגשת תביעתה, אינני סבור כי יש בכך כדי להפקיע את זכות התביעה של התובעת לפינוי הנתבעת מהנכס עקב הפרת ההסכם.

הינה כי כן, הוכח לפני כי הנתבעת השכירה את הנכס למטרות הארחה ונופש, בנגוד לייעודו החוקי של הנכס, בנגוד למטרת השמוש המותרת לפי סעיף 6 להסכם השכירות ובנגוד לסעיף 47.4 להסכם השכירות לפיו התובעת תהא רשאית לבטל את ההסכם ולפנות את הנתבעת מן הנכס ככל שתיעשה "שימוש בנכס למטרות בלתי חוקיות". על כן, קמה לתובעת הזכות לבטל את ההסכם ולפנות את הנתבעת מן הנכס.

...

בדיון שהתקיים לפני ביום 28.09.22, ניתן פסק דין חלקי ביחס לנכס בחלקה 15 ולפיו (עמוד 26 לפרוטוקול): "לאור הסכמת הצדדים, אני מורה לנתבעת לפנות את הנכס הידוע כגוש 15302 חלקה 15 ולמסור את החזקה לתובעת כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.10.22 בשעה 15:00". משכך, נותרה להכרעה, אפוא, תביעת התובעת ביחס לנכס בחלקה 18.

משכך, אני מקבל ומאמץ את קביעותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, כפי שהן.

מכל מקום, אפנה לדבריו הבאים של בית המשפט המחוזי (סעיף 68 להחלטה): "אבהיר, מבלי לנקוט עמדה ומבלי שהדבר יתפרש כקביעה שהשוכרת רשאית להמשיך ולהחזיק בנכס לפי תנאי השכירות המוארכת (עניין המצוי בסמכות בית משפט השלום כאמור ואינו חלק מן המסגרת הדיונית דנן), כי אין השוכרת מצויה כיום בפני תביעת פינוי, בכל אופן לא בהליך דנן...". סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לפנות את הנכס המצוי ברחוב הבזלת 63 וידוע כגוש 15302 חלקה 18, ולמסור את החזקה בו לתובעת כשהוא ריק ופנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד לא יאוחר מיום 19.01.23 בשעה 15:00.

בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שבנכס מתגוררים זוג וארבעת ילדיהם, סבורני כי פרק זמן של חודש ימים הוא פרק זמן סביר לצורך התארגנותה של משפחת רומנו להעתקת מקום מגוריה.

מטעם התובע העידו הוא עצמו ורואה החשבון מר נרי גיאת (להלן: מר גיאת) ואילו מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 והגב' מזל קוריאט (להלן: גב' קוריאט) הכרעה ההסכמים החלים לטענת התובע, הנתבעת החזיקה ביחידות אירוח המהוות בית הארחה/צימר/מלונית שעליהן חלות הוראות צו ההרחבה בענף המלונאות.

מששילמה הנתבעת לתובע עם סיום עבודתו את הסך של 6,387 ₪, אין התובע זכאי לתשלום נוסף ברכיב זה. פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר וחוק הודעה לעובד לטענת התובע, במשך כל תקופת עבודתו הפרו הנתבעים את הוראות חוק הגנת השכר וחוק הודעה לעובד בכך שלא מסרו בידיו הודעה על תנאי העסקתו, לא ניהלו פנקס חופשה ותלושי השכר שנמסרו, נערכו שלא כדין ולא כללו את הנידרש על פי החוק.

...

כאמור, עשויות להיות סיבות רבות לכך ואין הן תלויות רק בנתבעת ומשכך, התביעה ברכיב זה, נדחית.

לפיכך, הטענה בענין זה – נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 17,869 ₪.

לטענת הנתבעת 1, הפרה הנתבעת 2 הפרה את תנאי ההסכם, ואף ניצלה את כניסת השבת שעמדה בפתח והודיעה כי לא תספק את ארוחות השבת באם לא תשולם לידיה יתרת התמורה על-פי ההסכם.

כך הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי התקשרו בהסכם לפיו תספק הנתבעת 2 לנתבעת 1 שירותי אירוח בבית ההארחה שבחזקתה במועדים 17.2.12 -18.2.12, תמורת תשלום סך של 68,500 ₪.

...

איני מקבלת את טענת הנתבעת 2, כי היה על הנתבעת 1 להגיע לבית ההארחה לפני מועד האירוח ולוודא כי הכל תקין.

לאור האמור, אני דוחה את טענת הנתבעת 2 כי סך של 20,000 ₪ נוספים שולמו לה על ידי הנתבעת 1 בגין ביטול הנחה, וקובעת כי הדדים אכן סיכמו ביניהם כי השיק נשוא התביעה לא יופקד על ידי הנתבעת 2, וכי הנתבעת 1 תעביר לנתבעת 2 את מלוא סכום השיק או חלקו.

לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1, מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת 2 ומחייבת אותה לשלם לתובע סך של 32,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.8.12 ועד התשלום בפועל.

התובעים טוענים כי ההסכם כלל אירוח בבית הארחה בכפר סיטרין, לאורחי הארוע, מיום שישי בשעה 14:00 ועד למוצאי שבת.

לטענתו, צד ג' הודה בכך במסגרת תביעה שהתנהלה בבית דין תורה "בית הוראה כפר חב"ד". לטענתו, בהתנהלותו הרשלנית, צד ג' הפר את הסכם ההיתקשרות עם הנתבע 2 והחובות המוטלות עליו כספק שירותי הסעדה.

...

סוף דבר, התביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת חלקית כמפורט לעיל.

התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית במלואה.

כמו כן, התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות התביעה שכנגד בסך 1000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 2500 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התובעת ואף אביה של התובעת פנו לשוכר בעיניין הפרה זו ואף במכתבה של התובעת מיום 10.3.2020 (נספח ד' בתצהיר השוכר) הודיעה לשוכר על בטול הסכם השכירות ודרשה ממנו לפנות את המושכר מאחר והפר את התחייבותו להשתמש בוילה למגורים בלבד ומסר את הוילה לשימוש מסחרי ולטובת הארחה בתמורה לתשלומים כספיים.

מעיון בתכתובת שבין אביה של התובעת והשוכר עולה כי אכן ביום 15.3.2020 נענה השוכר לדרישתה של התובעת וכותב: "שבוע טוב אגיע היום למשרד לסיום היתקשרות על פי הוראתכם. אינני רואה לנכון להמשיך לגור במושכר גם אם אני רוצה מאוד לצערי יש שכן שלא מוכן לתת מנוחה לכל דייר שיגור לידו. הבית נקי ומסודר כמו שקיבלנו. ברגע שנסיים ההיתקשרות ונקבל השיקים והפקדון תוכלו לקבל המפתח." עונה האב, אהרון כהן: "אתה מחויב להסכם ושיהיה לך ברור שאנחנו לא מתרגשים מההצגות שלך. תמצא שוכר שיחליף אותך. התכונית שלך להשכיר את הוילה על בסיס יומי לא הצלחה לך תרצה תוכל לדבר ולא להסתתר ולכתוב סיפורי". כאשר עונה השוכר: "אני יתקשר עוד מעט שאתפנה ונדבר" עונה לו האב: "אין צורך לדבר. אתה צריך לכבד את החוזה ולא להפר את החוזה ואתה תמשיך לגור בבית מבלי להפר את ההסכם אין שום אופציה אחרת למשא או מתן אחרי שחתמתה על הסכם השכרות". (השגיאות במקור – ו.ש.).

האם הוכח כי השוכר, שלא התגורר במושכר, המשיך להחזיק במושכר באמצעות השכרתה לאחרים לצורך אירוח? למרות טענות בזמן אמת על שפע של ראיות ועדים הביאה התובעת לבית המשפט רק שני עדים.

...

בתמיכה לטענת הליקויים במושכר הובאה עדות של אביחי דרחי ואם בכך לא די, הרי עדותו של עד התביעה, לוי עזריה, דווקא תמכה בטענת השוכר בדבר ליקויים במושכר ובכך שהמושכר היה כנראה נטוש מזה מספר חודשים: "זה היה זול יחסית. אז החלטנו שניסע, לא נתאכזב...הגענו למקום והזדעזענו. יש לי תמונות איך שהמקום נראה שם." (עמ' 25 בפרוטוקול שורות 14-16).