הפרת חובת נאמנות עורך דין כלפי לקוח לשעבר

כבר נקבע כי "הלכה מושרשת היא כי עורך-דין חב ללקוחו חובת זהירות, להגן על ענייניו ולפעול בעבורו במיומנות, במקצועיות ובנאמנות (ראו למשל: ע"א 37/86 הנ"ל (להלן – פרשת לוי [1]); ע"א 1170/91 הנ"ל (להלן – פרשת יחיאל [3])). הפרת חובה זו מקימה אחריות מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [ נוסח חדש]. בסיס נוסף לחבות של עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. התרשלות בייצוג עניינו של הלקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח, עשויות לשמש איפוא עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או עילה לתביעה נזיקית על-פי עוולת הרשלנות. מקור נוסף לחובת נאמנות של עורך-דין כלפי לקוחו מצוי בחוק השליחות, תשכ"ה-1965. בעניינינו חובה זו מבוססת על ייפויי הכוח שהפקידו המשיבים בידיו של המערער (ראו ע"א 6645/00 הנ"ל [11]). מבחינת סטנדרד ההיתנהגות הנידרש, אין למעשה הבדל בין יחסים חוזיים לנזיקיים (פרשת לוי [1], בעמ' 462). הסטנדרד הוא רמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מיקצוע כלפי מי שהוא חב כלפיו, לצד כללי האתיקה הקובעים את נורמות ההיתנהגות הראויות לעורך-דין". (ר' ע"א 2625/02, נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח (3), 385, פורסם גם בנבו).

" מן הדברים עולה אם כן כי גם כאשר אין בהסכם כל הוראה לעניין תשלום מלוא שכה"ט עדיין לא בכל מקרה רשאי לקוח לסיים את מערכת היחסים החוזית בינו לבין עורך דינו מבלי לשלם פצויי קיום לעוה"ד-מייצגו לשעבר, ועליו להראות ולשכנע את ביהמ"ש שמדובר בנסיבות שהיה בהן כדי להצדיק ביטול ההסכם כאמור.

...

עוד ראוי להבהיר כי במסגרת הסכם שכה"ט שנערך בין הצדדים הוסכם בין היתר כי הנתבע ישלם לתובעת שכר בעבור ייצוגו בהליך המשפטי (אשר כלל הליכי מעצר) בסך של 75,000 ₪ כולל מע"מ, כי שכה"ט ישולם ב- 15 תשלומים שווים ורצופים בסך של 5,000 ₪ כל אחד, בכל 1 לחודש, לרבות במקרה שבו ייפסק הייצוג בתיק "מכל סיבה שהיא", וכי בשולי ההסכם (המודפס) נקבע בכתב יד כך – "במידה ועו"ד ויזל תמליץ ללקוח על הסדר טיעון הדבר יהא עפ"י שיק"ד של הלקוח, ובמידה ויוחלט שלא לקבל את ההסדר עורכת הדין ויזל מתחייבת להמשיך בייצוג" המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לזכותה של התובעת לזכות במלוא יתרת שכה"ט שלא שולם, בסך של 40,000 ₪ לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

למעשה, אף טענת משבר האמון ערב הפסקת ההתקשרות נמצאה בעיניי בלתי ראויה לאמון, ומכל אלו אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא שכר טרחתה בהתאם להסכם (המתוקן כאמור מעלה) שבין הצדדים כאן.

למסקנה זו הגעתי הן נוכח העובדה שבבקשת הנתבע לשחרור התובעת מייצוג ציין כי הוא מצוי בקושי כלכלי, וטענתו לפיה הטענה הועלתה רק כדי שיזכה למינוי של סניגור ציבורי נמצאה בעיניי דלה וקלושה, הן נוכח העובדה שפעם אחר פעם חזר הנתבע וטען כי יכול היה להגיע לאותו הסדר טיעון אף ללא סיועה של התובעת כאן ומבלי להתחייב בתשלום שכרה, משל שיעור שכרה של התובעת הוא שעמד לנגד עיניו בכל שלב הפסקת הייצוג (טענות אלו ביחד עם הצהרות הנתבע ורעייתו מעל דוכן העדים כי שילמו לתובעת מעבר לתשלום לו היא זכאית עבור עבודתה, וכי הפסיקו לשלם כשהחליטו כי "קנו חתול בשק" מביאים את ביהמ"ש כאן לכלל מסקנה כי ממילא אין בטענות הנתבע אלא משום טענה לטעות בכדאיות העסקה שאין ליתן לה יד), הן נוכח העובדה שאין חולק כי הנתבע נקלע לקושי כלכלי בעקבות הארוע נושא ההליך הפלילי בשל הפסקת העסקתו, שהיתה מבין העניינים שביקשו הנתבע ורעייתו למנוע לשיטתם במלחמתו על חפותו בהליך הפלילי, והן נוכח העובדה שהפסקת הייצוג נעשתה בשלב מתקדם של ההליך ולאחר שהסוגיה היחידה שנותרה לבחינה הינה סוגיית הענישה.

מכל אלו, אני קובעת כי הנתבע הוא שבחר להפסיק את ההתקשרות שבין הצדדים, שלא בשל הפרת התחייבויות התובעת כלפיו, וכי בהתאמה עליו לשאת במלוא תשלום שכה"ט. הנה כי כן אני רואה לנכון לקבל את התביעה, ולהורות על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

האם ניתן לייחס לנתבעת, הפרת חובת נאמנות והפרת חובת הזהירות בכך שהנתבעת לקחה על עצמה ייצוג משפטי את התובע לאחר מתן ייעוץ לבת זוגתו ואף המשיכה לייצג את התובע לאחר שנודע לה על כך? האם במקרה של הפרת חובת נאמנות זכאי התובע להשבת כספים ששילם לנתבעת או לפצוי בגין כספים ששילם לצד ג' לצד פיצוי בגין נזקים אחרים נטענים? לטענת התובע כטענה חלופת ומצטברת בסעיף 21 לתביעה נהגה הנתבעת ברשלנות תוך להפרת ובה חקוקה – זו גלומה בס' 54 לחוק לישכת עורכי הדין; כלל 14 וכלל 16 לכללי לישכת עורכי הדין.

חוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961כללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 מורה: החובה כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט 54.

  (א)  לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל ענין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחר (ב)  לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו ענין.

הפרקטיקה המשפטית שזורה מקרים של ניגוד העניינים שמתגלה טרם או תוך כדי הייצוג ולא פעם נאלץ או מחויב עורך הדין לסגת מהייצוג בשל כך. יפים לעניין זה דבריו של ד"ר קלינג, במאמריו "ניגוד אינטרסים" כי: "אין כלל האוסר ייצוג נגד לקוח לשעבר, אולם אם עורך הדין קיבל מידע ויש לצפות שקיימת סכנה שישתמש בזה אזי ניגוד העניינים פוסל". כלומר, החשש מפני אפשרות שייוצר ניגוד עניינים הוא הראציונאל שמאחורי סעיף 16 לכללי האתיקה".

...

לסיכום טוענת הנתבעת, כי עד לתאריך 10.2.2013 ייצגה את התובע נאמנה ופעלה ללא רבב כך ששכ"ט בגובה של 22,701 ₪ מתוך 48,672 ₪ מלוא שכר הטרחה המוסכם - אף אינו מכסה את מלוא העבודה שביצעה.

לסיכום התוצאה היא שמחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 30,290 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל 35439 ₪ בצירוף פיצוי כספי בגין עוגמת הנפש ונזקו הלא ממוני בסך נוסף של 10,000 ₪ ובצירוף הוצאות התובע לאגרה ששולמה בפועל בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ששולמה ועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות התובע לשכ"ט עו"ד בסך של 10,179 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל המיום ועד התשלום בפועל.

תביעה זו היא תביעת רשלנות מקצועית נגד נתבע 2, עורך דין במקצועו, בטיפול בעיניינו של התובע, וכן כנגד נתבע 1, אחיו של נתבע 2, ושותפו לשעבר של התובע בעסק שניהלו התובע ונתבע 1.

"עם זאת, אחריותו של עורך הדין לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו אינה אחריות מוחלטת, ולא כל טעות מהוה מעשה של רשלנות. עורך הדין אינו נידרש לחשב מראש את כלל האפשריות בכל תרחיש עובדתי והוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה. (ראה, ע"א 5/63 זילברמן נ' תורי; ע"א 37/86 לוי נ' שרמן פ"ד מד (4) 446, 462, כדלהלן: "לא כל כשלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשקול-דעת").

עוד ראו ע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, ל(3) 75, 80, כדלקמן: "גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא כל שכן. החובה המוטלת... אינה שלא לטעות בשקול-דעתו; החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו". אחד ממקורותיה של חובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוחו הוא סעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין התשכ"א-1961 וכלל 2 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986.

...

הפרת חוזה אקדים ואציין כי דין התביעה, ככל שהיא נוגעת לפן החוזי, לרבות הטענה בדבר אי יושרו של נתבע 2, להידחות.

לאור האמור לעיל מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח ברמה הדרושה שנתבע 2 טיפל בענייניו המשפטיים בחוסר מקצועיות או חוסר זהירות כלאחר יד וללא שיקול דעת.

סוף דבר התביעה נדחית אפוא ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

בהקשר להליכים שהתנהלו כנגד החייב בלישכת עוה"ד יצויין כי להודעה שהגיש החייב ביום 19.6.19 צורף גזר דין של בית הדין המשמעתי במחוז חיפה, אשר גזר על החייב עונש של השעייה בפועל לתקופה של 6 חודשים בגין עבירות של הפרת חובת הנאמנות כלפי הלקוח, היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין ואי שמירה על כבוד המיקצוע.

בסיכומו של דבר חזר המנהל המיוחד וטען כי בשים לב לכך שהחייב הנו עורך דין לשעבר המבין היטב את נורמות ההתנהלות הנדרשות בהליך המשפטי, היה עליו לנהוג בתום לב הנידרש מחייב בהליך, אך היתנהלותו בפועל רחוקה מאוד מכך, ולאור מכלול הראיות המונחות בפני בית המשפט יש להורות על ביטול ההליך.

...

ואם לא די בכל האמור לעיל, הסתבכויותיו החוזרות ונשנות של החייב בעבירות משמעת שהובילו להשעייתו מלשכת עוה"ד, אף בהן יש כדי להעיד על חוסר תום לב בהתנהלותו של החייב בשלב יצירת החובות.

זאת ועוד, מבקשות החייב לקבלת אישור לפתיחת תיק עוסק מורשה עלה במרומז כי החייב מנהל פעילות משפטית כזאת או אחרת כעו"ד (ראו הצהרותיו בדיון ביום 30.12.19) ואולם גם בעניין זה לא נמסרו נתונים ספציפיים בדבר השירותים שנתנו והיקף ההכנסות שצבר החייב מפעילות זו, וכיצד מתיישבת פעילות זו עם השעייתו של החייב מעיסוקו כעו"ד. סיכומו של דבר, השתכנתי כי יש לדחות את טענות החייב כלפי המנהל המיוחד אשר מילא את תפקידו והצביע בצדק, על מחדליו המרובים של החייב וניצולו את הליך הפש"ר. יותר מכך, השתכנעתי כי האשמותיו של החייב נועדו לחפות על מחדליו המרובים כפי שבאו לידי ביטוי באי הגשת דוחות, אי המצאת מסמכים, יצירת חובות חדשים בחסות ההליך, פתיחת עסק ללא אישור בית המשפט, וביצוע תשלומים שהינם בגדר העדפת נושים, ואי הצגת תמונה עובדתית מלאה ושלמה בפני בית המשפט.

אני ער לגילו של החייב ולעובדה כי הוא סובל מבעיות בריאותיות מסוימות, אך בשים לב לחומרת מחדליו ולהתכחשותו העקבית לקיומם, תוך הצגת מצגי שווא בפני בית המשפט, ובשים לב לשנים הרבות שבהן זכה החייב להגנתו של ההליך למעשה ללא הצדקה, יש מקום להורות על ביטולו של ההליך ואין בעובדת עמידת החייב בתשלום המינימלי שהוטל עליו בצו התשלומים כדי לשנות מסקנה זו. לפיכך, אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.

עו"ד עזאם התרשל רשלנות חמורה כלפי התובע, ובמעשיו ובמחדליו גרם לתובע נזקים רבים והוצאות עצומות, הכל תוך הפרת חובת הנאמנות הנדרשת מעורך דין כלפי לקוחו.

הראיות מטעם התובע שמעתי עדותו וכן עדות גב' מרים רקובר, עובדת הבנק לשעבר (להלן: "גב' רקובר").

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לא שוכנעתי במידה הנדרשת, למרות קיומן של תהיות שהעלה התובע בנוגע להתנהלות עו"ד עזאם, כי טענות התובע הוכחו הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

התובע ישלם הוצאות ההתדינות בסך 7,500 ש"ח לנתבע 2, עו"ד עזאם, באמצעות בא כוחו.