ר': פסקות 71-72 לחוות דעתה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז) ביכר ביהמ"ש שלא להתערב בקביעות ביהמ"ש המחוזי, שלפיהן המתווך, התובע, לא הפר את חובת הגילוי, כאשר לא חשף כי הוא ואחיו ניהלו מו"מ לרכישת המקרקעין מושא התביעה עובר לעיסקת התיווך, כמו גם לא חשף כי היה מודע לזיהום הקרקע וכן כי פעל מטעם אחד מהצדדים.
...
רקע כללי והצגת הסוגיה שבה נפלגו הצדדים
ענייננו בתביעה לדמי תיווך, שהוגשה ע"י מתווך (להלן: המתווך או התובע), כנגד רוכשי בית מגורים, בגין עסקת תיווך נכס, שנכרתה בינם לבין מוכרי הנכס, כאשר בסופו של דבר, בחלוף מספר חודשים ממועד כריתת העסקה, עלתה העסקה על שרטון, בשל טענת הרוכשים להטעיה מצד המוכרים.
יתירה מכך: לא מצאתי כי התובע פעל בצורה חריגה, לא מקובלת או שלא בתום לב. התובע גילה את כל שהיה ברשותו לנתבעים, וככל שהעסקה נכשלה בסופו של דבר הרי שאין לנתבעים להלין בעניין זה על עצמם, על שלא בדקו את הדרוש בדיקה כדבעי, ובהתאם להצהרותיהם בהסכם המכר.
לא זו אף זו, הנתבעים כרתו את ההסכם בסופו של דבר ולא העלו כל טענה בראשית הדרך בדבר הגינותו של הסכם המכר.
סוף דבר ותוצאה
בנסיבות העניין ונוכח עמידת התובע בכלל התנאים שלעניין, בהתאם לחוק המתווכים וכמפורט לעיל, אני מורה על קבלת התביעה במלואה, בכל הנוגע לרכיב שכר הטרחה.