הפרת חובות מנהל סניף בנק: אישור חריגות אשראי והלוואות ללא אישור

הוראות המפקח על הבנקים בעיניין "ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עובר ושב" (ת/3, להלן – נב"ת 325) קובעות, שתאגיד בנקאי לא יאפשר יתרת חובה בחשבון עובר ושב, העולה על מסגרת האשראי שאושרה והוסכמה, אלא במקרים ובתנאים הקבועים בסעיף 4 להוראה זו: בקשת לקוח לכבד חיוב מסוים, העמדה חד צדדית של מסגרת אשראי, כאשר החריגה מתגלית לאחר שנוצרה או אי יכולת למנוע את החריגה.

מר אלוני אישר בחקירתו הנגדית, בעמוד 64 (שורה 3), שהיו במהלך השנים מאות הלוואות און קול (בעקבות חריגות ממסגרת האשראי).

מכל מקום, "... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי..." (רע"א 10683/07 הנ"ל, ציטוט בהסכמה של כבוד השופט א' רובינשטיין ממאמרו של כבוד השופט יצחק עמית, "חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א - 1981" הפרקליט מ"ד (1998) 449, עמוד 468, הדגשה הוספה).

מנגד, לא ניתן להיתעלם מהעובדה, שהבנק שיתף פעולה עם היתנהלות זו בחשבון התובעת, שהיה החשבון העיסקי "הכי חורג בסניף. הקבוצה הובילה בגדול בכמות החריגות בסניף, לא היה אף לקוח דומה לזה בכלל" (מר אלוני, עמוד 64 לפרוטוקול, שורות 27-26).

נוכח האמור, טענת התובעים להפרת הסכם בעל פה, המתיר להם לפעול מחוץ למסגרות האשראי, בנגוד להסכם בכתב ובנגוד להוראות המפקח על הבנקים,  נדחית.

העילות הנוספות התובעים טוענים נגד הבנק להפרות חובות בנקאיות קוגנטיות, לעשיית עושר ולא במשפט ועיכוב נכס שלא כדין, גזל, פירסום לשון הרע, פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, פגיעה בשמם הטוב של תובעים 2-5, הפרת חובות אמון, הפרת חובת תום הלב וקיזוז.

...

מאחר שהכלל הוא, שהמוציא מחברו עליו הראיה, התובענה ביחס לרכיב זה – נדחית.

  נוכח המסקנה, שלא ניתן לקבוע ממצאים על בסיס חוות דעתו של מר מילר, לא הוכחה עילת עשיית העושר ולא במשפט.

סוף דבר נוכח כל האמור, התובענה נדחית במלואה.

לאחר שהטיפול בבקשה להלוואה התעכב, בחודש אוגוסט 2019, הרוש ניגש מיוזמתו לבנק ואז גילה, לתדהמתו, שלפי מערכת הדרוג הפנימית של הבנק, החברה מוגדרת כ"לקוח חורג" ונימסר לו כי אם תאושר לו ההלוואה שבקש, זה יהיה בריבית גבוהה.

נטען כי העובדה כי הבנק לא אישר להרוש את בקשת ההלוואה, אינה סיבה לא לכבד את ההסכם עם הבנק ולשלם את חובותיו.

מכל מקום, גם על פי גרסה עובדתית זו, הרוש אישר כי באותה עת היה לחברה חשבון פעיל בבנק המזרחי, עם מסגרת אשראי, כך שיכול היה להסב את ההתחייבויות השוטפות של החברה לאותו חשבון, ללא שהוי, וממילא לא נטען ולא הוכח לכאורה כי עקב העתקת כל הפעילות לבנק המזרחי החברה נאלצה להפר התחייבות חוזית או חוקית כלפי הספקים והרשויות באופן שגרם לה נזק כספי משמעותי.

לגבי התניית שירות בשירות – הטענה מתייחסת לשיחה האחרונה עם מנהל הסניף בו הוצע לנתבעים להעביר את הפעילות שלהם בבנק המזרחי, כתנאי לכך שהבנק ישקול בחודשים הקרובים את מתן הלוואה המבוקשת.

...

לסיכום, הסעדים המבוקשים בכתב התביעה: בחשבון - הנתבעים ביחד ולחוד חייבים לבנק סך של 277,250 ₪ בגין יתרות חובה בעו"ש ובכרטיס האשראי בצירוף ריבית משתנה וכן סך של 177,660 ₪ בצירוף ריבית בשיעור המרבי.

התוצאה היא שספקים שעבדו עם החברה הפסיקו לעבוד עם הרוש ו/או ביקשו תשלום מראש ו/או שהרעו את תנאי המסחר.

מן המקובץ לעיל, ולאור ההלכות החלות, אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן, בכפוף להפקדת סך של 400,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 30 יום.

עוד נימסר לטלמון, לטענתו, על ידי מנהל סניף הבנק, כי עליו ליטול הלוואה על מנת לכסות את החריגה שנוצרה בחשבונו, שאם לא כן ינקטו נגדו הליכי גבייה.

במסגרת סיכומיו העלה טלמון טענה נוספת, והיא כי הבנק הפר את סעיף 3(ג) להוראות ניהול בנקאי תקין מס' 325 (להלן: נב"ת 325), המחייב את הבנק להודיע ללקוחו, בסמוך לקביעת מסגרת אשראי באופן חד צדדי, על סכום המסגרת, תנאיה ומועד תפוגתה.

משלא עשה כן, הרי שהתרשל כלפי טלמון ועליו לשאת בנזק שניגרם לו עקב כך. העמדת אז"מ כאמור, על מנת להסדיר את החריגה ממסגרת האשראי שנגרמה עקב כיבוד השיק, מקום שלא היה מקום לכבדו מלכתחילה בשל אי כסוי מספיק, הגדיל הבנק את מסגרת האשראי בחשבון על ידי יצירת אשראי זמני מאושר (אז"מ), בתחילה - בסך של 10,000 ₪ מעבר למסגרת הקיימת והמאושרת, ובהמשך - בסך של 12,000 ₪ ושל 20,000 ₪ מעבר למסגרת הקיימת והמאושרת.

אעיר, כי אכן ההשלכה של הפרת החובות שנקבעו על ידי בנק ישראל הנה במישור היחסים שבין הבנק לרגולטור, בנק ישראל; אולם נפסק כי ניתן להסתמך על הפרה של חובות אלו במקרה של הפרה יסודית המביאה לבטלותו של המעשה המפר (ע"א 250/89 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' שפוך ואח', פ"ד מז(1) 593 [1989] בעמ' 602; רע"א 1252/13 אלקטרו פ.א.מ. רעננה חברה למסחר והשקעות נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [27.8.2013]).

...

מכל האמור לעיל אני מקבלת את תביעתו של טלמון בחלקה ומחייבת את הבנק לשלם לו את הסכומים הבאים: סכום השיק: 20,000 ₪ החזר עמלת ביטול השיק: 10 ₪ שיעור הריבית בגין נטילת ההלוואה (כולל עמלת פרעון מוקדם): 379 ₪ עגמת נפש: 3,000 ₪ סך הכל: 23,389 ₪ סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ והחזר אגרה בסך כולל של 5,000 ₪, מסתכם בסך של 28,389 ₪.

סוף דבר בתביעת הבנק נגד טלמון, על האחרון לשלם לבנק סך כולל של 14,382 ₪.

בקיזוז התביעות זו כנגד זו, התוצאה היא כי על הבנק לשלם לטלמון סך של 14,007 ₪.

כזכור, לטענת התובעת, הודעות הפרסומת אשר נשלחו אליה מהוות הפרה של חובת הבנק מכוח הוראות חוק הבנקאות שכן הבנק הטעיה את התובעת ושלח לה הודעות פירסומת במסרונים, ללא אישורה (סעיף 33 לכתב התביעה).

בנוסף, התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי היא החזיקה במספרי הטלפון הישירים של חלק מעובדי סניף הבנק, ואף במספר טלפון נייד של אחת מעובדות הבנק אשר טיפלה בה [ע' 7 ש' 25-32 לפרוטוקול; ור' גם עדותה של גב' תורג'מן מטעם הבנק, לפיה התובעת "הייתה בקשר אישי עם סגנית המנהלת שלי. היה לה טלפון ישיר וטלפון נייד. היו לה בקשות חריגות שלא היו בסמכות הסניף" – ע' 16 ש' 22 לפרוטוקול].

הדברים הם בבחינת מושכלות יסוד: לקוח אשר חשבון הבנק שלו מצוי ביתרת חובה, אשר אינו עומד בהחזרי הלוואה ואשר חורג ממסגרת האשראי – רשאי הבנק למנוע מהלקוח לבצע פעולות בנקאיות מסוימות ללא אישור.

יש אף רגליים לטענת הבנק, לפיה התובעת גמלה לו "רעה תחת טובה". בעוד שהבנק ניסה משך מספר חודשים לסייע לתובעת לייצב את חשבון הבנק שלה, למנוע חריגות ממסגרת האשראי, לעמוד בתשלום ההלוואות שנטלה, ואיפשר לה ליטול הלוואות לכסוי חובותיה – הגישה התובעת תביעה לפצוי בגין נזקים שלא היו ולא נבראו, ובהתבסס על עילות תביעה אשר בינן ובין המציאות אין ולא כלום.

...

סוף דבר: לא מצאתי כל ממש בטענות התובעת בדבר התנהלות לא תקינה של הבנק.

התביעה לפיכך נדחית.

אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות הנתבע (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסך 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום מלא בפועל.

ערעור המבקש נשען על שתי טענות עיקריות; כי למבקש היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את אותם שיקים וזאת מכוח הסכמה בין הצדדים לפיה הותר למבקש לחרוג ממסגרת האשראי הרשמית המוסכמת תוך מתן היזדמנות למבקש להפקיד את סכום השיקים בחשבון תוך מספר ימים; בעת החזרת השיקים היו בחשבון חיסכונות בסכום שיש בו כדי לכסות את החריגה שהייתה בחשבון ומשכך חובה הייתה על הבנק לכבד את השיקים.

על סמך האמור לעיל, טען המבקש כי הבנק הפר את חובותיו כלפיו ולא כיבד שיקים, עת היה חייב לעשות כן. בסעיף 5 להודעת העירעור שב המערער והדגיש כי כלל השיקים הוחזרו במשך תקופה של כשלושה חודשים כאשר במהלך כל התקופה האמורה היה החשבון במצב תקין דהיינו "שווי הפקדונות שעמדו לטובת המערער יש בהם כדי לכסות את השיקים והחריגה בחשבון ועל כן סבר המערער כי הבנק יכבד את השיקים". בד בבד עם הגשת העירעור הגיש המבקש בקשה לסעד זמני, לפי סעיף 10א' לחוק ובקש כי בית המשפט יורה על דחיית כניסתה של הגבלת החשבון לתוקף עד להחלטה בטענותיו בעירעור.

עפ"י תצהירה של נציגת הבנק, למערער שני חשבונות בנק המתנהלים בסניף הרלוואנטי; החשבון נשוא העירעור וחשבון עו"ש נוסף שמספרו 73532 – חשבון עסקי – תמורה להלוואות בערבות המדינה.

עוד העידה נציגת הבנק כי שיחרור כספי הפקדון בחשבון העיסקי דורש אישור מנהל הקרן לשיחרור הכספים וכי אין המדובר באישור טכני אלא באישור שאיננו תלוי בבנק אלא בגורם חצוני ובלעדיו לא ניתן לשחרר כספים.

...

בנוסף למסגרת הקבועה, אושרו למערער בתקופות מסוימות מסגרות נוספות לפרקי זמן מוגדרים כדלקמן [ראה מסמכים שצורפו לתגובת הבנק מיום 21.11.22]: 26.8.22 עד 29.8.22 – 201,000 ₪ 18.10.22 עד 28.10.22 – 184,000 ₪ בנוסף לכל האמור לעיל, ניתן היה לאשר למערער עד 5,000 ₪ יתרת חובה נוספת בחשבון על סמך נוהל בנקאי תקין מס' 325, נוהל שהבנק עשה בו שימוש בהזדמנויות שונות (ראה סעיף 6.3.

עוד אני קובעת, כי בכל המועדים בהם לא כובדו השיקים מהסיבה א.כ.מ., לא הייתה מסגרת אשראי המאפשרת את כיבודם.

לסיכום סיכומו של דבר, הערעור נדחה.