הפרת חובות לפי חוק ההלוואות החוץ בנקאיות

עיקר טענות הנתבעת היו כי התובעת לא קיימה את הוראות חוק הערבות; הפרה את חובת הגילוי שהיו מוטלות עליה, כמו גם את חובת הזהירות, האמון ותום הלב; לא הובא פירוט מספיק כפי שנידרש על פי הדין לביסוס טענת התרמית; התובעת לא הוכיחה קיומו של חוב בר תביעה, שכן גבתה סכומים שהיה נידרש להפחית מסכום החוב הנטען; התובעת לא קיימה את הוראות הדין, ובין היתר, נגבו ריביות הנוגדות את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות; ישנם חובות שנוצרו לאחר פטירת המנוח שאינו חב בהם; ועוד טענות אשר לא מצאתי כי יש צורך לפרטן בשלב זה. אלה השאלות העיקריות אשר יש לידון בהם במסגרת פסק הדין להלן: אם המנוח הנו "ערב יחיד", לצורך כך, יש להכריע בשאלה אם המנוח היה "בעל עניין" בתאגיד חברת קונספט.

סעיף 1 לחוק אשראי הוגן (ובשמו הקודם, בטרם חוקק תיקון מספר 5, "חוק להסדרת הלוואת חוץ בנקאיות"), מגדיר לווה הזכאי להגנת החוק כך: "יחיד המקבל הלוואה, וכן תאגיד מסוג התאגידים שקבע שר המשפטים לפי סעיף 15ג המקבל הלוואה". לפי הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (תיקון מספר 3), התשע"ה-2015, 812, הטעם להגדרת לווה כיחיד המקבל הלוואה (ולא כתאגיד, למעט סוגים מסוימים של תאגידים שיקבע שר המשפטים), הוא זה: "בהגדרה 'לווה' בחוק הקיים נכלל כל מי שאינו תאגיד, קרי לווה יחיד, מתוך תפיסה כי לתאגיד משאבים רבים יותר וכוח מקוח רב יותר אל מול המלווים, ועל כן אין צורך להחיל לגביו את ההגנות הקבועות בחוק." הוראות סעיף 12 לחוק אשראי הוגן קובעת כי "כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה." מכאן שככל שהלווה, קרי חברת קונספט, אינה נכנסת בגדר הלווים הזכאים להגנת החוק – כך גם דינו של המנוח, הערב להלוואות אלו.

...

בנסיבות אלו ולפי הוראת סעיף 50 לחוק החוזים, אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה היא רשאית לזקוף את התשלומים לטובת חובו של המנוח.

מאחר וסיכום התקבולים הנ"ל עולה על סכום התביעה, הרי שאין עוד סכום אותו חב המנוח לתובעת, המקים לה עילת תביעה בהליך זה. סוף דבר התובעת לא הוכיחה את זכותה לקבל תשלום מהנתבעת, ובחינת כל אחת מהעילות בגינן הוגשה התביעה, העלתה כי דינם להידחות.

אשר על כן, התביעה כולה – נדחית.

הקבוצה הוגדרה באופן הבא: "כל מי שנטל הלוואה שקלית לא צמודה מידי מימון ישיר ו/או מידי מימון ישיר בשיתוף פעולה עם לאומי קארד ו/או מידי לאומי קארד בשיתוף פעולה עם מימון ישיר, במהלך שבע השנים הקודמות לאישור הבקשה דנן". העילות שצוינו בבקשת האישור הן: הפרת חובה חקוקה (הפרת סעיפים 5-7 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות); עשיית עושר ולא במשפט; הטעה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); הפרת חובת תום הלב והטעיה לפי סעיפים 12, 39 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); תניה מקפחת לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים").

בית המשפט דחה את טענות המבקשים שם, לרבות טענתם כי יש לבצע הרמת מסך הפוכה, ולראות את הבנקים כמי שהפעילו את הכספומטים, ולאור עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת דחה את הטענה כי יש לבצע הרמת מסך "הפוכה". קיים דמיון מסוים בין אותו עניין לענייננו, שכן אף כאן נטען כי חרף ההיתקשרות לקבלת ההלוואות מלאומי קארד, המשיבה היא המלווה, לאור מעורבותה בהסכם ההלוואה, זכויותיה וחובותיה לפיו, וקבלת עיקר הריבית המשולמת על ידי הלווים מכוח ההסכמים בינה לבין לאומי קארד.

...

המבקשים טענו כי למשיבה מעורבות משמעותית בהלוואות, וכי המסקנה המתחייבת היא כי המשיבה היא למעשה המלווה, בהתאם להגדרת "מלווה" בחוק ההלוואות, ולחלופין, המשיבה ולאומי קארד יחדיו הן המלוות בהלוואות הנ"ל (טענה חלופית זו הועלתה במסגרת בקשת אישור מתוקנת שהותר למבקשים להגישה).

סיכום המסקנה מכלל האמור לעיל היא כי אין אפשרות סבירה שייקבע כי המשיבה היא ה"מלווה" לפי חוק ההלוואות, וממילא כל טענות המבקשים כי הופרה חובה חקוקה בכך שהופרו הוראות שונות של חוק ההלוואות אינן יכולות לעמוד.

האמור לעיל, הן באשר לשיחות הטלפון ובמיוחד באשר לחוזה ההלוואה והמכתבים שנשלחו למבקשים על ידי לאומי קארד, מביא למסקנה כי אין בסיס לטענה כאילו הסתמכו המבקשים, כמו גם חברי הקבוצה, על הפרסום המטעה ממנו עולה כי ההלוואה ניתנת על ידי המשיבה וחל עליה חוק ההלוואות.

סיכום בקשת האישור נדחית ויחד איתה נדחית גם תביעתם האישית של המבקשים.

עיסקאות עם יחידים שקידום מנהלת מולם הליכים משפטיים: במסגרת בדיקתו הנרחבת גילה הבודק כי הצדדים לא כללו, כחברי קבוצה הזכאים להשבה, את קבוצת היחידים שקידום ניהלה נגדם הליכים משפטיים בטענות להפרות הסכמי ההלוואה בגין פיגורים בהחזרי הלוואה, חובות נטענים או בשל עניינים אחרים: הליכים משפטיים 'סגורים': הבודק מצא כי יש 94 חברי קבוצה שאינם תאגידים ושההליכים המשפטיים שהתנהלו בינם לבין קידום הסתיימו.

להזכיר כי בהחלטת האישור אושרו לבירור במסגרת ההליך הייצוגי מספר עילות תביעה: "הפרת חובת הגילוי לפי חוק הלוואות חוץ-בנקאיות, הטעה לפי חוק הגנת הצרכן, עשיית עושר ולא במשפט, פעולה בחוסר תום לב..." (סעיף 18 להחלטת האישור).

...

אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן על כל תנאיו ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה מהווה גם סילוק וויתור של התובע הייצוגי ושל חברי הקבוצה כלפי קידום, להוציא חברי הקבוצה שהם תאגידים.

מינוי ממונה: אני ממנה את השופטת (בדימוס) הילה גרסטל לשמש כמפקחת כאמור בסעיף 65 להסדר הפשרה וככל שיהיה צורך בהכרעה בסוגיות כאמור בסעיף 65 לעיל, וזאת נוכח תרומתה ומעורבותה בעיצוב תנאי ההסדר והיכרותה עם הצדדים כמגשרת.

דיון והכרעה: המסגרת הנורמאטיבית: על המקרה דנן חלות במקביל כמה מערכות של דינים: ראשית חלה פקודת השיטריות; עבור דרך חוק הערבות וחוק הלוואות חוץ בנקאיות (או בשמו העדכני "חוק אשראי הוגן"); וכלה בחוק החוזים (חלק כללי).

יש לבחון אם כך, האם עמד התובע /הנושה בחובות הגילוי המוטלות עליו לפי חוק הערבות או הפר אותן.

...

לאור הראיות שנשמעו בפני, אני קובעת כי לא הודע לנתבע על מעמדו כ"ערב מוגן" (ואף לא כערב יחיד) והוא אף לא ידע פרט זה: הדבר עולה הן מעדותו של הנתבע והן מעדותו של התובע, אשר בעצמו לא ידע להבחין מהו מעמדו של הנתבע ואף הגדיר אותו כ"חייב עיקרי" בשובר הניכיון שהונפק לו. ראה עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית, במסגרתה לא נשאל הנתבע כלל ועיקר באם ידע כי הוא ערב יחיד או מוגן, ללמדך כי אף התובע לא הגדירו ככזה, בין אם מחוסר ידיעה ובין מתוך ניסיון לשוות לו מעמד של חייב עיקרי- ניסיון שדינו להיכשל.

התוצאה העולה מכל האמור לעיל היא כי הנתבע פטור מערבותו הן לפי חוק הערבות, הן לפי הוראותיו של חוק אשראי הוגן והן לפי דיני החוזים הכלליים.

לפיכך אני מורה על דחיית התובענה כנגד הנתבע ועל חיוב התובע בהוצאותיו של הנתבע בסך כולל של 5,000 ש"ח. כמו כן אני מורה על השבתם של כל הסכומים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ מושא ההתנגדות לידי הנתבע.

האם נגבו מהתובעות סכומים שלא כדין, תוך הפרת הוראות חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1992 וחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973? אלו השאלות המונחות להכרעה בתובענה זו. העובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעת 2 (להלן גם: "רחל") נקלעה למשבר כלכלי, ניפתחו נגדה תיקי הוצאה לפועל וגורמי שוק אפור נשו בה. במצוקתה, ונוכח העידר אפשרות לקבל הלוואה ממוסדות בנקאיים, ביקשה לקבל הלוואה מגופים חוץ בנקאיים.

על הקף חובת הגילוי שחלה על הלוואות חוץ בנקאיות עמד בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין, והלכה זו זכתה ליישום בפסיקת הערכאות הדיוניות – נפסק כי מדובר בחובות קוגנטיות ועל המלווה "לקיימן כפשוטן ובמלואן, בכתב ובאופן מפורש בחוזה הלוואה" (עניין פרץ, פסקות 18-15).

...

ודוקו: הנטל להוכחת התקיימות תנאי החוק מוטל על המלווה; אובליגו לא הרימה נטל זה. מכלול עובדתי זה מוביל למסקנה כי אובליגו הפרה את הוראת סעיף 3.

אעיר, כי למסקנה זו אין משמעות אופרטיבית ביחס לסעדים שנתבעו, נוכח התוצאה אליה הגעתי והעילות עליהן נסבה החלטתי, אך יש בה כדי להוות חיזוק נוסף לטענות התובעות להפרת חובת הגילוי של דמי התיווך ועמלת הפירעון המוקדם.

סיכום סיכומם של דברים: התביעה מתקבלת ביחס לטענות התובעות בגין רכיב "דמי התיווך" ורכיב "עמלת הפירעון המוקדם" ונדחית ביחס לטענה לגביית ריבית הסכמית ביתר.