הפרת חובות אמון על ידי מנהלת חשבונות

הבסיס לתביעה שכנגד, נטען, מהוה היתנהלות התובע ביחס לערבה, הפרת חובות אמון ונאמנות, כמו גם ביצוע עושק, הטעה וניצול וכן הפרות הסכומים עם הנתבע.

התובע ציין, כי רק מטעם זה, ולא מכל טעם אחר, הוגשה תובענה זו. לטענת התובע, אין מקום לקבל את טענת הנתבע לפיה נעשק על ידי התובע במשך 13 שנים, שעה שהמשיך לנהל את חשבונו אצל התובע ולא ביקש לעבור לבנק אחר.

למעשה, בפי הנתבעים מספר טענות עיקריות המצדיקות לטעמם את קבלת הבקשה: צירוף חלקי של המסמכים לכתב התביעה; אי גילוי של מסמכים שהתבקשו על ידי הנתבעים; התנאים בהם ניתנו ההלוואות, ובייחוד ההלוואה מושא התובענה בחשבון הראשון (טענות ניצול מצוקה, עושק, ריבית נשך וסכומי החזר "בלתי נסבלים"); הפרת חובת נאמנות ותום לב; אי-מתן הסדר חוב בו יכול הנתבע לעמוד, הן בבחינת איגוד מלוא ההתחייבויות כלפי התובע, עלות האשראי וגובה ההחזר החודשי; אי קבלת מכתב התראה; נקיטת הליך משפטי בתקופת חרום רפואית (משבר הקורונה); והתניית שירות בשירות.

...

טענות הנוגעות לסילוק על הסף מעבר לצורך אציין, כי גם טענות הנתבעים הנוגעות לסילוק התובענה על הסף – דינן להידחות.

סיכום ומסקנות משכך, דין הבקשה להתקבל חלקית ובתנאים.

משלא נטענה כל טענה הנוגעת להעדר יכולת לעשות כן, ולאחר בחינת נסיבות התובענה מחד וטענות ההגנה מאידך, אני מורה על הפקדת הסך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט כתנאי למתן רשות להתגונן.

על פי נהלי החברה, כספי הפדיון בבית הקפה מופקדים בבנק על ידי מנהל הסניף או אחראי המשמרת.

כל אלה נסיבות לחומרה -התיכנון המקדים, הבצוע בחבורה, והעובדה שהמעשים בוצעו בצהרי היום, בטבורה של עיר, נתונים אשר מעידים על התעוזה והיעדר המורא של הנאשמים, כמו גם ניצול המידע שהיה לנאשמת והפרת חובות האמון שלה למקום עבודתה.

עוד נטען כי ככל שיטען שמדובר בהורים לתשעה ילדים, נתונים אלה היו צריכים להלקח בחשבון בעת ביצוע המעשה על ידי הנאשמים.

דיון והכרעה: בע"פ 8636/12 תרתיר נ' מדינת ישראל נפסק על ידי בית המשפט העליון בהאי לישנא: "כידוע, עבירת השוד מצדיקה השתת ענישה מרתיעה ומכבידה בשל האיום שמבצעיה מציבים לבטחונם האישי של אזרחי המדינה ובשל הפחד והמורא שהם משליטים באופן שמשבש את חיי היומיום ומותיר צלקות פיסיות ונפשיות בקרב נפגעי העבירה, לא כל שכן לאור נסיבות ביצוע השוד במקרה דנן, בו השוד בוצע על ידי מי שהועסקו על ידי נפגע העבירה וזכו לאמונו של האחרון. כבר נפסק כי עבירות שוד ואלימות, ובמיוחד כאלה המבוצעות בצוותא לאחר תיכנון מראש, מצריכות תגובה עונשית חמורה ואפקטיבית כמסר של הגנה על בטחון הציבור וכמסר חינוכי שייקלט בתודעת הציבור [ראו למשל: פסק דינו של כבוד השופט א' מצא בע"פ 501/93 בורוחוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.2.1995)]. בנסיבות אלה, נסוגות נסיבותיו האישיות של העבריין מפני שקולי הענישה האחרים כגון גמול, הרתעה ומניעה". בע"פ 3076/13 שקרה נ' מדינת ישראל נדון עניינה של נאשמת, וכלשון בית המשפט העליון: "מה צריך להיות עונשה של המערערת, אשר ניסתה לגנוב את מזוודותיהן של תיירות ולהימלט מן המקום ברכבה חרף העובדה שאחת מהן החזיקה בדלת הרכב, תוך שהיא גורמת לה לפציעה ולאחר מכן מפקירה אותה? שאלה זו התעוררה לרקע נסיבות חייה של המערערת והעובדה שהיא אם לילדים, ובכלל זה לקטין שאותו היא מגדלת לבדה". בית המשפט העליון קבע כי: "הקושי הנותר הוא זה שכבר עמד בפנינו בדיון הקודם – שליחתו של הורה המגדל ילד קטין למאסר היא תמיד ארוע קשה. אולם, הורות אינה יכולה להפוך לחסינות מעונש. ההתחשבות בנסיבותיהם של המערערת ומשפחתה במקרה זה הייתה מאקסימאלית, ואין ספק שעונשה הוא קל הרבה יותר מכפי שניתן היה לשער – בשל הנסיבות המיוחדות". הערכים המוגנים: הערכים המוגנים שנפגעו הם שמירה על ביטחון הציבור וכל אחד מיחידיו, הגנה על הקניין , ומתן אמון במסגרת יחסי עובד-מעביד.

...

אף כי סבורני כי יש מקום להשית על הנאשמים ענישה מוחשית, במרכזו של מתחם הענישה, לנוכח נסיבותיהם האישיות ימוקמו הם בתחתית המתחם.

לאור האמור אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר של כל אחד מן הנאשמים.

הנני מורה על חילוט הרכב ששימש לביצוע העבירה, רכב מסוג מזדה 3 מספר רישוי 93-263-64 וכספי השוד שנתפסו ומצויים בידי היחידה החוקרת (20,840 ₪ ו- 2,064 ₪ נוספים).

בכדי להכריע בשאלה זו אדרש לידון בשתי שאלות שבסיסן טענות עובדתיות: ראשית - האם הפר הבנק חובת הנאמנות כלפי התובעת, על ידי חיובים בחשבון שהתווספו לריבית המוסכמת ומבלי ליידע התובעת.

במידה ויעלה בידי התובעת להוכיח כי הבנק היתנהל ברשלנות או הפר חובותיו כלפיה, אדרש לידון בהמשך בטענות התובעת בגין נזקיה הכספיים הנטענים.

אשר על כן ומכל אלה הגעתי למסקנה לפיה מצאתי לנכון לדחות טענת התובעת, כי במסגרת ניהול החשבון אולצה על ידי הבנק לעשות ולפעול שלא מרצונה החופשי.

הוסף לכך הודאת מוהנד בעדותו (עמ' 9 ש' 3-12) כי אין לו כל ידיעה לעניין הטענה בדבר התניית שירות בשירות ומשלא הוכחה התאמה בין הפקדונות שניפתחו לשירות אחר, לרבות אשראי שניתן, אני קובע כי לא הוכחה טענת התובעת בדבר "התניית שירות בשירות". יוער כי רוב טענות התובעת בדבר התרשלות הבנק בניהול החשבון, בדבר ייעוץ מגמתי, הפרת אמון, חיוב בריביות ועמלות שלא כדין ועוד, היו טענות אשר נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות של ממש.

...

אשר על כן ומכל אלה הגעתי למסקנה לפיה מצאתי לנכון לדחות טענת התובעת, כי במסגרת ניהול החשבון אולצה על ידי הבנק לעשות ולפעול שלא מרצונה החופשי.

הוסף לכך הודאת מוהנד בעדותו (עמ' 9 ש' 3-12) כי אין לו כל ידיעה לעניין הטענה בדבר התניית שירות בשירות ומשלא הוכחה התאמה בין הפיקדונות שנפתחו לשירות אחר, לרבות אשראי שניתן, אני קובע כי לא הוכחה טענת התובעת בדבר "התניית שירות בשירות". יוער כי רוב טענות התובעת בדבר התרשלות הבנק בניהול החשבון, בדבר ייעוץ מגמתי, הפרת אמון, חיוב בריביות ועמלות שלא כדין ועוד, היו טענות אשר נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות של ממש.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

לפיכך נטען כי הנתבע היה מודע לחובות החברה והערבים לה מחודש מרץ 2020, מועד הפגור הראשון, המאוחר למועד בו טוען הנתבע כי מכר את מניותיו, וכי הנתבע היה חלק בלתי נפרד מניהול המו"מ עם הבנק גם לאחר מועד זה. נטען, כי הערבים הנוספים עמדו בהסדר בתשלום הסך האמור, ובכך הופטרו מערבותם, ולפיכך הוגשה התביעה כנגד הנתבע ואדם בלבד, בגין יתרת החוב בנכוי סכום ההסדר שסולק על-ידי הערבים הנוספים.

נציג הבנק נישאל בחקירה הנגדית אם ידוע לו שמתקבלים בידי הבנק דיווחים מירשם החברות על שינויים בזהות בעלי המניות, לגבי חברות המנהלות חשבון בבנק, והשיב כי במקרה הספציפי הזה לא נמצא דיווח כזה בתיק, ואילו היה בידי הבנק מידע מהותי כזה, הרי שהיה מתועד בתיק (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 17- 25).

בנסיבות הללו, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הבנק הפר חובות אמון ותום לב בהן הוא חב כלפיו, לאחר שניהל עם כלל הערבים משא ומתן להסדר פרעון יתרת החוב, שבסופו חתם על הסדר עם ארבעה בלבד מתוך ששת הערבים, בהיעדר הסכמה מצד שניים מהם להסדר, או כי גרם לנתבע לנזק כלשהוא.

רק לאחר ביצוע התשלום על-פי ההסדר על ידי הערבים הנוספים או מי מהם (ולא מצאתי לייחס משקל כלשהוא לשאלה מי מן הערבים נשא בבצוע התשלום, ראו עמ' 9, ש' 10- 16), הופטרו הערבים הנוספים מערבותם.

...

באשר לטענת הנתבע לפיה הבנק גרם לו לנזק, מעת שהתקשר בהסדר חוב עם הערבים הנוספים, שכן הנתבע הסתמך על כך שערבותם בתוקף, הרי שדין הטענה להידחות.

מסקנה זו נתמכת בין היתר, בעובדה לפיה הפער בין סכום ההסדר שהוצע לנתבע ולאדם בספטמבר 2022, תקופה בה נחתם ההסדר עם הערבים הנוספים, ובין סכום התביעה דנן, אינו משמעותי.

לנוכח המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה, בשיעור עליו עמד במועד הגשתה, בסך 40,309.42 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. זכות ערעור כדין.

הנתבעים 2 ו-3 עשו שימוש לרעה במסך ההיתאגדות, העסיקו את התובעים תוך קפוח זכויותיהם מכוח משפט העבודה המגן, שילמו להם שכר ב"שחור", התנהגו כלפיהם בחוסר תום לב ותוך הפרת חובות האמון של מעסיק כלפי עובדיו ולפיכך יש להרים את מסך ההיתאגדות ולחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי בזכויותיהם של התובעים.

התביעה שכנגד לטענת החברה כלל הפעילות של החברה במעבר הגבול אלנבי נוהלה על ידי התובעים לבדם, ובעקבות ביקורת שנערכה התגלו אי סדרים בהתנהלותם באופן שעורר חשד כי התובעים מעלו בכספי החברה ושלשלו לכיסם מאות אלפי שקלים לאורך השנים.

כן ייחסו הנתבעים לתובעים אחריות ל"חובות פתוחים" בסך של 1,100,000 ₪ שנותרו על ידי לקוחות מעבר אלנבי ששלמו את חובותיהם לתובעים במזומן או בהמחאות שלא הופקדו בחשבונות החברה[footnoteRef:15].

התביעה שכנגד לטענת מר ביטון התובעים היו אמונים על גביית הכספים מלקוחות החברה ומברור שנערך עולה כי לקוחות המעבר הותירו "חובות פתוחים" בסך של כ- 1,159,498 ₪.

...

החברה לא עשתה מאמץ להוכיח את טענותיה בעניין זה, לא הוכיחה כי רשימת לקוחותיה מהווה סוד מסחרי מוגן, לא הוכיחה כי התובעים עשו שימוש ברשימת לקוחותיה או כי פנו ללקוחותיה תוך הפרת התחייבתם ולפיכך לא מצאנו יסוד לטענותיה של החברה בעניין זה ולפיכך גם טענותיה אלו נדחות בזאת.

] סוף דבר   אשר על כן, תביעתם של התובעים מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

אמנם התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית, בשים לב כי הנתבע 3, הינו הבעלים של הנתבעים 1 ו-2, וממילא עד מטעמה של הנתבעת 1, לא מצאנו מקום לפסוק את הוצאות לטובתו בגין דחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3.