המבקש טען בבקשת האישור לעילות הבאות: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - הפרת חוק הבנקאות (שרות ללקוח), תשמ"א-1981 וכללי הבנקאות (שרות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992, הפרת סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982; הפרת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (למשל חוסר תום לב); עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.
...
זאת ועוד, אכן ניתן לסבור, כפי שהסכימו הצדדים, כי מי שביטל את כרטיס האשראי תוך זמן קצר יחסית ממועד הנפקתו, בסבירות גבוהה לא היה מעוניין בו. זאת, גם נוכח העובדה כי על פי נתוני המשיבה מרבית הלקוחות, גם אלו שביטלו בסופו של דבר את כרטיס האשראי, עשו בו עסקאות בפרק הזמן עד לביטול.
לאחר שבחנתי את ההסדרה המוצעת - מתן ההבהרה בערוצים הישירים כמפורט לעיל ומתן אפשרות בעת הודעה על אובדן או גניבת כרטיס להודיע, כי הלקוח אינו מעוניין בהנפקת כרטיס חלופי בערוצים הישירים ללקוחות לא פעילים (כהגדרת המשיבה) - מצאתי כי המדובר בהסדרה ראויה בנסיבות העניין הנותנת מענה לטענות שהועלו במסגרת בקשת האישור.
סוף דבר
לאור כל האמור, אני מאשרת את הסדר הפשרה על תיקוניו, כמפורט לעיל.
