הפרת זכות יוצרים על הגדה של פסח

לעניין זה נקבע בע"א 8393/96 מפעל הפיס ואח' נ'THE ROY EXPORT ESTABLISHMENT CO. ואח' פ"ד נד(1) 577, 590 בכל הקשור לאופן ההשוואה: "אכן, פירוק סיטואציות מורכבות למרכיביהן היא דרך מועילה-ויש שיאמרו אף מהנה-כדי לבחון סוגיות משפטיות, אך לא בכל מקרה יש יצירות מורכבות שההתרשמות הכוללת ממכלול רכיבהן בנפרד, פירוק המסית את המבט-ואת הדעת-מן העיקר. את הדמיון בין היצירה המוגנת לבין היצירה המפרה יש לבחון מתוך הסתכלות רחבה על המכלול, בלי לטשטש את התמונה הכוללת על-ידי ירידה לפרטים, שבמקרים כאלה היא כמדומה, מלאכותית ומאולצת". ההכרעה בשאלה אם הועתק "חלק ניכר" אינה כמותית אלא איכותית, כפי שנקבע בע"א 15/81 מיכאל גולדנברג ואח' נ' מייקל בנט ואח' פ"ד לו (2) 813, 818: "לצורך ביסוסה של תביעה בדבר פגיעה בזכות יוצרים על התובע להוכיח, כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירתו של התובע, ולעניין זה לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות והערך של החלקים שהועתקו. ההכרעה בשאלה זו נופלת על יסוד התרשמותו של השופט מן היצירות בכללותן, ולעניין זה יש לאבחן בין היתר, בין מקרה בו פעל נתבע תחת השראה מקרית, מדעת או שלא מדעת, לבין מקרה בו הושפע ממנה באופן שמנע ממנו יצירה עצמאית. הבדיקה היא מהותית ולא פורמלית, ולכן יכול ובית המשפט ישתכנע מקיומו של חיקוי גם כאשר הוא מוסווה". אם נבחן את ציוריו של וכסלר ואת ציוריו של עמית במבט כללי, ובהינתן כי הגדת וכסלר היתה מונחת בפני עמית בעת שצייר את ציוריו, הרי בניגוד לטענתו של עמית, לא מדובר בהשראה אלא בהעתקה פשוטה ובוטה.

כראייה לכך, מפנים ב"כ התובעת לפסק הדין בת.א. 30138/07 אהרון שבו נ' א.ג.נ יבוא ושיווק מוצרי פירסום, גיל שילה ואח' (מיום 25.1.09, פורסם ב"נבו", להלן: "שבו"), בו חויבו א.ג.נ ע"י השופטת ינון, לשלם פיצויים לצייר אהרון שבו, בגן הפרת זכויות יוצרים באיורי הגדה לפסח.

א.ג.נ טוענים, כי משך ההפרה הידועה להם היה קצר, הרווח שהופק היה שולי, 10-12 ₪ להגדה (ע' 31 ש' 14), ולתובעת לא נגרם כל נזק, שכן מעולם לא עשתה שימוש בציור עשר המכות, מאז המהדורה האחרונה של הגדת וכסלר שיצאה בשנת תשכ"ג. לטענת הנתבעים, הסכום הנדרש על ידי התובעת הוא דמיוני וחסר אחיזה במציאות.

...

בנסיבות אלה, עומדת לתובעת הזכות לפיצויים, למצער בגין הפגיעה בזכותו המוסרית של הצייר וכסלר, אך כפי שכבר צוין לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי זכויות היוצרים עצמן הועברו להוצאת "הצבי". הצייר וכסלר נפטר בשנת 1995.

אני סבורה, כי נסיבות העניין מצדיקות חיובם של הנתבעים באופן אישי.

במקרה דנן, הוכח, כי הנתבעים 3,4 ביצעו מעשה עוולה באופן אישי, בכך שהחליטו להמשיך במכירת העותקים המפרים, חרף פניות התובעת ולכן אני סבורה, כי יש לחייבם באופן אישי.

סכום הפיצויים משהגעתי למסקנה, כי מדובר ביצירה אחת ובהפרה אחת של זכויות היוצרים והזכות המוסרית של הצייר וכסלר, יש לקבוע את סכום הפיצויים המגיע לתובעת.

בשים לב למיהותן של התובעות, אין מדובר במי שמצווה על בית-המשפט לקיים בו "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל – אַתְּ פְּתַח לוֹ" [הגדה של פסח, מדרש ארבעת הבנים].

0,000 ש עילה זו היו זכאיות רק לסכום קטן יותר מן האמור, סך גין גניבת-עין [חוק עוולות מסחריות, סעיף 13].הוסיף ולעוול כלפי התובעות וכלפי הציבור; ולרבות סעד של מתן חשבונות לתובעות על העיסקאות המפרות והרווחים שהופקו מהם; הכל כמפורט בסעיף 33 בכתב התביעה; ובהתאם לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, סעיף 59; חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, סעיפים 53 ו-57; וחוק עוולות מסחריות, סעיף 15.

...

במסגרת מלאכה זו, אין מנוס מלהידרש לאומדנים כלליים, כדרך ששמים נזקים כלליים שאינם ניתנים להערכה מדויקת, משום שאי-פסיקת פיצוי תהווה עוולה גדולה יותר מאשר פסיקתו של פיצוי כלשהו.

לאור המקובץ אני קובע, אפוא, כי על הנתבע לפצות את התובעות, ביחד ולחוד, בגין הגזלה מהן ועשיית העושר ולא במשפט על חשבונן, בסך 258,000 ₪.

הנתבע ישלם לתובעות את הפיצוי בסך 258,000 ₪ כאמור עד יום 6.10.16, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מיום 6.10.16 עד התשלום בפועל.

ההסכם הראשון נחתם ביום 30.12.1994 ולפיו התחייבה כרטא להוציא לאור את הספר הידוע בשם "הגדה של פסח – אגדת המקדש" (להלן: "ההסכם הראשון").

לצד ההליכים כאן, הוגשה תובענה על סך 500,000 ₪, של מכון המקדש כנגד כרטא לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 53454-06-11), בטענה להפרת זכויות יוצרים בטקסטים וביצירות ספרותיות של כרטא, אשר בהן שולבו עשרות יצירות צילומיות ואומנותיות של מכון המקדש (להלן: "תביעת המכון").

...

לסיכום, טען לפיצויים כספיים המגיעים לו הן בשל תשלומים שעוכבו על ידי כרטא שלא כדין והן לפיצויים בסכומים שפורטו בגין הפרות זכויות היוצרים של המכון בתמונות.

לסיכום, הבהירה וחידדה את טענותיה כפי שפורטו בסיכומיה.

מכאן, משהוגשו סיכומי הצדדים לרבות סיכומי התשובה הובא התיק לפניי למתן פסק דין, על דרך הפשרה, כדלקמן: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי טענותיהם, על נספחיהם (בהליכים שלפניי, בתביעת המכון ובתביעת הרב אריאל- לרבות הראיות שהובאו שם), התרשמתי מהראיות שצורפו לסיכומיהם, עיינתי בחוות דעת המומחים, שקלתי את השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם (לעניין השיקולים הנוגעים לעניין ראה, בהרחבה, פסק הדין בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש (פורסם בנבו, 30.1.2005)), נתתי דעתי לציפיותיהם הסבירות, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה ולסיום כולל של הסכסוך והיחסים המשפטיים החוזיים על פי ההסכמים, השבת הזכויות והמלאי, הנני מחייב את המכון לשלם לכרטא סך של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, בחמישה תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1.12.2013 ובכל חודש עוקב.

זוהי תובענה על סך של 200,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפרת זכויות יוצרים בציור הגדה לפסח אשר התובע גורס כי הוא ציירו.

הנתבעת מס' 1 הינה חברה העוסקת בהפקה ובשיווק מוצרי פירסום, ובכלל זה משווקת היא הגדות של פסח, לרבות ההגדה שהיא מושא לתובענה דנא, "הגדת הדגל", שפניה כפני דגל ישראל.

...

לעניין זה נקבע בת"א (מחוזי ת"א) 1663/06 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ, תק-מח 2006(4), 11408 (2006), כדלקמן: "לטענת התובעת, הנתבע 2 הורה באופן אישי על ביצוע מעשה ההפרה לכאורה של הנתבעת 1 ולכן הוא בבחינת הגורם "המניע". לטענת הנתבעים, התובעת לא הראתה כל עילה להרמת מסך או להטלת אשם אישי על נתבע 2 ולכן יש לדחות את התביעה נגדו על הסף.

אשר לשאלת הפיצוי בגין הפרת זכות היוצרים, הרי שפס הדמויות מהווה רצף ציורים, ואין לקבוע, אפוא, פיצוי עבור העתקת כל דמות ודמות בנפרד, כשם שדורש התובע עבור 47 דמויות בנפרד.

לפיכך ישלמו הנתבעים מס' 4 – 1, ביחד ולחוד, הסך של 10,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן ישלם הנתבע מס' 5 לתובע הסך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת נזיקין בגין הפרת זכות יוצרים בהגדה של פסח.

בת/2 הופיע בכריכה האחורית של ההגדה הכיתוב הבא: "כל הזכויות שמורות ל'שחר 2000' בע"מ ופחימה יעקב קרית גת טל. 6885928, 07-6812225/6 052-709270" הנתבע החליף את הכיתוב הנ"ל בנוסח הבא: "כל הזכויות שמורות ל'מושיוב בני הפצת ספרים' גבעתיים טל' 03-6784020, 050-388628" כפי שמתחוור, ועוד נדון בכך להלן, במעשיו אלה הפר הנתבע את זכויותיו הקניניות של התובע באותה הגדה, ויש מידה רבה של אמת בטענת התובע כי הנתבע עשה מעשה זיוף; אנו נכנה להלן את ההגדה הנושאת את שם הנתבע-"ההגדה המפירה". לשם הדפסת ההגדה המפרה פנה הנתבע לחברת דפוס המקור בע"מ (הנתבעת מס' 2) שהדפיסה עבורו 15,000 הגדות מפירות (כך לפי גרסת הנתבעים).

...

עוד טען הנתבע כי הואיל ו"תוכן ההגדה, אשר מצוי בידיעת הכל וזמין לכל, אינו יכול לשמש מושא לזכות יוצרים כלשהיא", הרי שהתובע לא יכול היה לרכוש זכויות בהגדה שהוציא לאור ודין תביעתו להידחות.

בכל נסיבות העניין סבורני כי אם אעריך את הגידול הצפוי במכירות וברווחים של התובע לשנת 00' בשעור של 10% לעומת שנת 99' תהיה זו הערכה שמרנית אך הוגנת.

המסקנה היא כי התובע ניזוק בהפסד רווח צפוי ממכירות בשנת 00' בסכום של 196,242 ש"ח (‎.

ראיתי לחייב את הנתבע בהוצאות התובעת וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 50,000 ש"ח. פסיקתא: הנתבע ישלם לתובעים סכום של 200,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.2.01 וכן את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 50,000 ש"ח. ניתן בזה צו מניעה האוסר על הנתבע להדפיס, להפיץ ולמכור הגדות לפסח דוגמאת ההגדות ת/8 ות/1 וכן ניתן בזה צו המחייב את הנתבע למסור לתובע את ההגדות המפרות שטרם נמכרו על ידו.