הפרת זכויות קניין רוחני במוצרי פרזול

לפני תובענה בעיניין הפרה נטענת של זכויות קניין רוחני בתחום מוצרי הפירזול.

...

בהקשר זה ניתן להזכיר את דבריו של בית המשפט העליון לפיהם, "אמנם, כעניין שבשגרה 'נתבעים טורחים להרבות הכחשות בכתב הגנתם'..., דבר שהוא מן המפורסמות וההתייחסות אליו היא לא אחת בהתאם. ברם, תקנות 85 ו-86 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כללים באשר לטיבה של ההכחשה הנדרשת" וכי "בסופו של דבר יש לאחוז את השור בקרניו ולבדוק מהי לאמיתה המחלוקת..." (רע"א 9952/08 כלב (לרון) נ' עירית הרצליה (11.2.2009) (עניין כלב)).

על רקע האמור והמארג הראייתי הכולל שהובא בהליך, יש לומר כי מתקיים גם היסוד השני בעוולת גניבת עין ובהתאם, כי הוכחה עוולה זו. הפיצוי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות קובע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים". פיצויים סטטוטוריים נפסקים לפי בקשת תובע ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזקים ממשיים אולם בחר משיקוליו-שלו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא הוכחת נזק (עניין דגלי אומות, סע' 71).

סוף דבר, הנתבעים מחוייבים בזאת כלפי התובעות כדלקמן: הנתבעים 2 ו-7 (ביחד ולחוד) – 625,000 ₪; הנתבעים 3 ו-8 (ביחד ולחוד) – 350,000 ₪.

המשיב 1 הוא בעל בית מלאכה לעיבוד שבבים בשם "הכוונת". המשיבה 2 – אלומל בע"מ – היא חברה המשווקת פרופילים מאלומיניום ומוצרי פירזול (להלן: אלומל), והמשיב 3 הוא מנהלה.

כלשון הנשיא א' ברק: כולנו מסכימים כי חקוי או העתקה של מוצר "כשלעצמם" – בהעדר קניין רוחני במוצר על פי הדינים הסטאטוטוריים, ובלא שההעתקה תהווה עוולה או פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי – אינה מעניקה זכות להשבה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

הסביבה המשפטית – דיני הקניין הרוחני במקרה שבפנינו, כיוון שמדובר בהפרה של מידגם לא רשום – לצד הפרת שני מדגמים רשומים – מצוי נשוא הדיון בתחומיו של הקניין הרוחני, והוא הוגדר בפרשת א.ש.י.ר "מעין קניין רוחני" (שם, בעמ' 243) או "קניין רוחני במובן הרחב" (שם, בעמ' 490 -491).

...

מכלול השיקולים הללו הביאוני לכלל מסקנה כי ראוי היה לפסוק לחובת המשיבה תקופת השבה בת שמונה שנים.

לסיכום: תקופת ההשבה שראוי לחייב בה את המשיבה הינה שמונה שנים – הרווחים שהופקו במשך שלוש מתוכן כבר שולמו - משלא ניתן בתיק זה עיכוב ביצוע – והרווחים שהופקו במשך חמש שנים נוספות ישולמו, לאור האמור בפסק דין זה. חמש השנים תימננה מראשית תקופת ההפרה, קרי: מיום הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי.

סוף-דבר ע"א 2287/00 ו- רע"א 1951/00 מתקבלים, אפוא, במובן האמור.

המשיבים עוסקים בייצור ושיווק פרופילים של אלומיניום, ומוצרי פירזול.

נוסף על כך ביקשו המבקשים סעדים כספיים שעילתם סומכת על טענת עשיית עושר ולא במשפט ועל טענה בדבר הפרת זכויות יוצרים.

בקשת רשות העירעור שהגישו המשיבים אוחדה בבית משפט זה עם שני תיקים אחרים ובפסק דינו, הכיר בית משפט זה בקיומה של עילת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, בנסיבות מסויימות, מקום בו לא קמה ליצרן זכות מוכרת בדיני הקניין הרוחני או בשל עוולה של גניבת עין (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה בע"מ ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ ואח' (דינים עליון, כרך נד, 840).

...

דין הבקשה להדחות.

ראשית דבר, הסעד המתבקש - הארכת צו המניעה הזמני עד למתן פסק הדין הערעור, אינו יכול לבוא בגדרה של בקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי הנזקים שיגרמו למבקשת אם יתקבל הערעור, אינם ניתנים לפיצוי כספי בדרך של מתן חשבונות, בדומה לחישוב רווחי המשיבים בתקופת ההשבה שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

בנסיבות המקרה נראה לי כי אין מקום ליתן צו להוצאות.

" בעיניין חי משק הבהיר בית המשפט כי "ההלכה בתחום הקניין הרוחני היא, כי בעל זכות קניין רוחני המגלה שתיקה ממושכת נוכח הפרה מתמשכת של זכותו הידועה לו – עלול להיות מנוע מלתבוע בגין הפרה זו, אם היתנהגותו עולה כדי ויתור על הזכות (acquiescence). כל זאת בתנאי שמעבר לשהוי ולידיעה על ההפרה, היה מצג של בעל הזכות, באמירה או בהתנהגות, לפיו מעשי הנתבע אינם מהוים בעיניו הפרה, או שהוא איננו מיתנגד להפרה, והוכח שהנתבע הסתמך על מצג זה ופעל לפיו... טענת שהוי תיתקבל רק כאשר השהוי מבטא בצורה ברורה השלמה עם ההפרה: בנסיבות אלו מושתק בעל הזכות מלתבוע את המפר, אם האחרון סמך על מצג של הסכמה ושינה מצבו לרעה". בעניינינו, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת הייתה מודעת לשימוש שנעשה בסימן "Messiah's fragrance" לפני שנת 2020.

ואולם, "אף שהמבחן המשולש זהה בשמו בעילה של הפרת סימן מסחר ובעילה של גניבת עין, הרי שהוא שונה במהותו, שכן בהפרת סימן מסחר הבחינה תחומה לדמיון בין הסימנים גופם בלבד, בעוד שבגניבת עין נבדק המוצר בכללותו והאם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר (עניין אנג'ל, בעמ' 17; וראו גם עניין טעם טבע, בעמ' 451-450).

...

האם הנתבעת הפרה את סימן המסחר של התובעת? האם התנהלותה של הנתבעת עולה כדי גניבת עין ו/או גזל? האם לתובעת עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט? ככל שהתשובה לאיזו משאלות אלה חיובית, מה הם הסעדים ההולמים בנסיבות העניין? ובתשובה; סימן המסחר של התובעת לא היה כשר לרישום מלכתחילה ולכן, יש להורות על מחיקתו מפנקס סימני המסחר; כפועל יוצא, הנתבעת לא הפרה את סימן המסחר של התובעת; לא הוכחו בענייננו היסודות המגבשים את עוולת גניבת העין; לא הוכחו בענייננו היסודות המגבשים עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט; לא הוכחו בענייננו יסודותיה של עוולת הגזל; אין מקום לפיכך לפסוק סעד כלשהו לטובת התובעת בנסיבות העניין, ותביעתה נדחית.

סוף דבר אני דוחה את התביעה, ומורה על מחיקת סימן התובעת מפנקס סימני המסחר.

מכוח סעיף 40 לפקודה, בא כוח הנתבעת ידאג לשלוח העתק פסק הדין לרשם סימני המסחר בתוך 14 יום, ולהגיש לבית המשפט בתוך 14 יום הודעה על ביצוע הוראה זו. אני מורה על עיכוב המחיקה של הסימן עד ליום 22/12/22, למקרה שבו התובעת תחליט על הגשת ערעור על פסק הדין.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.

לניתוח מעמיק של עוולה זו, ראו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 7980/98 פרוינדליך נ' חליבה, פ"ד נד(2) 856, שנשואו שם עסק בשם "צ'ופי" העוסק בתחום המוסיקה, ועסק מתחרה בשם "צ'ופי מוסיקה", בציינה: "בצד ההגנה על זכות הקנין של בעל המוניטין העומדת בבסיס עוולת "גניבת העין", פועלים בתחום זה של פעילות עיסקית זו אינטרסים נוספים הרואיים להתייחסות: האחד – אינטרס התחרות החופשית והאחר – עניינו של הפרט בחופש העיסוק.

על מהות העוולה עומד כב' השופט ד' חשין בע"א 8981/04 אבי מלכה מסעדת אווזי הזהב נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ ואח', תק-על 2006(3), 4762 (27/9/06), כדלקמן: "עוולה זו הנה חלק מדיני הקניין הרוחני (W. Cornish Intellectual Property Patents, Copyright, Trade Marks and Allied Rights (London, 4th Ed. 1999), p. 9; p. Torremans, J. Holyoak Intellectual Property Law (London, 2nd Ed. 1998), p. 414 גינת, לעיל, בעמ' 6).

עמד על כך כב' השופט ד"ר א' סטולר בת"א (ת"א) 100619/00, א. גולן תיקשורת בע"מ נ' כהן יצחק, תק-של 2005(3), 19684, בציינו: "המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה החדשנית של המוצר. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטה (ר' ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נז' (3) 702: 709 ג-ד).

בבקשתו טען כי המשיב מפר ברגל גסה את זכות המבקש במדגם הרשום, ובסעיף 7 נאמר: "הפעולות הנ"ל נעשות באופן שיטתי, רציף ומתמשך, במסגרת מהלך העסקים הרגיל ותוך הפרה בוטה של הדין החל." לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טען שידע על ההפרה רק לפני מספר ימים מהתבוננות באתר האינטרנט, ולא יכול היה ליתן הסבר לסתירה זו. יותר מכך, עולה מן המורם שהסוגיה הניצבת בפני מורכבת הן עובדתית, הן משפטית והן כלכלית, כעולה מחוות דעת שצורפו על ידי שני הצדדים.

עוד ראו בסוגיה זו דברי כב' השופט י' זפט בבש"א (ת"א) 10842/05 ג'ראלדו בע"מ נ' אס.קיי.אר. יהלומים בע"מ, תק-מח 2005(3), 9041, בציינו: "ככלל, בשלב הדיון בבקשת סעד הזמני אין בית המשפט מברר לעומקן טענות המועלות נגד תוקפו של מידגם רשום, ותעודת הרישום מהווה ראיה לכאורה שהמדגם תקף. הטעם לכלל הוא שטענות מעין אלו כרוכות בדרך כלל בבירור עובדתי רב, שלא מתאים לבירור במסגרת בקשה לסעד זמני (רע"א 2455/91 רז-הפרזול-נחום נ' ארפל אלומיניום בע"מ, דינים עליון כב 543).

...

" ולסיכום הוא כותב בחוות דעתו:

לא שוכנעתי כי מתן הצו כה הכרחי עד כדי הצדקת היתערבות בית המשפט בשלב זה, טרם בירור התביעה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.