הפרת זכויות יוצרים: העתקה והפצה ללא קרדיט

לא לקח את התמונות של מושיקו מהאלבום של התובע בו כתוב שהתובעת צילמה את התמונות, אלא מדף הפייסבוק של מושיקו, ושם זה לא הופיע קרדיט על התמונה; 8) הוא בן דודו של אייל דבשה ולא סיפר זאת כי לא התבקש; 9) הוא לא נותן באתר שלו ובחלק שלו בעתון קרדיט לצלמים, כי אין צורך בכך, והוא מעולם לא התבקש לעשות כן. הסיכומים: בסיכומיהם טענו התובעים כי הוכח שהתמונה מהוה יצירת אומנות וזכויות היוצרים בה שייכות להם, הנתבעת הפרה את זכותם המוסרית והחומרית בתמונות, הנתבעת אינה "מפר תמים" ועל הנתבעת לפצותם בגין 4 פעמים בהן פגעה בזכות היוצרים שלהם.

ב-ע"א 23/81 משה הרשקו נ' חיים אורובוך, מב (3) 749, בעמ' 756-757 נקבע: "ראשית, זכות היוצרים היא בעיקרה זכות למנוע מאדם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר... השאלה היא, בכל מקרה, אם קיים ביצירת התובע דבר מקורי במחשבה, בעמל או במיומנות"" ב-ע"א 136/71 מדינת ישראל נ' יצחק אחימן, כו (2) 259 , בעמ' 262 נקבע: "התובע חייב להוכיח שהנתבעת הפרה את זכות היוצרים שלו בדרך העתקת יצירתו או חלק מהותי ממנה. אכן. נטל הראיה יכול לעבור על הנתבע אם השוואת שתי היצירות כשלעצמן נותנת מקום. על-פי מידת הדמיון שביניהן, להשערה שהנתבע לא היה יכול לחבר את יצירתו אלא בדרך העתקת מן התובע" ב-ת"א (מחוזי י-ם) 5068/03 Getty Images Inc נ' רדיקס טכנולוגיות בע"מ (פורסם בנבו, 2.11.03) נקבע שהקלות בשימוש בחומרים מוגנים באתרי אינטרנט והסכוי הנמוך לפעול מיידית כנגד המפר, או הכדאיות בתביעה כנגד המפר, אכן מצריכים מתן הגנה משמעותית לבעל הזכויות ופסיקת פיצוי סטאטוטורי בגין הפרה, על מנת להרתיע את הציבור מלהפר זכויותיו של היוצר.

אני סבור שעצם העלאת התמונות לפייסבוק באופן צבורי, באופן שכל משתמשי פייסבוק המגיעים לאלבום יוכלו לצפות בתמונות, אינו נותן לנתבעת זכות לעשות שימוש מסחרי בתמונות אלו, באופן העוקף את הוראות החוק, מהסיבות כדלקמן: 1) גם אם התובע מאשר לכלל ציבור משתמשי הפייסבוק לצפות בתמונות, אין משמעות הדבר שהוא מתיר להם לעשות שימוש מסחרי והפצה של יצירותיו תוך שלילת הקרדיט וייחוס מידע מוטענה ביחס ליצירותיו; 2) דוקא בשל העובדה שאלבום התמונות שהעלה התובע היה פתוח וחשוף לכלל משתמשי הפייסבוק, הייתה מוטלת על הנתבעת חובת זהירות ואחריות מוגברת מעצם עיסוקה, ומהאופן בו היא השתמשה בתמונות.

...

עבור כל חבילת הפרסום שילם לה מושיקו על פי העדויות סך של 3,500 ₪ לכל הפרסומים יחד, מעבר לכך לא הרוויחה דבר; 9) אין לייחס לתובע אשם תורם מעצם פרסום התמונות בפייסבוק, כפי שטענה הנתבעת; 10) סכום הפיצוי צריך להיות בסכום שיהיה כדי להביא לשלילת הרווח של הנתבעת מפרסום הכתבה ופגיעה מסוימת בכיסה, על מנת ליתן לה תמריץ שלא לחזור על מעשה זה. בהתחשב בכל השיקולים הנ"ל, סבור אני שפיצוי בסך 7,500 ₪ הינו סביר בנסיבות העניין, והוא משקף הן את הפגיעה בזכות היוצרים והן את הפגיעה בזכות המוסרית של התובע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: 1) את הסך 7,500 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

תביעת התובעת נדחית.

בכתב התביעה נטען כי הצילומים שצלמה התובעת הנם "יצירה אמנותית" כהגדרתה בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: החוק או חוק זכות יוצרים), כי הזכויות בהם שייכות לתובעת, כי הנתבעים - שהציגו את הצילומים כשלהם, ערכו ושינו אותם, הטילו בהם פגמים ולא נתנו לתובעת קרדיט - הפרו את זכות היוצרים שלה בצילומים, לרבות הזכות המוסרית.

סעיף 11 לחוק עוסק בזכות היוצרים הכלכלית, והוא מקנה לבעליה זכות בלעדית לבצע פעולות מוגדרות ביצירה (העתקה, הצגה בפומבי, הפצה, ביצוע פומבי, יצירה נגזרת) ולנצלה כנכס כלכלי.

סעיפים בחוק המטילים אחריות כזו הנם סעיף 48, שכותרתו "הפרה עקיפה של זכות היוצרים להעתקה", סעיף 48א, שכותרתו "הפרה עקיפה של זכות היוצרים להעמדה לרשות הציבור", וסעיף 49 שכותרתו "ביצוע פומבי במקום צבורי" ונפתח במלים "המרשה לאחר ...", המטיל אחריות אף על מי שנתן הרשאה לבצוע פומבי ללא הרשאה של בעל זכות היוצרים.

...

גם אני סבור כי תובע שהוכיח כי הופרו זכויות היוצרים שלו זכאי לתבוע פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, מאחר והוא נהנה מהנחת יסוד כי נגרם לו נזק כלשהו בשל הפרת זכויותיו.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים מס' 2 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 17.9.2018, ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה נגד נתבעות מס' 1 ו-3 נדחית.

התובעת הדגישה כי הנתבעת במעשיה, הפרה זכויות יוצרים כשהיא מבצעת העתקות כימעט מושלמות מבלי לקבל את הסכמתה ומבלי ליתן לה קרדיט כמי שיצרה והגתה את המסמכים המדוברים.

התובעת עתרה לפצוי כספי, כמפורט בסעיף 1.1 לעיל וכן לחייב את הנתבעת בצוים הבאים: להסיר כל חומר אשר הנו בבעלותה של התובעת ו/או תחת מטריית יצירותיה המוגנות, כמשמעות הדבר בחוק, בכל פלאטפורמה נלמדת שהיא, לרבות קורסי לימוד פרונטאליים ו/או דיגיטאליים ו/או מקוונים, מערכי שיעור, מצגות, ספרי ומחברות לימוד, נוסחות, דוגמאות, שאלות מבחינות וכיוצ"ב; להמנע מהעתקה ו/או שימוש ו/או הפצה ו/או מכירה ו/או שיווק חומרי הלימוד, לרבות חוברות ושיטות למידה, כלים ועזרים, מערכי שיעור, דוגמאות, שאלות בחינה וכל כיוצ"ב המזוהים או משויכים לתובעת, בכלל זאת מרחבי המרשתת (אינטרנט) את עמוד/י הפייסבוק ו/או אתר/י האנטרנט ו/או כל פלאטפורמה שיווקית ו/או אינטרנטית אחרת, המנוהלים ע"י הנתבעת ו/או צדדים שלישיים מטעמה ו/או כיוצ"ב; לפעול לאלתר לשינוי תכנים המקצועיים של הקורס/ים באופן שלא יאפשר מעתה ועד בכלל זהות ו/או דימיון ו/או הטעה, במישרין ו/או בעקיפין, לתובעת, שמה ומעמדה בקרב קהל הסטודנטים, הסגל האקדמי והניהולי של אוניברסיטת אריאל ו/או בכלל; להמנע מלעשות שימוש בכל אופן אחר, בין היתר שמות, בסימנים ובסמלים השייכים לתובעת, תוך פגיעה במוניטין ו/או בזכויות היוצרים ו/או זכות קניין וקניין רוחני , תוך שימוש בתאור מסחרי כוזב ו/או הפרת חוק עוולות מסחריות, התעשרות שלא במשפט וכל כיוצ"ב. ליתן סעד הצהרתי לפיו היא הבעלים החוקי של המסמכים ו/או החומרים בהם עושה שימוש הנתבעת בקורסים אותם מעבירה כחלק ממרתון ההכנה לקורסים ו/או הבחינות וכל כיוצ"ב הנלמדים, המשויכים והמזוהים עם התובעת.

...

חלק שישי, סוף דבר סיכום יש לקבל את התביעה בכל הקשור לטענת התובעת להפרת זכות יוצרים.

אשר על כן וכאמור בסעיף 8.5 לפסק הדין, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/7/2019 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

כתבה זו כוללת תשעה פרסומים, אשר בשמונה מהם ניתן קרדיט לצלם, ואילו רק צלום שיר וגדסי פורסם ללא קרדיט.

פירסום צלום הנבחרת באתר ynet מהוה גם "העמדה לרשות הציבור" כמשמעה בסעיף 11(5) לחוק, המוגדרת בסעיף 15 לחוק באופן הבא: "העמדה של יצירה לרשות הציבור היא עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם" אני קובעת איפוא כי הנתבעת 1 הפרה את זכות היוצרים של התובע בצלום הנבחרת, עת פירסמה באתר ynet את צלום הנבחרת, ובכך עשתה פעולות של העתקה ושל העמדה לרשות הציבור ללא קבלת רשות התובע לכך.

זאת ועוד, בהשמטת הקרדיט לתובע, נימנעו ממנו חשיפה ומוניטין אשר היו עשויים להשיא לו רווחים נוספים אילו גורמים נוספים היו רוכשים ממנו זכויות שימוש בצלום זה. יש להביא גם בחשבון את הפגיעה האישית, הלא-ממונית, הנובעת מעצם ההפרה של זכות היוצרים של התובע, עת נטלה הנתבעת 1 את יצירתו בלא רשותו ופרסמה אותה, ללא מתן קרדיט.

משתמשי האתר אינם רשאים להעתיק, להפיץ, לשדר או לתקשר לציבור את החומרים המוגנים, ללא קבלת רשות מבעל זכויות היוצרים בהם, הן כאשר מדובר בחומרים שבבעלות המדינה, והן כשמדובר בחומרים שבבעלות גורמים אחרים.

...

גובה הפיצוי על רקע מכלול השיקולים שפורטו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין השימוש שנעשה על ידי הנתבעת 2 בצילום שיר וגדסי בכתבה.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 60,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בצילום הנבחרת ובצילום גולדה וקיסינג'ר. הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בצילום שיר וגדסי.

בנוסף לסכומים הנקובים לעיל, הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪, בחלוקה הבאה: 37,500 ₪ ישולמו על ידי הנתבעת 1; 12,500 ₪ ישולמו על ידי הנתבעת 2.

כל החומרים הועברו לנתבעת על ידי הפורום כולל תמונות ומפות והנתבעת התבקשה והסכימה להפיץ ללא תשלום את החוברות למינוייה.

בספר נכתב, כי העורכים הם: דוד ניומן ואביגדור אורגד, "בהוצאת ארגון המועצות האזוריות". כמו כן נכתב: " כל הזכויות שמורות בכל השפות – 1991 לארגון המועצות האזוריות תל אביב אין להעתיק או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני או מיכני ללא אישור בכתב מהעורכים ומארגון המועצות האזוריות". לשמות העורכים נוסף גם מספר הטלפון של התובע.

(3) יחד עם זאת, אינני סבורה, כי פירסום המפה פגע במוניטין של התובע, כפי שהוא טוען, שכן –אם לא ניתן לו קרדיט על המפה ולא צויין כלל שמו (ראה סעיף 12 לתצהיר העדות הראשית שלו) אזי – לא ניתן היה לדעת שהמפה נערכה על ידו, וגם אם נפלו בה טעויות, אין בכך פגיעה במוניטין שלו.

(7) הנתבעת הפניתה לסעיף 8 לפקודת זכויות יוצרים ולפיו: "אם הוגש משפט מחמת הפרת זכויות יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע מדבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא היה יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה". (הדגש אינו במקור – א.כ.) נציג הנתבעת טען, כי לא היה מודע לזכות, וגם עפ"י הסכם בינו ובין הפורום – לא חלו עליו עלויות התשלום ליוצר (סעיף 3 לתצהירו מיום 9/12/2006).

...

כמו-כן, אני סבורה כי די בפצוי המינימאלי; בהיתחשב בכך שלא נגרם נזק למוניטין של התובע וזכויות היוצרים היו גם של ארגון המועצות האזוריות על פי הכתוב בספר.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, אם כי סכום פס"ד קטן משמעותית מסכום התביעה.

ב) הנתבעת תשלם לתובע סך 10,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (14.3.05) ועד התשלום בפועל.