הפרת התחייבות בהתקנת מערכת שאיבה מרכזית

לדברי מר ברלוביץ', על אף הפרסומים, המשכירות לא פנו למדינה בבקשה להבהרות בעיניין באותה עת. בהקשר זה אפנה גם לסיכום דיון פנימי במדינה מיום 16.8.11 בדבר היערכות לפינוי התחנה המרכזית, בו מציין האדריכל יעקב גילת כי קיימות מספר בעיות שטיפולן טרם הסתיים ובהן הצפה חוזרת ונישנת של מערכת הביוב במרתפים, הגורמת לעליית ריחות אל הקומות העליונות.

תת הלחץ מושג על ידי שאיבת אויר מהחניון החוצה, ברמה העולה על כמות האויר המוחדרת אל החניון בכל עת. לדוגמא: כשמוחדר אל החניון אויר באמצעות מפוח כניסה אחד, נידרשת הפעלת שני מפוחי הוצאת אויר שווי ערך מנגד, על מנת ליצור בחניון תת לחץ, ובאופן זה, למנוע את פליטת האויר המזוהם מן החניון אל הבניין.

כך, אף שלא הובאו לפניי נתונים מדויקים בדבר המועד המדויק בו הושלמה החלפת המערכת החדשה, עולה מן המסמכים בבירור כי, למצער, במועד בו ניתנה הודעת הביטול הראשונה, טרם הושלמה התקנת המערכת החדשה, אף שהמועד בו התחייבו המשכירות להשלים משימה זו חלף זה מכבר באותה עת (השוו: סעיף 1 לנספח ל"ה לתצהיר אטיאס, סעיף 3 לנספח ל"ז לתצהיר אטיאס, נספח ל"ט לתצהיר אטיאס, נספח נב/24 לתצהיר ברלוביץ').

בתגובה לדרישה, אכן התקינו המשכירות תוכנת מחשב למטרה זו, אך בפועל, לא נראה כי המערכת הופעלה כמוקד למעקב אחר תיקון תקלות ובצוע תיחזוקה, אלא לפרק זמן קצר ביותר, וההפרה בעיניין זה נמשכה לאורך זמן (עדות אטיאס עמ' 30 שורות 29-31, עמ' 31 שורות 1-22 וכן נספחים נב/23 ונב/24 לתצהיר ברלוביץ').

...

על רקע האמור, ביום 29.10.12 הגישו המשכירות תביעה כספית כנגד המדינה בסדר דין מקוצר, עבור דמי השכירות שלא שולמו להן וכן דמי ניהול.

טענת המדינה בענין זה איננה מקובלת עליי כלל ועיקר.

לסיכום אשר על כן, זכאיות המשכירות לדמי השכירות שלא שולמו להן עבור המושכר בגין תקופת ההסכם, למעט דמי שכירות החל מיום 1.12.11 ועד לתום התקופה בגין 1,882 מ"ר, מתשלומם הייתה המדינה פטורה מכוח הודעת הביטול החלקית שניתנה כדין ביום 24.11.11.

תביעת המשכירות בגין דמי ניהול/תחזוקה, נדחית.

הנתבע, המכחיש את כל טענות התובע כלפיו וטוען כי הלה "הפך ארמון לדיר חזירים", הגיש נגדו תביעה שכנגד על סך 27,500 ₪ בגין הנזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מהפרת התחייבותו לטפל בגינת הבית ובגין אלה שגרמו הכלבים שבבעלותו למערכת ההשקיה, לדלת הראשית של הבית ולרצפתו.

· מערכת שואב האבק המרכזית לא פעלה.

הנתבע הסביר כי עוד בתחילת הקשר ביניהם הציג התובע עצמו בפניו כמומחה לטכנולוגיות איטום (ר' כרטיס הביקור נ/1 והפרסום באנטרנט נ/2 המלמדים על כך שהתובע אכן מציג עצמו ככזה) וטען כי הוא עשה את כל שהיה ביכולתו לעשות כדי לרצות את התובע ולענות על דרישותיו החוזרות ונישנות (ר' המסרונים נ/5- הזמנת גגן, נ/6 – התקנת דוד וקיזוז הסכום ששולם בעבורו ע"י התובע משכר הדירה, נ/7 – תיקון המקרר, נ/8 - הזמנת אינסטלאטור, נ/9 ו- נ/10 - הזמנת איש מזגנים).

...

הנתבע/ התובע שכנגד טען כי התובע הוא זה שהפר את התחייבויותיו כלפיו, שינה את ייעודיהם של חלקי הבית השונים לצרכיו ועשה בהם שימוש "וונדליסטי" ובלתי סביר וכי בסופו של דבר מהווה תביעת התובע נגדו "נסיון סחיטה והתחמקות מתשלום דמי השכירות שהוא נשאר חייב לו, בצורה האלימה ביותר". הנתבע צרף לסיכומיו את תצהיר חברו ד"ר יצחק חמרה המבקש להבהיר כי הוא מעולם לא שימש וגם לא התכוון לשמש כ"בורר" בסכסוך בין הצדדים,, מאשר כי ביקר בבית לאחר ששמע את סיפורי הנתבע אודות המתרחש בו וטוען כי בביקורו במקום ובהכירו את הבית מקודם, נחמץ לבו למראה "ההרס, החורבן, ההשמדה, ההזנחה, הסרחון הנוראי, הפרשות הכלבים בכל מקום וקרעי העור מהריהוט היוקרתי". עוד צרף הנתבע את מכתבו של חברו תא"ל אריה בקנשטיין המגדיר את הבית ופריטי הריהוט השונים שהיו בו בטרם הושכר כ"בבת עינו" של הנתבע וכן את תרשומתו של האינסטלטור מג'יד הטוען כי הגיע אל הבית לשם ביצוע עבודות תיקון אך עזבו מבלי שביצע אותן בשל התנהגותו הבוטה והאלימה של התובע.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה ובכתב כמו גם את עדויות ילדיו של התובע ונדרשתי לראיות השונות שהוגשו מטעם הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה העיקרית להידחות ואילו דין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי, ואלה הם נימוקי: · עיון בחוזה שנחתם בין הצדדים וצורף לכתב ההגנה של הנתבע בתביעה העיקרית (אך לא לכתב תביעתו של התובע), מלמד על כך שבעת מסירת הבית לידיו אישר התובע כי הנתבע השאיר לרשותו פריטי ריהוט רבים ושונים בשני חדרי סלון, במטבח, בפינת האוכל ובשני חדרי שינה.

סוף דבר, מפני כל הנימוקים שפורטו לעיל ומכיוון ששוכנעתי כי היה זה דווקא התובע שבאופן התנהלותו הפר את התחייבותו כלפי הנתבע "להחזיק את הבית ואת הציוד והריהוט שבו במצב טוב ולעשות בהם שימוש סביר הוגן וזהיר ולא לגרום כל נזק וקלקול", אני מחליטה לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבע ולקבל את התביעה שכנגד באופן חלקי, בדרך של חיוב התובע לפצות את הנתבע בגין הנזקים שלהתרשמותי אכן נגרמו לו – הן על ידי דיירי הבית ובעיקר על ידי בעלי החיים המוחזקים בו ובחצרו, בסכום כולל של 10,000 ₪.

התובעת טענה כי הנתבע התחייב למסור לה את הבית כשהוא גמור ומושלם, באיכות בניה גבוהה ובגימור ברמה גבוהה, לרבות ביצוע כל ההשלמות, התוספות, התיקונים וכן התקנת איבזור בסטאנדארט גבוה וכשכל מערכות הבית פועלות ובמצב תקין.

בכתב התביעה פרטה התובעת ליקויים בחלק ניכר ממערכות הבית, לרבות מיזוג האויר; הריצוף; ליקויי אינסטלאציה; החלפת קו ביוב; שואב אבק מרכזי; עבודות אלומיניום; עבודות חשמל; אזעקה; נגרות; ממ"ד; איטום; דרך גישה ששקעה; תקוני צבע וגבס; התקנת גגון למניעת חדירת מי גשמים לבית; קרניז; וכן פורטו טענות לגבי מצג שוא שהציג הנתבע לתובעת בעיניין נוף הבית והמרחב וירידת ערך.

הכשל במערכת המיזוג מהוה אי התאמה יסודית בממכר והפרה יסודית של התחייבות הנתבע בהסכם.

...

התביעות כנגד הצדדים הרביעיים (מר דוד נווה; הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ) – נדחות.

התובעת תשלם לנתבע מר לבנשטיין שכ"ט עו"ד בסך של 130,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לכל אחד מהצדדים השלישיים (מר אלי זרבי, מר צבי גל ומר שמואל קונפורטי) שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לצורך כך, הותקנה בבסיס העמוד משאבה טבולה שתפקידה הוא לשאוב את מי בריכת הפעוטות ולהזרימם במעלה עמוד הפטרייה (להלן – "המשאבה" וכן "עמוד הפטרייה").

נאשמים 2,3 הורשעו בעבירה של מעשה פזיזות, בשל כך: שנאשם 2 לא נקט אמצעי זהירות כמתחייב מתפקידו, מפני סכנה הכרוכה בשימוש במתקני החשמל בקאנטרי; שנאשם 3 ביצע עבודות חשמל בקאנטרי מבלי שהחזיק ברישיון חשמלאי כנדרש בחוק וזאת בדרך רשלנית שיש בה לסכן חיי אדם או לגרום לחבלה; ששניהם לא בדקו את מקור התקלה במשאבה ביום הארוע, לא דאגו לנתקה, ופעלו לשם חיבורה מחדש, וזאת בדרך רשלנית שיש בה לסכן חייו של אדם או לגרום לחבלה.

ביו היתר לאור כך, בריכות שחייה הן עסק הטעון רשוי (צו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), תשע"ג-2013) ואין מחלוקת כי גם במועד הרלוואנטי נידרש רשוי לעסק זה. קיימות תקנות הקשורות לבדיקות תברואיות בבריכות שחייה (תקנות רשוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבריכות שחיה), תשנ"ד-1994) וכאמור, נטען (ובהסכמת המאשימה) שלא נידרשת לצורך קבלת רישיון עסק, בדיקת התאמת מערכות החשמל בבריכה לדרישות התקנות.

לאור כך נקבע לא אחת כי: "דומה כי אין כיום חולק כימעט על כך שהשימוש בכלי זה הנו בעל יתרונות ניכרים ועל כך שככלל יש בעריכתם של הסדרי טיעון כדי לקדם את האנטרס הצבורי, כמו גם על כך שממילא, במציאות שעימה מתמודדת מערכת המשפט בישראל ובהיתחשב בעומס הרב המוטל הן על בתי המשפט,  הן על יתר הנוגעים בדבר, הסדרי טיעון מהוים כלי מרכזי במלאכת אכיפת החוק - כלי הכרחי על מנת שהמערכת כולה תוכל לשאת במשימות המוטלות על כתפיה. לצד זאת, אין ולא ניתן להיתעלם מהקשיים ומהסיכונים הבלתי מבוטלים שטומן בחובו מוסד זה, ובין היתר מהחשש מפני הרשעת חפים מפשע, מהחשש מפגיעה באנטרס הצבורי להענשת עבריינים ומפגיעה בעקרון הבסיסי של שויון בפני החוק. משמעות הדברים הנה איפוא כי עריכת הסדר טיעון לא תהיה נכונה בכל מקרה ולא 'בכל מחיר', ומכאן הצורך בבחינה, בדיקה ושיקלול זהירים ואחראיים - הן מצד הצדדים, הן מצד בית המשפט שלאישורו מובא ההסדר" (ע"פ 1281/06 בורשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(4) 100, 112 (2008) בהתאם להלכה שנקבעה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(1) 577 (להלן – "הילכת פלוני"), ככלל, יכבד בית המשפט הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, אם מצאו כמאזן נכונה בין טובת ההנאה שיש להעניק לנאשם בשל הודאתו וויתורו לנהל את משפטו, לבין האנטרס הצבורי.

בהתאם לשיקולים אלו על בית המשפט לבחון " אם העונש המוסכם שהוצע לו אינו מפר את האיזון הדרוש בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין אינטרס הציבור. אם שוכנע בית-המשפט בקיומו של איזון כאמור, יאמץ את הסדר הטיעון. אם הופר האיזון האמור, אם התביעה הכללית חרגה בהפעלת השיקלול ההולם במזיד, בשוגג או בתום-לב, ואם ציפיות הנאשם מנותקות מהצדקה עניינית, יסטה בית-המשפט מההסדר המוצע ויגזור את הדין על-פי שיקול-דעתו" (הילכת פלוני הנ"ל).

...

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1 מאסר למשך 6 חודשים.

אני מחייב את הנאשם 2 לבצע 250 שעות של"צ בהתאם לתכנית שיגיש שירות המבחן.

אני מחייב את הנאשם 2 לבצע 150 שעות של"צ בהתאם לתכנית שיגיש שירות המבחן.

בכתב התביעה טען התובע כי פנה לנתבעת לקבלת הצעת מחיר להתקנת מערכת שאיבה מרכזית בנכס שבבעלותו ולאחר שסיכם עם הנתבעת את הפרטים נחתם בין הצדדים טופס הזמנת עבודה מס' 0094 (להלן: "ההזמנה") ועל פיו התחייבה הנתבעת לספק לתובע מערכת שאיבה מרכזית בעלת ארבעה מנועים בעלות כוללת של 21,000 ₪.

הנתבעת טענה כי התובע הוא שהפר את ההסכם ובכלל זה עיכב את סיום ההתקנה וטענה כי הוא זה אשר זייף את טופס ההזמנה שצורף לכתב התביעה.

...

המסקנה היא אפוא כי נכון לשלב בו הופסקה ההתקשרות בין הצדדים היה חייב התובע לשלם לנתבעת סך של 10,000 ₪.

התובע זכאי אפוא להשבה של 5,000 ₪ אשר שילם ביתר לנתבעת וכך אני מורה.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע סך של 5,000 ₪.