עילות התביעה בעניינינו הן: הפרת חוק שירותי תעופה; בזיון בית משפט והפרת הסכם הפשרה שאושר על ידי בית המשפט בעיניין גינר; הפרת חובות גילוי בהתאם לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003; הפרת חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981; הפרת חובת תום הלב; הטעה מכח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; הפרת חוזה לטובת צד שלישי; עשיית עושר ולא במשפט; תרמית; פגיעה באוטונומיה וגרימת עוגמת נפש.
...
הקבוצה הוגדרה "כל מי שרכש, או נרכש עבורו, כרטיס טיסה או חבילת נופש הכוללת כרטיס טיסה, מן המשיבה, במישרין ו/או באמצעות אחרים המורשים מטעמה, לרבות מסוכנויות נסיעות, ב - 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו, ואשר מועד הטיסה ששווק ו/או נמכר על ידי המשיבה או מי מטעמה ללקוחות המשיבה ו/או שצוין על גבי כרטיס הטיסה, היה מועד טיסה פיקטיבי ו/או שאינו תואם את האישור שניתן ע"י רש"ת למשיבה בגין אותה טיסה ו/או בהעדר אישור מוקדם של רשות שדות התעופה למועד הטיסה, ומבלי שנמסרה על כך הודעה ללקוחות, בטרם רכישת כרטיסי הטיסה".
בתגובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים:
המשיבה פועלת כדין, מגלה את פרטי המוצרים שהיא מוכרת כנדרש, ודואגת להנפיק כרטיסי טיסה שהמועד הנקוב בהם הולם את המועד שאושר על ידי רש"ת.
אין מקום לנהל תובענה ייצוגית בעניין שכבר הוכרע בתובענה ייצוגית קודמת, במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
הטעם העיקרי לדחיית ההסדר הוא שלא שוכנעתי כי ההסדר משרת את תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות בדבר "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו (סעיף 1(2) בחוק תובענות ייצוגיות). על אף שההטבות שהוצעו כאן גבוהות מאלו שאושרו בעניין גינר, מדובר בהטבות מאותו סוג. בנסיבות אלו סברתי כי אין די בהן על מנת להרתיע את המשיבה, שלכאורה המשיכה להפר את הוראות הדין. רק 1,200,000 ₪ ישולמו ישירות לזכאים, ואילו חלקו הארי אינו מהווה הוצאה בפועל של המשיבה. על כן לא ראיתי חשיבות בבקשת הצדדים לקבוע את שווי ההטבות, שממילא ישמש רק לקביעת הגמול ושכר הטרחה.
משום כך, אני סבורה כי יש להתחשב בהטבות אלה בהערכת שווי ההסדר ובקביעת הגמול ושכר הטרחה.
הסבר המבקש באשר לאופן פריסת התשלומים מקובל עליי ואני מאשרת אותו.
סיכום
אני מאשרת את הסכם הפשרה (בכפוף לתיקון שנערך בסעיף 22 לעיל) ונותנת לו תוקף של פסק דין.
