הפרת הסכם פרסום בין משפיענית רשת לחברת פרסום

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה בסדר דין מהיר בסך 22,000 ₪ - פיצוי בסך 12,000 ₪ עקב הפרת סעיף 30א(ב) לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק התיקשורת) ופצוי בסך 10,000 ₪ עקב הפרת סעיף 4ב לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן).

החלופה הראשונה של ההגדרה - "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות .." - תואמת את הסבריו של הנתבע, בחקירתו הנגדית, בנוגע לטיב ההודעות: "הלידרים זאת חברה שאנשים נרשמים אליה כדי לקבל הצעות, כדי לפרסם מותגים ברשתות חברתיות ... אנחנו רק מציעים לאנשים שמוגדרים משפיעני רשת לקחת חלק בקמפיינים שלנו ... אתה יכול להסתכל באינסטגרם שלנו ולראות את זה, שמקבלים מוצרים להיתנסות וממליצים לחברים הקרובים שלהם. זאת המטרה שלנו". סעיף 30א(ב) לחוק היתקשרות אוסר שיגור דבר פירסומת בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען.

בסעיף זה פורטו המסמכים לגביהם קיימת חובה לעוסק לגלות את שמו ומספר הזהות שלו: טופס הזמנה, תעודת אחריות, אישור התקנה, הצעה לכריתת חוזה, חוזה, שובר תשלום וחשבונית מס. אף אחד ממסמכים אלו אינו רלבאנטי לנסיבות המקרה שבפנינו.

...

בחקירה הנגדית הסבירה התובעת את הימנעותה מלעשות שימוש בלחצן "להסרה" בהודעות שקיבלה, באומרה: "יש דבר שקוראים לו פישינג. אני לא לוחצת על דברים שאני לא מכירה ... אני לא יודעת לאיזה אתרים זה יכול לקחת אותי, אם יעשה לי וירוס בטלפון ... אני רשמתי להם מייל חוזר, ביקשתי שיפסיקו לשלוח לי הודעות". אשר לבקשות ההרשמה שלה מיום 11.4.2019 (בקשר למוצרים "פסק זמן", "אגוזי", "כיף כף", "טעמי", "טוויסט" ו"טורטית") ומיום 10.7.2019 (בקשר למוצרי "יקבי כרמל") היא אמרה: "יכול להיות שלחצתי את זה בטעות, זה לא עניין אותי". הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי הודעת סירוב מיום 21.4.2019 לא הגיעה לידיו: "יכול להיות שפספסתי אותה, אם הייתי רואה הייתי מסיר אותה מיד". עוד אמר כי מכתב ההתראה מיום 4.9.2019 אל "הלידרים" ומייל תזכורת מיום 12.11.2019 ששוגר ל-info@leaders.co.il , ל- info@lidrim.co.il ול-tamir@leaders.co.il לא הגיעו לידיו: "אני חושב שאני מבין מה הבעיה. זה בדיוק השלב שהחלפנו דומיינים מ-leaders ל- we lead. .. אז אולי בגלל זה לא ראיתי". הנתבע אישר למעשה כי הוא "מי שאחראי לתחומי השיווק או הפרסום בתאגיד", כשהעיד בחקירה הנגדית כי "אני הקמתי את זה (את 'הלידרים' - א"ג) אבל אני שכיר בחברה ... היום אני שכיר בחברה של הלידרים". אינני מקבל את עמדת הנתבע, לפיה תשע ההודעות שנשלחו לתובעת לאחר שהיא שלחה הודעת סירוב ושלוש הודעות שנשלחו לאחר משלוח מכתב התראה אינן "דבר פרסומת", כהגדרתו בסעיף 30א(א) לחוק התקשורת.

אינני מקבל את טענת הנתבע, לפיה יש לדחות את התביעה עקב הימנעות התובעת משימוש בלחצן "להסרה" על מנת להסיר את פרטיה מרשימת התפוצה של ההודעות.

אינני מקבל את ההסבר שנתנה - "יכול להיות שלחצתי את זה בטעות". הוא אינו עולה בקנה אחד עם ההסבר שנתנה התובעת לאי-שימוש בלחיץ "להסרה" שהופיע בהודעות הפרסום אותן היא קיבלה, ושבעטיין הגישה את התביעה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

בבקשה נטען כי הפרת חובת הגילוי כנטען עולה כדי הטעה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), לרבות הטעה הנובעת מהוראות סעיף 7(ג)(1) לחוק הגנת הצרכן לפיו "פירסומת העלולה להביא אדם סביר להניח כי האמור בה אינו פירסומת תיראה כפרסומת מטעה אף אם תוכנה אינו מטעה". בקשת האישור נסמכת על עילות מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"ה-1981; תקנות הגנת הצרכן (פירסומת ודרכי שיווק המכוונים לקטינים), התשנ"א-1991; חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968; חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

המשיבות הכחישו את הטענות המיוחסות להן וטענו כי החלו לעשות שימוש ברשת הטיק טוק רק במהלך שנת 2021, כאשר בין פרסומיהן במסגרת הפלטפורמה נכללים פרסומים בעמוד הרישמי של כל אחת מן המשיבות, וביחס לשופרסל נטען כי פירסמה פרסומים מעטים באמצעות "משפיענים". כמו כן, למיטב ידיעתן, משתמשים מתחת לגיל 13 מופנים לאיזור מופרד שמאפשר להם לצפות בתכנים שעברו סינון, ללא יכולת לשתף, להגיב או לחפש.

ככל שהמשיבות יפרסמו פרסומים מסחריים באמצעות שיתופי פעולה עם צדדי ג' המקבלים תשלום או טובת הנאה כתנאי לקידום התוכן הפרסומי בפרופיל הידוען, במסגרת היתקשרות עם "משפיענים" בחוזה היתקשרות של המשיבות או של מי מטעמן (חברות פירסום/מדיה וכו'): במסגרת הדרישה מראש מצדדי ג' לסמן כל תוכן שיעלה במסגרת ההיתקשרות והתקבלה תמורה בגינו, יתבקשו צדדי ג' להוסיף על התוכן: (1) גילוי אודות זהות הגורם המפרסם (2) גילוי העובדה שעבר תשלום או ממון בעד הפירסום.

...

אישור בקשת ההסתלקות מצאתי כי בנסיבות העניין כמפורט לעיל, יש לקבל את בקשת ההסתלקות, לפיכך הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות נמחקת, ותביעתם האישית של המבקשים כנגד המשיבות נדחית.

עם זאת, בית המשפט רשאי להורות כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה ואף ישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון של האגרה; וכן לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מתקבלת ותביעתם האישית של המבקשים כנגד המשיבות נדחית.

בין הצדדים, התובעת חברה העוסקת בשיווק מוצרי תיירות והנתבעת חברה המפעילה אתר אינטרנט תחת השם "וואלה", נכרת הסכם בו התחייבה הנתבעת לאפשר לתובעת למקם באתר במקום ראשוני ובולט, מנוע חיפוש למוצרי תיירות המשווקים על ידה לתקופה של 18 חודש.

לא הוגשו כל ההסכמים עם כל ספקי התיירות שפירסמו באתר התובעת, ולא מסמכי הינה"ח שלה.

חישוב זה הנו על הצד הנמוך ביותר, ואינו לוקח בחשבון את העלייה בשיעור המשתמשים באנטרנט וברשת המקוונת מאז.

בהיות הנתבעת שחקן מוביל בתחום האנטרנט בשנים הרלוונטיות, כל דרך חלופית לא היתה רווחית ולא זכתה לחשיפה, השקולה כנגד החשיפה אשר נימנעה מן התובעת כתוצאה מהפרת החוזה המקורי ע"י הנתבעת.

...

אני קובעת איפוא, כי העובדה, שהנתבעת מנעה מהתובעת, למקם את מנוע החיפוש שלה בתוך פורטל האינטרנט המוביל בישראל, הפורטל של הנתבעת, בשנים הראשונות הקריטיות למיצוב השוק המקוון, גרמה לתובעת נזק בבניית תדמיתה.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלהלן: התביעה התקבלה בפסק דין מיום 2.9.05 באשר לרכיב האחריות.

עקרונית, סבורני, כי נגרם לתובעת גם נזק עקיף.

מאחר והנתבעת הנה חברה הולנדית שמקום מושבה בהולנד, עובדיה יושבים מחוץ לישראל, וגם הפירסום וההודעות נעשים באמצעות שרתיה של הנתבעת אשר ממוקמים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ולכן הדין החל הוא הדין הזר ולא הדין הישראלי.

בעיניין "כספי" ניתנה סקירה של מכלול הזיקות בתובענה ובית המשפט הגיע למסקנה שלפיה הפורום הישראלי הנו הפורום הנאות לידון בתובענה זו, כך נקבע: "התובעות הנן ישראליות, ההזמנה בוצעה בישראל, באתר אותו מפעילה הנתבעת בשפה העברית והמחיר הוצג בשקלים חדשים..."   "רוצה לומר, אף אם הפירסום ברשת לא כוון לצרכנים ישראלים בהכרח, לא היה בשפה העברית ואף אם לא מדובר באספקה של מוצר ישראלי או שירות ישראלי - עצם הפירסום ברשת אשר הביא להתקשרות צרכן ישראלי ואשר בוצעה בישראל, מספיקה לעניין סבירות צפייתה של הנתבעת כי תתבע בישראל, ולראיית בית המשפט בישראל כפורום נאות לדיון בתובענה. " (פסקה 25 לפסק דין כספי).

שיעור הפצוי: התובע זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

...

דברים אלה מקובלים עליי, ואני מאמצת אותם, לצורך הכרעה בפסק דין זה. מטעמים אלו אני קובעת כי הנתבעת הציגה לתובע מידע חסר והשמיטה פרטים מהותיים מהמידע שמסרה לו. על בוקינג היה לדעת כי על התובע היה להסדיר את התשלומים הנוספים טרם ההגעה ליעד, וככל שלא יוסדרו התשלומים טרם ההגעה לדירה תבוטל ההזמנה.

לאור המקובץ לעיל, אני קובעת כי הנתבעת כשלה בהעברת המידע והשמיטה פרטים מהותיים מהמידע שהיה עליה למסור לתובע, ומשכך נושאת באחריות לנזקיו של התובע כתוצאה מביטול הזמנתו על ידי בעל הדירה ומורה כי הנתבעת תשיב לידי התובע את הסכום שנגבה ממנו בסך של 7,017 ₪ .

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

התובעת, משפיענית רשת, היתקשרה עם הנתבעת, חברת פירסום ומנהלת סוכנות משפיענים, בקמפיין לפירסום מוצרי קפה של לקוחת הנתבעת, חברת "קייאס די אורו". לטענת התובעת, בתמורה לפירסום חצי שנתי של המוצר, מחודש אוגוסט 2022 ועד לחודש ינואר 2023, התחייבה הנתבעת לשלם לה סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בשלוש החודשים הראשונים ובהמשך סך של 17,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין כל חודש נוסף, ובסך הכול סך של 96,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת טוענת להפרת הסכם, שכן שולם לה 12,000 ₪ בתוספת מע"מ בלבד בגין החודש הראשון.

כן הוצגו לבית המשפט המסמכים הבאים: מטעם התובעת מיסמך הזמנת עבודה שאינו חתום (ת/1), מסרונים בין הצדדים (ת/2) ודוגמאות פירסום בין החודשים ספטמבר – נובמבר 2022 (ת/3).

...

לטענת הנתבעת, מעולם לא נחתם הסכם בין הצדדים בדבר תשלום סך של 96,000 ₪ בתוספת מע"מ לתובעת, ולא בכדי לא צירפה התובעת ראיה לסיכום הנטען.

לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את גרסת התובעת בכתב התביעה בנוגע לסכומים המגיעים לה. כן אין בידי לקבל את טענת התובעת שלפיה יש לחייב את הנתבעת בתשלום המגיע לה בגין הפרסום שבוצע על ידה שעה שהנתבעת לא קיבלה את הכנסות הקמפיין בהתאם להתחייבויות הלקוחה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בדבר תלונות הלקוחה, שלהן הייתה מודעת התובעת, לאי-שיתוף פעולה של התובעת בנושא וכן לטענה שלפיה הלקוחה נקלעה בסופו של דבר להליכי חדלות פירעון ולכן חדלה מהעברת התשלומים, כך שגם הנתבעת ניזוקה ולא קיבלה את העמלה המגיעה לה, התרשמתי שלא דבק חוסר תום לב בהתנהלות הנתבעת ואין בהתנהלותה תרומה לנזק שנגרם לתובעת.

סיכומו של דבר; אני מורה על דחיית התביעה.