הפרת הסכם עבודה מתן הודעה מוקדמת במקרה של הפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה

לתובע מספר תביעות (עמ' 4, שורה 20): "פיצוי על הפרת הסכם לתקופה קצובה"; "פיצוי על פיטורים שלא כדין" (העדר "שימוע"); "גמול עבודה בשעות נוספות" ו- "הפרישי פנסיה". אדון בכל אחת מתביעות התובע, לאו דוקא על פי סדרן.

החברה לעומת זאת, מצביעה על סעיף 4 לאותו החוזה, המדבר על "סיום יחסי עובד ומעביד בכתב ועל פי החוק, הכוללים הודעה מוקדמת של חודש מראש ובכתב". כלומר, לפי הנתבעת, קיימת אפשרות של כל אחד מהצדדים להשתחרר מחוזה העבודה, ובילבד שנתן "הודעה מוקדמת" של חודש ימים.

לעניין זה – רשאי ביה"ד לפסוק על פי אומדן – הלוקח בחשבון "ציפיות של הצדדים" – ולפיכך סכום נוסף של 10,000 ₪ שיפסק לתובע (במשקל הסכום המצוין בסעיף 5 להסכם העבודה ל- ת/2, שהוא אומדן של "שכר חודשי כולל"), נראה בעיני כהולם את נסיבות המקרה.

...

התביעה ככל שהיא מתייחסת ל"פיצויי פיטורים" – דינה להידחות.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע, את הסכומים הבאים: סך של 15,000 ₪ בקשר ל"פיטורים שלא כדין" והפרה חוזית לתום לב בעת כריתת החוזה (5,000 ₪ בקשר להיעדר שימוע מלא, ו- 10,000 ₪ בקשר להתנהלות בעת כריתת החוזה).

החברה רשאית לוותר על עבודת העובד בתקופה שלמן יום מתן ההודעה המוקדמת, כולה או מקצתה, בין אם ההודעה נימסרה על ידה ובין אם ע"י העובד, ובמקרה כזה תשלום החברה לעובד לתקופה האמורה את "משכורת היסוד" בלבד, כפי הגדרתה בהסכם זה. אין בהוראות סעיף זה כדי לשלול את תשלום העמלות עבור מכירות שביצע העובד כפי הגדרתם בהסכם זה, קודם למתן ההודעה המוקדמת או במהלכה.

חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה.

בע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית, (נבו 9.12.14), נקבעו הדברים הבאים: (ההדגשה אינה במקור - ד.ו): "ניתן לסבור, שאם המטרה היא לנסות ו"לתקן" את הנזק הממוני בגין ההפרה, הרי שבגדרי אותו נזק ממוני יש למנות גם את ההפסד בגין "התנאים הנלווים" (למשל, הפקדות לקופות גמל, דמי הבראה  וכיוצ"ב) ולא רק את "השכר השוטף". זאת בדומה למקרה של חוזה לתקופה קצובה.

...

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, על יסוד טענתה כי במעשי התובע, שהביאו בסופו של יום לפיטוריו, הוא הפר הפרה יסודית את חוזה העבודה ועל כן עליו לשלם לה פיצויים בגין נזקים שגרם לה. רקע עובדתי הנתבעת היא חברה העוסקת בייבוא ושיווק של מכשור רפואי המיועד לטיפולי אסתטיקה.

אשר על כן התביעה לעמלות נדחית.

לאור המסקנות המפורטות שם, יש לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:   הפרשים בגין שכר עבודה בסך 56,781 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 2,457 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; הפרשי פיצויי פיטורים בסך 14,572 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק בתגמולים) בסך 7,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל.

ביום 26.12.2017 נשלח אל התובעת מכתב פיטורים, בו נימסר לה על הפסקת עבודתה בתום הודעה מוקדמת של 60 ימים, בהתאם לחוזה העסקתה.

בנוסף הודיעה התובעת כי הסעדים שנותר לידון בהם הנם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה וכן פיצוי בגין פירסום לשון הרע, פגיעה בשם הטוב ובמוניטין ועוגמת נפש (סעיפים 253, 263 לכתב התביעה).

תת הכותרת הבאה, ז(2), הנה במפורש תביעה חלופית לסעד האכיפה וזו לשונה "לחילופין [כך במקור] – פיצוי כספי משמעותי ומקסימאלי בגין פיטורין שלא כדין והפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה", כאשר בסעיף 249 לכתב התביעה מבהירה התובעת כי סעד זה מבוקש לחלופין "ולמען הזהירות בלבד, במידה ובית הדין הנכבד ימצא שאין אפשרות לאכיפת יחסי עבודה". בנוסף, בסיכומו של תת פרק זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בפצוי בשיעור 24 משכורת בסך 432,000 ש"ח, בין היתר בגין הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה ואובדן הישתכרות, כאשר ברי כי שתי עילות אלו אינן רלוואנטיות לאחר שחוזה העסקתה הגיע למועדו הקצוב ואף הוארך מעבר לו. בסיכומיה טענה התובעת כי הסעד הכספי הוא אמנם חלופי, אך רק ביחס לסעד אכיפה קבוע, שלא ניתן לה. אין בידינו לקבל את הטענה.

פירסום 2 – כתבה מיום 14.11.2017 באתר ONE1 בכתבה זו (נספח 4 לתצהיר המשלים של התובעת) מצוטט יו"ר האגוד באותו מועד, מר רז פלד, שתמונתו אף מתנוססת על גבי הכתבה, אומר את הדברים הבאים: "הגיע הזמן שהגברת ויגדורצ'יק תדע את מקומה ובעיקר תכיר ותישא באחריות למעשים, להחלטות ובעיקר למחדלים הקשים שלה. כל בר דעת יודע שאם הנבחרת היתה יוצאת לתחרות בינלאומית (כפי שהאיגוד הורה לה לעשות – הוראה שהיא החליטה להפר על דעת עצמה) היה קל יותר לשנות את מעמדה של בר מספורטאית פעילה לספורטאית מצטיינת..." בשונה מהכתבה הקודמת, במקרה הנוכחי מצוטט יו"ר האגוד המכהן אותה עת. יו"ר האגוד לא זומן להעיד בכדי להפריך את העולה מהכתבה לפיה הציטוט הוא מפיו.

אנו סבורים כי נסיבותיו של הפירסום חמורות: ראשית, דובר האגוד פירסם את מכתב בא כוח האגוד ל"עיתונות", היינו לתפוצה רחבה של העיתונים העוסקים בעינייני ספורט, שטח המחיה המקצועי של התובעת; שנית, המכתב מכיל טענות קשות ביותר הנוגעות הן לאופיה של התובעת והן ליכולותיה המקצועיות; שלישית, לא הוכח כי הטענות החמורות הגודשות את המכתב אכן נכונות ועל כך עמדנו לעיל.

...

לכן הטענה ביחס לפרסומים אלו נדחית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל מוחלט כדלקמן: התביעה לפיצוי כספי בגין פגמים בפיטורים – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 107,000 ש"ח. אשר להוצאות ההליך, בשים לב למשך ההליך ולתוצאתו ולאחר שנתנו דעתנו לחיוב האיגוד בהוצאות בגין ההליך הזמני בסך 10,000 ש"ח, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין ההליך העיקרי שכר טרחה בסך 30,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ד, (09 אוקטובר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ביום 26.12.2017 נשלח אל התובעת מכתב פיטורים, בו נימסר לה על הפסקת עבודתה בתום הודעה מוקדמת של 60 ימים, בהתאם לחוזה העסקתה.

בנוסף הודיעה התובעת כי הסעדים שנותר לידון בהם הנם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה וכן פיצוי בגין פירסום לשון הרע, פגיעה בשם הטוב ובמוניטין ועוגמת נפש (סעיפים 253, 263 לכתב התביעה).

תת הכותרת הבאה, ז(2), הנה במפורש תביעה חלופית לסעד האכיפה וזו לשונה "לחילופין [כך במקור] – פיצוי כספי משמעותי ומקסימאלי בגין פיטורין שלא כדין והפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה", כאשר בסעיף 249 לכתב התביעה מבהירה התובעת כי סעד זה מבוקש לחלופין "ולמען הזהירות בלבד, במידה ובית הדין הנכבד ימצא שאין אפשרות לאכיפת יחסי עבודה". בנוסף, בסיכומו של תת פרק זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בפצוי בשיעור 24 משכורת בסך 432,000 ש"ח, בין היתר בגין הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה ואובדן הישתכרות, כאשר ברי כי שתי עילות אלו אינן רלוואנטיות לאחר שחוזה העסקתה הגיע למועדו הקצוב ואף הוארך מעבר לו. בסיכומיה טענה התובעת כי הסעד הכספי הוא אמנם חלופי, אך רק ביחס לסעד אכיפה קבוע, שלא ניתן לה. אין בידינו לקבל את הטענה.

פירסום 2 – כתבה מיום 14.11.2017 באתר ONE1 בכתבה זו (נספח 4 לתצהיר המשלים של התובעת) מצוטט יו"ר האגוד באותו מועד, מר רז פלד, שתמונתו אף מתנוססת על גבי הכתבה, אומר את הדברים הבאים: "הגיע הזמן שהגברת ויגדורצ'יק תדע את מקומה ובעיקר תכיר ותישא באחריות למעשים, להחלטות ובעיקר למחדלים הקשים שלה. כל בר דעת יודע שאם הנבחרת היתה יוצאת לתחרות בינלאומית (כפי שהאיגוד הורה לה לעשות – הוראה שהיא החליטה להפר על דעת עצמה) היה קל יותר לשנות את מעמדה של בר מספורטאית פעילה לספורטאית מצטיינת..." בשונה מהכתבה הקודמת, במקרה הנוכחי מצוטט יו"ר האגוד המכהן אותה עת. יו"ר האגוד לא זומן להעיד בכדי להפריך את העולה מהכתבה לפיה הציטוט הוא מפיו.

אנו סבורים כי נסיבותיו של הפירסום חמורות: ראשית, דובר האגוד פירסם את מכתב בא כוח האגוד ל"עיתונות", היינו לתפוצה רחבה של העיתונים העוסקים בעינייני ספורט, שטח המחיה המקצועי של התובעת; שנית, המכתב מכיל טענות קשות ביותר הנוגעות הן לאופיה של התובעת והן ליכולותיה המקצועיות; שלישית, לא הוכח כי הטענות החמורות הגודשות את המכתב אכן נכונות ועל כך עמדנו לעיל.

...

לכן הטענה ביחס לפרסומים אלו נדחית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל מוחלט כדלקמן: התביעה לפיצוי כספי בגין פגמים בפיטורים – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 107,000 ש"ח. אשר להוצאות ההליך, בשים לב למשך ההליך ולתוצאתו ולאחר שנתנו דעתנו לחיוב האיגוד בהוצאות בגין ההליך הזמני בסך 10,000 ש"ח, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין ההליך העיקרי שכר טרחה בסך 30,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ד, (09 אוקטובר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בהתאם להלכה הפסוקה, העסקה של עובדי הוראה בחוזים לתקופה קצובה אינה פוטרת את המעסיק מחובת מתן הודעה מוקדמת על אי חידוש חוזה העבודה, כמו גם מקיום חובת השימוע טרם סיום העסקה.

לכן, אף אם לעובד אין זכות קנויה למישרה, על המעסיק ליתן הודעה מוקדמת על כוונתו שלא לחדש עוד ההיתקשרות עימו, לפרט את הטעמים בעומדים ביסוד כוונה זו ולאפשר לעובד להגיב על כך. הפרת חובה זו נועדה להעמיד את העובד במצב בו היה אילמלא הופר חוזה העבודה, ומעמידו במצב בו היה נערך חוזה לשנת לימודים נוספת.

במקרים בהם יוכח כי התובע לא היה זכאי להיות משובץ בשנת הלימודים הבאה על פי הכללים של משרד החינוך, הוא לא יהיה זכאי לקבלת פיצוי (עס"ק (ארצי) 45845-10-14 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות - מדינת ישראל (נבו 30.12.2017): "מדובר איפוא בכלל הנסמך על "חזקה עובדתית" הקשורה לאנטרס ההסתמכות ולנסיבות ההעסקה האופייניות לעובדי הוראה שלפיו, מסירתה של הודעה על הפסקת העבודה לעובד כאמור, לאחר 31.5 עלולה לפגוע, במידה רבה של ודאות, בסכויי השיבוץ שלו בתחום, מאותו מועד ואילך ואף במהלך שנת הלימודים הבאה.

בהתאם לכך, הפצוי הניתן בשל הפרה של כלל זה נועד להגן על אינטרס ההסתמכות של עובד ההוראה ולהעמיד אותו במקום בו היה "לולא הסתמך על החוזה העבודה".   כלל זה לאור תכליתו, כפוף לסייגים ונראה כי אין לו הצדקה בנסיבות דוגמאת אלה של המערערת, אשר לא הייתה זכאית על פי הכללים המקובלים לשבוץ במסגרת המשיבה.

...

רק ברכיב אובדן ההשתכרות מתקבלת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות שנת לימודים תשפ"ב וזכויות נלוות בסך של 48,932 ₪.

בהתחשב בהיקף התביעה לכתחילה , בהשתלשלות הדברים ובתוצאה, הנתבעת תשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 5,000 ₪.