הפרת הסדרי ראייה: הפרת תנאי שחרור בערבות

להם 4 ילדים משותפים וביניהם הסדרי ראייה.

טיעוני הצדדים : טיעוני ב"כ המבקש : המבקש לא הפר תנאי השיחרור בערובה.

  במקרה זה דחה בית המשפט בקשתו של המבקש להקלה בתנאי מעצר בית מלא וזאת בחלוף ארבעה חודשים ובשעה שהליכי ההוכחות צפויים היו להימשך עוד חודשים ארוכים וזאת בשונה מהמקרה שבפני בו שוחרר המבקש אך לפני חודשיים ימים וחצי בלבד ! לציין כי ערר על החלטה זו נדחה ע"י כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 6358/06 עמיר מולנר נגד מדינת ישראל ובית המשפט מציין במפורש גישתו בעיניין חלוף הזמן המהוה עילה להקלה בתנאי השיחרור בערובה : אף אני, כסגן הנשיא המלומד, סבור כי לא חלף עדיין זמן ניכר - כמשמעו בחוק - מן ההחלטה המצדיק את השינוי המבוקש כנתינתו, קרי, הגבלת מעצר הבית לשעות הערב והלילה בלבד.

...

" לאור עיקרון המידתיות מציין בית המשפט העליון כי המועד המתאים להגשת בקשה במקרה שבפניו יהיה בחלוף 9 חודשים משחרורו של העורר ולאחר דיוני ההוכחות הקבועים במועד זה. בהחלטתו בב"ש 3712/08 סעד רתיב נגד מדינת ישראל עומד בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כב' השופט ר. שפירא על פרק הזמן המהווה "חלוף זמן" המצדיק שינוי תנאי שחרור בערובה : "אוסיף עוד, לעניין זה, כי לטעמי, בעניינו של בגיר ובהעדר שינוי נסיבות אחר, זמן שיחשב לזמן המצדיק בחינה מחודשת של תנאי שחרור הוא פרק הזמן של חלוף תשעה (9) חודשים ממועד מתן החלטת השחרור. לעניין זה סבור אני כי יש ללמוד על הזמן לבחינת חלופת מעצר מהוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, הקובעות מנגנון של עיון חוזר בהחלטת מעצר לאחר חלוף תשעה חודשים. סבור אני כי פרק זמן זה מנחה כאמת מידה לפרק הזמן הראוי לבחינתה של חלופת מעצר, זאת בהעדר שינוי נסיבות אחר. " סיכומו של דבר, מהפסיקה המובאת לעיל עולה כי נקודת האיזון בין הפגיעה בחופש התנועה של המבקש השוהה במעצר הבית ,הפגיעה באיכות חייו ובחופש העיסוק והקניין שלו לבין הצורך באיון מסוכנותו של המבקש ממוקמת באזור תשעת החודשים בהם שוהה המבקש בתנאי מעצר בית מלא ולא לפני כן. אכן, ניתן לחשוב על מקרים בהם גם בחלוף תקופה קצרה יותר יהיה משום חלוף זמן המצדיק הקלה בתנאי השחרור בערובה אך לצורך כך על בית המשפט להתרשם כי פרק הזמן הקצר יש בו כדי להחליש באופן משמעותי את עוצמתה של עילת המסוכנות.

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי אין בחלוף כחודש ושלושה שבועות בלבד מאז שחרורו של המשיב ועד הגשת הבקשה (חודשיים וחצי משחרורו ועד מתן החלטה זו) כדי להצדיק שינוי משמעותי בתנאי השחרור בערובה .

לאור כל האמור לעיל אני דוחה בקשת המבקש ליציאתו לעבודה.

הנוהל מיפרט דוגמא אחת למצב בו את התרופה להפרת הצוו ניתן למצוא בהסדר חקיקתי ספציפי.

האם ניתן לטעון כי במקרה שלפנינו מצויה בחוק תרופה אחרת להפרה בדמות הסנקציה של מעצר על פי חוק המעצרים ולפיכך על פי נהלי המישטרה אין לפתוח בחקירה פלילית? דומני כי בשונה מהדוגמא המוזכרת בנוהל, בה מדובר "בתרופה" שאינה נתונה לשיקול דעת בית המשפט, החייב להפעילה כנגד בעל הדין שאינו מקיים את הצוו השפוטי, תוצאות הפרת תנאי שיחרור בערובה, הקבועות בסעיף 51 לחוק המעצרים, נתונות לשיקול דעת בית המשפט והוא "רשאי" להורות על חילוט הערבות או על מעצרו או על שיחרורו בערובה של מפר הצוו.

לא הובאה כל ראייה למהות ההליך שהתקיים בפני בית המשפט, האם הוגשה בקשה למעצרו של הנאשם עקב ההפרה, או לפגיעה אחרת בחרותו, או לחילוט הערובה הכספית שהפקיד, האם הורעו תנאי שיחרורו עקב ההפרה או שמא הוקלו.

...

עיון בפס"ד פרץ מלמד כי אמנם עד שבא ההרכב לדון בערעור שוחרר העורר ומדובר למעשה בדיון תאורטי, אך בית המשפט מצא כי "משכבר הובאו הסוגיות שבמחלוקת לדיון בפנינו, נראה היה שיש טעם עקרוני והלכתי להתייחס לסוגיות שעלו לדיון לגופן ולפסוק בהן", כשאחת הסוגיות שעלו לדיון הייתה כיצד יש לנהוג בנאשם אשר הפר את תנאי השחרור.

לסיכום, דין כל טענות ההגנה, שהועלו במסגרת הבקשה לביטול כתב האישום, להידחות, מהטעמים שפורטו בהרחבה לעיל.

אשר על כן אני דוחה את בקשת ההגנה לביטול כתב האישום.

בבקשת הנתבעות להארכת המעצר נטען כי יש להאריך מעצרו של התובע למשך 10 ימים בשל יסוד סביר להניח כי התובע עבר את העבירות המיוחסות לו (שכן יש ראיות לכך ששני הקטינים הוצאו על ידי החשוד מהארץ ללא הסכמת האם שאף היא הנה אפוטרופסית של הילדים, ותוך הפרת צו שפוטי), וכן כי יש עילה למעצרו שכן שיחרורו עשוי לסכל את האפשרות לאתר את הבנים וחשוב לבצע את החקירות הנוספות טרם שיחרור החשוד ממעצר.

בהחלטת כב' השופטת מרדכי נקבע כי יש ראיות לכאורה לכך שהתובע גרם להפרת הסדרי הראייה של הילדים, בכך שהביא לכך ששלושת הילדים יצאו מגבולות המדינה, וכי: "אין מחלוקת על כך שהדבר נעשה ללא ידיעת המתלוננת או לפחות אין מחלוקת שהחשוד לא

בהחלטת בית המשפט לפיה שוחרר התובע למעצר בית עד ליום 3/10/08 נאסר עליו ליצור קשר עם שלושת הילדים, אלא בנוכחות שוטר, ניתן נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, והוא נידרש לחתום על ערבות עצמית בסך 25,000 ₪ להבטחת תנאי שיחרורו.

יחד עם האמור לעיל יש לבחון את היתנהגות החוקרים ואנשי התביעה בזמן אמת, על בסיס הנתונים שהיו ידועים באותה נקודת זמן ולא בדרך של חכמה בדיעבד: "כלל הוא כי את היתנהגות החוקרים ואנשי התביעה בכל שלב משלבי ההליך יש לבחון בזמן אמת- בעת עשייתן של הפעולות ובזמן קבלת ההחלטות. שאלת הפרת חובת הזהירות הקונקרטית שחלה על גורמי החקירה והתביעה נחתכת על פי הנסיבות, התנאים והאפשרויות שהיו קיימים במועד הרלוואנטי שבו היתנהגות הרשות עומדת למבחן. סבירות ההיתנהגות נבחנת על פי מכלול הנתונים ששמשו את הרשות במועד הקובע. אין בוחנים את ההיתנהגות בדרך של "חכמה לאחר מעשה" (.

...

ביום 27/9/08 בדקה המשטרה, בהסכמת התובע ויחד עמו פעם נוספת את המחשב בביתו ונצפתה הודעת מייל מיום 26/9/08 שעה 19:27 שתוכנה: "אבא הכל בסדר אנחנו בדיור זמני עד ליום שני אין לי מסנגר כי אין גישה אין בשטוטגרט אינטרנט אלחוטי חינם ורק עכשיו מצאנו מחשב עם חיבור וגם אין בו עברית אני מעתיק אותו בגלל זה ההודעה קצרה". הנתבעים טוענים כי הודעה זו היוותה נקודת התקדמות בחקירה, שכן ניתן היה ללמוד ממנה כי הילדים אכן נמצאים בגרמניה, וכי שלומם טוב.

לסיכום האמור לעיל יש לקבוע כי לא נפל כל פגם ו/או דופי בהתנהלות הנתבעים, ויש לקבוע כי גם בראיה בדיעבד של הדברים, החשיבה החקירתית בהתחשב במכלול הראיות לכאורה שהצטברו, הייתה לכל הפחות סבירה אם לא למעלה מכך, ובוודאי בגדר חובת הזהירות המצופה מהמשטרה והתביעה, מה גם שלוותה בביקורת שיפוטית וקבלה גושפנקא של בית המשפט בהארכת המעצר.

בית המשפט נעתר לבקשה, ביטל את ההחלטה, וקבע כי בהעדר הוראה המסמיכה את בית המשפט שדן בהארכת המעצר לדון בבקשה, על התובע לפנות לפרקליטות בשנית ולבקש תגובתה לבקשה.

סוף דבר – דין התביעה להדחות.

עם זאת, מובן הדבר כי ראוי שהמאשימה תפעיל את שיקול דעתה בשאלה אם יש להגיש כתב אישום נפרד בגין הפרת הוראה חוקית במקרים שבהם הפרת תנאי שיחרור בערובה הובילה לעיון חוזר בשחרור ולמעצרו מחדש של הנאשם עד תום ההליכים או לחילוט ערבויות, כך שחלק ממטרות הענישה כבר הושגו, וכאשר הוטלה על הנאשם סנקציה חלופית מספקת מבחינת האנטרס החברתי ושיקול ההרתעה.

בכל הנוגע לטענה בדבר ההנחייה המשטרתית, אני מקבל את עמדת המאשימה לפיה תכליתן של הוראות נוהל התביעות היא מניעת נקיטה בהליך פלילי בגין הפרות אזרחיות או מנהליות, מקום שבו יש סעד על פי המשפט האזרחי או המינהלי, כגון עינייני הסדרי ראייה, תיכנון ובניה או הוצאה לפועל.

...

עם זאת, סבורני כי קיימים שיקולים אשר מצדיקים שימוש זהיר מצד המאשימה בהגשת כתבי אישום במקרים של הפרת צו למניעת הטרדה מאיימת, וזאת לנוכח אופיים המעין אזרחי של ההליכים לקבלת צו מניעת הטרדה מאיימת.

בכל הנוגע לטענה בדבר ההנחייה המשטרתית, אני מקבל את עמדת המאשימה לפיה תכליתן של הוראות נוהל התביעות היא מניעת נקיטה בהליך פלילי בגין הפרות אזרחיות או מנהליות, מקום שבו יש סעד על פי המשפט האזרחי או המנהלי, כגון ענייני הסדרי ראייה, תכנון ובניה או הוצאה לפועל.

אשר על-כן, הבקשה נדחית.

בטרם הונח בפניי אישור ולקראת המפגשים הוגשה בקשה להתיר למשיב להכנס לתחומי העיר שפרעם כדי לקחת חלק בהם, בקשה לה נעתרתי, גם בשים לב לכניסות קודמות שהיו בהסכמת המאשימה (יצוין, כי המאשימה שהתנגדה גם לבקשה זו טענה כי הפגישות הנזכרות עניינן הסדרי הראייה של המשיב לילדיו ולא "טפול זוגי").

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובשים לב להליכים המתקיימים במרכז למשפחה שבמחלקה לשירותים חברתיים בעיר שפרעם ונוכח הסכמות המאשימה לכניסות הייעודיות של המשיב, מבלי שנשמעה טענה כי הנ"ל הפר באופן כלשהוא את תנאי השיחרור, ונוכח סגירת התיק שמתייחס לארוע מחודש אוגוסט עליו עמדה ב"כ המאשימה בדיונים בפניי, ומאחר ומצידה של המתלוננת שלוקחת חלק במפגשים הנ"ל לא נשמעו תלונות לעניין הפרות מצדו של המשיב, החלטתי להעתר לבקשה ולבטל את הרחקתו של המשיב מהעיר שפרעם באופן שאני מתיר את שהייתו בבית הוריו וכאשר כל מפגש בינו לבין המתלוננת ילווה עד להחלטה אחרת על ידי המפקחים שנקבעו בהחלטה מיום 19/03/13.

הערבויות שנחתמו בתיק זה גם מצדם של המפקחים יהיו להבטחת התנאים שהוטלו על המשיב היום.

...

החלטתי זו, מעבר לנימוקים שפורטו בפסקה הקודמת, מתבססת גם על חלוף הזמן הרב מאז הוגשה הבקשה למעצר בעניינו של המשיב והצפי להימשכות ההליכים, שעה שלכל הפחות עד לחודש יוני 2014 הליכים אלה לא יסתיימו.

השורה התחתונה היא, שאני מורה על ביטול הרחקתו של המשיב מהעיר שפרעם.

במקביל, אני מורה כי המשיב יתגורר בבית הוריו ולא בבית המשותף שלו ושל המתלוננת, וכאשר כל מפגש בין המשיב לבין המתלוננת יהיה בליווי אחד המפקחים: האח ופיק שאהין ו/או האחות אמאל עזאם.