הפרת הוראות בטיחות בעבודה באתר בנייה

לטענת המבקשות, הפרה המשיבה חובות המוטלות עליה מכוח הוראות הבטיחות בעבודה והעסקת המבקשת 2 ועובדים אחרים באתר הבנייה נעשתה בנגוד לדין תוך העסקה פוגענית, פגיעה בכבודם של העובדים וסיכון ממשי של חייהם.

...

לאור כל האמור, אנו קובעים כי ההליך שבפנינו מתאים לדיון כבקשת צד בסכסוך קיבוצי.

על יסוד כל האמור, אנו קובעים כדלקמן: התביעה לפיצוי בגין אפליה מחמת מעמד אישי - תמחק.

הבקשה לסילוק על הסף - נדחית.

די לנו בכך, ובהלכה הפסוקה שצוטטה לעיל, כדי להסיר מעל כתפי העמותה הנאשמת מס' 1 את האחריות המוטלת על "מבצע בנייה" לעניין מילוי הוראות הבטיחות, ואכן מן הסתם לא בכדי בחרה המאשימה שלא להאשים את הנאשמת מס' 1 בכלל הפרות הוראות הבטיחות בעבודה שנמצאו באתר בניית הבניין.

...

אקדים את המאוחר ואומר שאינני מקבלת מי מבין הטענות שפורטו לעיל.

אכן – כתב האישום עצמו הוגש בחודש אוגוסט 2015 בעוד פעולות החקירה הושלמו בשלהי שנת 2011, ואכן בירורו בבית הדין ארך זמן רב (בין היתר בשל שני דיונים שלא ניתן היה להתקדם בהם בשל היעדר הופעת הנאשמים 3 ו – 4), ואכן אין ספק שטוב היה באם לא היו חולפים פרקי זמן שכאלה , אולם אין בעצם קיומם כשלעצמו כדי להצדיק ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, ומעבר לטענה כללית לפיה הנאשמים התקשו לזכור פרטים או לאתר מסמכים – לא הונחה תשתית למסקנה שהגנת הנאשמים נפגעה באופן אנוש.

אשר על כן נדחית הטענה שראוי היה לבטל את כתב האישום בנימוק של הגנה מן הצדק.

כתב האישום המתוקן בשנית וההסדר הדיוני הנאשם, יליד 1967, הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר דיוני, בעבירות של הפרת הוראות הבטיחות בעבודה, בנגוד לסעיף 223 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, יחד עם סעיף 225 לפקודה ותקנה 112 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1998; והעדר קיום ביקורת, בנגוד לסעיף 223 לפקודה, יחד עם סעיף 225 לפקודה ותקנה 122 לתקנות.

מבחינת חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, כמפורט לעיל, אין מדובר בעבירות קלות כלל ועיקר והדגש חייב להיות מושם על חינוך הנאשם ומנהלי עבודה שכמותו לסטאנדארט זהירות ראוי, להקפדה על נהלי הבטיחות ומילוי דווקני של הוראות הפקודה ותקנותיה, תוך מניעת כל פוטנציאל סיכון של הפועלים באתר הבניה.

...

בבחינת למעלה מן הנדרש אבהיר כי אף אם הייתי בא לכלל מסקנה כי חומרת העבירות מאפשרת שקילת הימנעות מהרשעה, עדיין לא ניתן לומר שהוכחה פגיעה ודאית – או אף קרוב לכך – בהמשך תעסוקתו של הנאשם.

הוסף לכל אלה את התייחסותו המצמצמת של הנאשם בפני שרות המבחן ונטילת אחריות חלקית מצידו, בהתייחסו למחדלו כאל ענין "טכני" בלבד, והמסקנה המתחדדת היא שקיימת משנה חשיבות בהרשעתו בדין.

בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה שאין מקום להימנע מהרשעת הנאשם בדין, ונוכח נסיבותיו האישיות – היותו עוסק בתחום הבניה מזה 20 שנים כמנהל עבודה; העובדה שלא דבק רבב בעבודתו משך כל אותה תקופה ארוכה; הודאתו בכתב האישום המתוקן בשנית; החסכון בזמן שיפוטי יקר; וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (כ-5 שנים) – ימוקם עונשו בתחתית מתחם העונש ההולם.

לאור האמור לעיל, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשנית, וגוזר עליו את העונשים הבאים: חודש מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע.

· הנאשם 2 בשתי עבירות של הפרת חובת פקוח ואי נקיטה באמצעים סבירים למניעת ביצוע העבירות שביצעה הנאשמת 1 – לפי תקנה 7 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) תשמ"ח-1988, ותקנה 8(א)(1) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007, וכן לפי סעיפים 191, 222 ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970.

מדובר בערך חברתי בסיסי ומוגן מן הדרגה הראשונה כאשר גם כשלא נגרמת פגיעה בפועל, עצם העמדת מבצע העבודה באתר בסיכון לפגיעה בחייו או בשלמות גופו היא פסולה (ראו בעיניין זה גם עפ (ארצי) 1002/04 רזפול בע"מ נ' מדינת ישראל 27.3.06 אשר לשעור הקנס - בדיקת מדיניות הענישה הנהוגה מעלה כי בתי הדין נהגו להטיל על מורשעים בעבירות שעניינן הפרת הוראות בטיחות בעבודה, עונשים הנעים בין 25% ל-50% מהקנס המירבי (ראו תפ (ת"א) 57761-02-14 מדינת ישראל נ' אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (17.11.16); תפ (ת"א) 44094-11-14 מדינת ישראל נ' דבוש גל (2.5.16); תפ (נצ') 4552-02-15 מדינת ישראל נ' בר ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ (6.9.15); תפ (ב"ש) 21828-05-14 מדינת ישראל נ' א.פ. פורמייקה סנטר (1998) בע"מ (26.7.15).

...

אשר למתחם הענישה ההולם - לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה הנוכחי: את תכלית תקנות הבטיחות בעבודה שנועדה להגן על שלמות גופו של העובד בזמן עבודתו מחד גיסא, ואת העובדה כי מדובר בעבירות שנעברו בשנת 2016 כאשר מיני אז ועד היום לא נטען לקיומן של עבירות נוספות, מאידך גיסא, לאחר שבחנתי את מדיניות הענישה כעולה מגזרי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי, לאחר שנתתי דעתי לעובדה כי מדובר באירוע אחד הכולל מספר מעשים, ובהינתן מתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שבהן הורשעו הנאשמים, - מצאתי כי מתחם העונש ההולם עומד על 25% ל-50% מהקנס המרבי.

לאחר שבחנתי את חומרת הנסיבות שבהן הורשעה הנאשמת 1, את כלל העבירות שעניינן העסקת עובדים תוך התעלמות מהסכנות העומדות לשלמות גופם ואת מתחם העונש ההולם, מצאתי כי הגם שהקנס המקסימאלי עומד על 72,800 ₪, בהינתן כי מדובר בהרשעתה הראשונה, יש להעמיד את הקנס המוטל על הנאשמת 1 על סך של 20,000 ₪.

בהתחשב באמור, הנני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים:- א. על הנאשמת 1 מוטל קנס בשיעור כולל של 20,000 ₪.

מן הכלל אל הפרט שלב ראשון: העבירות בהן הורשעו הנאשמים מהוות ארוע אחד כתב האישום בעניינינו כולל שני אישומים: האישום האחד נוגע לאי קיום צו בטיחות שהופנה לנאשמת 1 ולנאשם 2 להפסקה של כל עבודה באתר הבניה העולה על גובה 2 מטרים עד לציוד העובדים בציוד מגן אישי והדרכתם לשימושם בו; ואילו האישום השני מופנה לשלושת הנאשמים ונוגע להפרת הוראות בטיחות שונות באתר הבנייה (העסקת עובדים בגובה כשאינם מאובטחים במערכת מתאימה וללא ציוד מגן אישי ואי גידור משטחי עבודה מהם ניתן ליפול לעומק העולה על 2 מטרים).

...

לפיכך, אני קובעת כי מתחם הענישה בגין כל העבירות בהן הורשע הנאשם 3 (עבירות לפי תקנות הבטיחות (בניה) ותקנות הבטיחות (צמ"א)) ינוע בין סכום של 7,200 ₪ לסכום של 10,080 ₪.

בנסיבות שלפנינו לא שוכנעתי כי יש לחורג ממתחמי העונש לקולה או לחומרה, ולפיכך יגזרו העונשים בתום המתחמים.

עם זאת, מעבר לטענה כללית זו לא הוצגה על ידי הנאשמים כל טענה בדבר הנזק שעשוי להיגרם להם בעקבות ההרשעה ובהינתן הנזק שעלול להיגרם בשל סוג העבירות בהן הורשעו הנאשמים, לא שוכנעתי כי יש בכך כדי להוות שיקול לקולה.