הפרשים שונים בהצמדה למדד המחירים לצרכן בגין חובות בפער

עוד קבע ביהמ"ש ששחרור השיעבוד על הדירה ברחובות לצורך סילוק חוב אחר של אמיר לבנק, הוא חוב בגין חברות אשכול, שלא הובטח בשיעבוד על הדירה בבני ברק, פגע בעיניינה הברור והמוצדק של התובעת שהבנק ישחרר השיעבוד על הדירה ברחובות דוקא כנגד החוב של אמיר בגין החשבון ולא בגין חובות אחרים של אמיר, כגון החוב בגין חברות אשכול.

התובעת העידה שהמתינה ממועד גילוי קיום הבטוחה הנוספת ארבע שנים עד מתן פסק הדין בתביעת הבנק בשנת 2014 כי במהלך הדיונים בתביעת הבנק בא כוחה אמר לביהמ"ש כי בכוונתו לנקוט בהליכים שונים וכבוד השופט בן חיים ענה לו "חכה". לגבי התקופה שמשנת 2014 ועד שנת 2017 טענה כי לא היו לה כוחות נפשיים והממון הנידרש לתבוע את הבנק יחד עם תביעה שהגישה נגד אמיר.

מטעמי יעילות, ביהמ"ש קובע שהפרשי ההצמדה יחושבו מחודש נובמבר 2010, בגין מלוא הסכום ועד מועד הגשת התביעה ומאותו מועד תצורף גם רבית כדין.

ביהמ"ש לא קובע מסמרות בעיניין זה, שכן אינו אמור להכריע בו. דיון בהוצאות בשים לב לסכום שכר הטירחה שביהמ"ש פסק בפסק הדין החלקי, וכן בשים לב לפער בין סכום התביעה ובין סכום התביעה, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת מחצית מכלל הוצאותיה לעניין אגרות, תשלום לשמאי מטעמה ותשלום לשמאית מטעם ביהמ"ש וכן שכ"ט בא כוחה של התובע בסך של 35,000.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: 560,000 ₪ צמוד בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד עד מועד הגשת התביעה ומאותו מועד בתוספת רבית כדין ועד מועד התשלום בפועל.

...

הגשת כתב הגנה וכתב תשובה, הדיון הראשון, הגשת ראיות והדיון השני הבנק הגיש כתב הגנה ביום 27.2.18 בו טען כי יש לדחות את התביעה הן על הסף והן לגופה וזאת בשל התיישנות ואף בשל עשיית עושר ולא במשפט והעדר עילה.

חלופה 1: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 6,900 ₪ 355,000 ₪ חלופה 2: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 26,300 ₪ 1,354,000 ₪ חלופה 3: סיכום דמי שכירות ראויים לפי שנים: שנה היחס בין שווי למ"ר לכל שנה ביחס לשווי במועד עריכת השומה דמ"ש לשנה במעוגל דמ"ש לחודש במעוגל 2006 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2007 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2008 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2009 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2010 51.71% 20,500 ₪ 1,710 ₪ 2011 55.51% 22,010 ₪ 1,830 ₪ 2012 58.94% 23,370 ₪ 1,950 ₪ 2013 62.36% 24,720 ₪ 2,060 ₪ 2014 68.63% 27,210 ₪ 2,270 ₪ 2015 74.90% 29,700 ₪ 2,480 ₪ 2016 89.73% 35,580 ₪ 2,970 ₪ 2017 93.16% 36,940 ₪ 3,080 ₪ 2018 98.10% 38,900 ₪ 3,240 ₪ 2019 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2020 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2021 100.00% 39,650 ₪ 3,300 ₪ חלופה 4 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 10/2010: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 ₪ 13,600 ₪ 700,000 ₪ חלופה 5 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 03/2014: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 18,050 ₪ 930,000 ₪ שומה לאור כל האמור לעיל, הנני מעריכה את שווי הנכס ודמי השכירות הראויים בהתאם לחלופות המבוקשות, כדלקמן: חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 1 שווי שוק 01/01/2006 355,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 2 שווי שוק מועד מתן השומה 1,354,000 ₪ חלופה תאור שנה דמ"ש חודשיים ראויים דמ"ש שנתיים ראויים 3 דמי שכירות 2006 900 ₪ 10,400 ₪ 2007 900 ₪ 10,400 ₪ 2008 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2009 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2010 1,710 ₪ 20,500 ₪ 2011 1,830 ₪ 22,010 ₪ 2012 1,950 ₪ 23,370 ₪ 2013 2,060 ₪ 24,720 ₪ 2014 2,270 ₪ 27,210 ₪ 2015 2,480 ₪ 29,700 ₪ 2016 2,970 ₪ 35,580 ₪ 2017 3,080 ₪ 36,940 ₪ 2018 3,240 ₪ 38,900 ₪ 2019 3,130 ₪ 37,540 ₪ 2020 3,310 ₪ 27,540 ₪ 2021 – מועד עריכת השומה 3,300 ₪ 39,650 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 4 שווי שוק 10/2010 700,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 5 שווי שוק 3/2014 930,000 ₪ "

ביהמ"ש לא קובע מסמרות בעניין זה, שכן אינו אמור להכריע בו. דיון בהוצאות בשים לב לסכום שכר הטרחה שביהמ"ש פסק בפסק הדין החלקי, וכן בשים לב לפער בין סכום התביעה ובין סכום התביעה, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת מחצית מכלל הוצאותיה לעניין אגרות, תשלום לשמאי מטעמה ותשלום לשמאית מטעם ביהמ"ש וכן שכ"ט בא כוחה של התובע בסך של 35,000.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: 560,000 ₪ צמוד בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד עד מועד הגשת התביעה ומאותו מועד בתוספת רבית כדין ועד מועד התשלום בפועל.

עוד ציין המומחה כי חוות דעתו של ד"ר גלייטמן, המומחה מטעם התובעת, מלאת סתירות תוך שהמומחה מייחס ללא הצדקה את הצורך בטיפולים שונים לטיפולו של הנתבע, למשל הצורך להשתלת שן 27.

הפרת חובת הגילוי היא הפרת חובת הזהירות שחב הנתבע לתובעת ובכך הוכחה התרשלות, אולם כאמור לעיל, לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הנתבע לבין הנזק שנטען כי נגרם לתובעת.

במצב זה מורכב ניזקה של התובעת הן מהתמורה החוזית והן מהפצוי הנזיקי, והיא מפוצה בדיוק לפי ניזקה, ודאי לא מעבר לו. התובעת כאמור שילמה לנתבע ביום 24.11.03 את התמורה החוזית בסך 6200 ₪ - (קבלות של ד"ר בוחניק-מוצג 48-50 ת/4) סכום זה משוערך להיום לפי הפרישי הצמדה למדד המחירים לצרכן בצרוף ריבית כחוק מגיע לסך 10,962 ₪.

הפער העצום במחירי הפוליסות חייב היה להדליק אצל הנתבע נורה אדומה באשר למה כוללת, אפילו לא הבין כטענתו את מהותה מה שכאמור לא מצאתי לקבל.

...

חיזוק נוסף למסקנה כי הנתבע הבין את מהות הפוליסה שרכש נעוצה בעלותה הנמוכה בהרבה מעלות פוליסה אחרת שהוצעה ולא כללה כיסוי רטרואקטיבי.

לסיכום הנתבע חב בפיצוי התובעת בסך של 68,000 ₪.

ההודעה לצדדי ג נדחית.

יישום השיקולים השונים לענייננו מוליך למסקנה כי במקרים שבהם נמצא כי עורך הדין הפר את חובות האמון שלו כלפי הלקוחות באופן חמור, חיוב הלקוחות לשלם לו שכר טירחה מעבר לתעריף המינימלי במסגרת פסיקת השכר הראוי עלול לפגום בעקרונות היושר והצדק.

בהן, הוספת ריבית (לא צמודה), הוספת הפרישי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית (צמודה), והוספת הפרישי הצמדה בלבד.

כמו כן, גם ההכרעה האם לבצע את השיערוך על בסיס הוספת הפרישי הצמדה וריבית, או על בסיס המסלול של ריבית שקלית, עשויה להיות משמעותית, ולהוביל לפערים בחישוב הסופי.

על התובע לשלם את הסכום הכולל לנתבעות בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לתובע, שאם לא כן יתוסף לרכיב ההוצאות ושכ"ט הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל (וזאת בנוסף לריבית השקלית החלה על החוב עצמו לנתבעות עד למועד התשלום).

...

יוצא אפוא, שעבור תקופה זו זכאיות הנתבעות לריבית שקלית בסך של 28,109 ₪.

דברים אלה תומכים במסקנה שהעושר שהפיק התובע על חשבון הנתבעות, בכך שהשתמש בכספן כתחליף להלוואה, גבוה יותר מהתחשיב השמרני שנערך לפי חוק פסיקת ריבית, גם לפי החלופה המיטבית של ריבית שקלית.

סוף דבר סיכומם של התביעה ושל התביעה שכנגד הינו כי גם לאחר ניכוי שכר הטרחה שהתובע זכאי לו, על התובע לשלם לנתבעות את מלוא הסכום שנתבע בתביעה שכנגד, סך של 160,000 ₪.

הסוגיות שבמחלוקת הליך זה נסוב, איפוא, סביב שלוש סוגיות מרכזיות: א- האם חרף קיומו של הסכם הממון במסגרתו הוחרגה דירת המגורים ממסת הנכסים בני האיזון זכאית התובעת למחצית הזכויות הקנייניות בה נוכח כוונת שתוף ספציפית של הצדדים לגביה; ב- האם עסקו של הנתבע הוחרג ממסת הנכסים בין האיזון משהמשאית והנגרר הוחרגו ממנה במסגרת הסכם הממון; ג- תוצאת איזון המשאבים בהתייחס ליתר הנכסים החיוביים והשליליים (החובות המשותפים) שנצברו ע"י הצדדים בתקופת הנישואין.

התובעת צרפה לתצהירה, כנספח ג', מסמכים המעידים, לשיטתה, על הרחבת הדירה ועל ההלוואות שניטלו לצורך מימונה, כנספח ד' תמונות לפני שפוץ הדירה ואחריה, 19 וכנספח ה' מסמכים אשר יש בהם להעיד, כי קיים פער בין שטח הדירה נכון לשנת 20 .

בנסיבות אלו, מששוכנעתי, כי לשם רכישת המשאית החדשה הושקעו כספים ממשאבים משותפים של הצדדים, בהתאם להוראות הדין ובהלימה לקבוע בהסכם הממון, מצאתי לקבוע, כי יש לכלול במסגרת איזון המשאבים מחצית משווי המשאית החדשה נכון למועד הקרע בנכוי סך של 130,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום המכירה שלה ועד למועד הקרע, אשר עפ"י הסכם הממון יש להחריגו מאיזון המשאבים.

לטענת הנתבע, הוא נאלץ לשאת לבדו בהתחייבויות שונות ובהחזריהן החודשיים של ההלוואות, לרבות חיובים בכרטיסי אשראי לאחר מועד הקרע ופרעון המחאות שנמשכו ע"י התובעת, ומשכך עליה להשיב לו הסכומים בהם נשא בתוספת הפרישי ריבית והצמדה.

...

לפיכך, אין בידי לקבוע ממצאים כלשהם לעניין רכב זה בהקשר בו עסקינן.

גם טענת הנתבע לפיה התובעת נטלה הלוואות ללא ידיעתו דינה להידחות, שעה שלא הוכח כי ההלוואות ניטלו דווקא על ידה, ואף לא הוכח, כי ההלוואות ניטלו למטרות הזרות לתא המשפחתי ולצרכיו.

הנישואין ועד ליום 01.04.2018 סוף דבר דירת המגורים השוכנת ברח' .

ראו דברי מתכננת המחוז אדר' נעמי אנג'ל בישיבת הועדה המחוזית שהתקיימה ביום 29/4/13 (עמ' 110 למוצגי הנתבעת): "... בטעות, בגלל טעויות שונות במדידה ובעיות שונות של יפו... ניתן היתר בניה בתחום של השצ"פ. היתה בעיה במדידה והסדרת חלקות כי כל נושא של הסדרת מגרשים ביפו היה מאוד בעייתי והדברים האלו חמקו במתן ההיתר". ראו לעניין זה גם את דבריו של נציג הועדה המקומית לתיכנון ובנייה בתל אביב ("הועדה המקומית") מר הלל הלמן בועדת משנה ב' להתנגדויות שע"י הועדה המחוזית, מיום 9/12/13 (עמ' 114 למוצגי הנתבעת): "אני לא יכול להסביר מה המקור של הטעות בזאת...". הצדדים לא הזמינו לעדות אנשי מיקצוע להם ידיעה אישית על הסיבות שגרמו להווצרות הטעות.

לאחר שמוסיפים הפרישי הצמדה למדד המחירים לצרכן לסכום דלעיל מיום 14/11/07 עד ליום 10/8/16 מתקבל סכום של 421,926 ₪.

למעלה מן הצורך, אפנה לסעיף 4.2 לנוהל לפיו "יש לבדוק האם קיימים חובות- אם קיימים חובות יש להעביר את התיק לטפול המרחב העיסקי". במקרה דנן, עד יום 10/8/16 התובעת הייתה חייבת כסף לנתבעת.

לנוכח הפער המשמעותי בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק, מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות לטובת התובעת באופן מתון.

...

נמצאנו למדים, אם כן, כי התובעת הייתה חייבת לשלם לנתבעת את ההפרש בשווי המגרש הנובע מגדילתו מ-1,938 מ"ר ל-2,033 מ"ר. לפי סעיף 11(ד) הנ"ל, הנתבעת הייתה צריכה לחשב את ההפרש בשווי המגרש לתאריך קביעתו של הערך היסודי של המגרש, דהיינו ליום אישור העסקה 14/11/07 ולא ליום 18/10/15, כפי שעשתה בפועל.

גם מטעם זה לא מצאתי מקום להיעתר לחלקה השני של התביעה.

סוף דבר הנתבעת תשיב לתובעת סך של 508,230 ₪ (כולל מע"מ) כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 10/8/16 ועד לתשלום בפועל.