הפרשי שכר לעובד קבלן כוח אדם

כמו כן, מכתבי הטענות עולה כי בעוד התובע טוען כי לאחר 11/15 הוא קיבל תלושי שכר של חברות כוח אדם שונות, הנתבעת טענה כי התובע הועסק באתרים בהם הנתבעת עבדה באמצעות קבלן משנה במסגרת מיקור חוץ אותנטי.

התחשיב אינו מיפרט לגבי החודשים שעבורם נטען כי קיים הפרש שכר ושבגינם קיים רישום נוכחות, מהו מספר שעות העבודה שהתובע עבד באותם חודשים וכיצד בוצע החישוב, תוך היתייחסות לגמולי עבודה בשעות נוספות שהנתבעת שלמה לו, ותוך היתייחסות לטענת הנתבעת בדבר הפסקות בעבודה שיש לנכות.

...

התובע זנח תביעה זו בסיכומיו והיא נדחית בזה.

מר קרמר בחקירתו הנגדית לא נשאל על כך. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.17 עד לתשלום בפועל: פיצויי פיטורים בסך 15,081 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ד"מ 50226-03-21 13 נובמבר 2022 לפני: כבוד השופט דורי ספיבק- אב בית הדין נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק נציג ציבור מעסיקים מר דב פסט התובע: Abdalla Abakar Abdelaziz Eisa ע"י ב"כ עו"ד דוד בר חוה הנתבעת: ריאן שירותי כוח אדם בע"מ ע"י נציג הנתבעת מר ריאן עאאד פסק דין

שעות נוספות והפרשי שכר התובע טען בכתב תביעתו כי עבד מדי יום במהלך ימי השבוע (ראשון עד חמישי) במשך 11 שעות, ואילו בימי שישי עבד במשך שש שעות.

...

להלן ננמק כיצד הגענו למסקנה זו: ראשית בכתב התביעה טען הטוען כי לא קיבל הודעה לעובד.

למעלה מהנדרש נוסיף כי מקובלת עלינו גם טענת התובע כי בהתאם לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 ותקנות עובדים זרים (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס-2002, קיזוז בגין מגורים מותנה בהסכם בכתב (שלא היה במקרה שלפנינו) וגם תקרת הקיזוז עבור מגורים הינה 484 ₪ בחודש, שהם 3,678 ₪ בלבד עבור כל 7.6 חודשי העבודה הנטענים, הרבה פחות מסכום הקיזוז לו טענה הנתבעת.

לסיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי על אי מסירת הודעה לעובד בסך 2,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

עניינה של התביעה היא שאלת חבות הנתבעת 1 בתשלום שכרו וזכויותיו הסוציאליות של התובע בגין תקופת העסקתו, קרי תשלום פצויי פיטורין, הפרישי שכר, החזר נכויים שלא כדין, דמי חג, פדיון דמי חופשה, הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, קרן הישתלמות, פיצוי בגין מסירת הודעה על תנאי העסקה (ס' 2 לסיכומי התובע; ס' 68 לכתב התביעה).

בהתאם לפסק דין שניתן בעיניין ע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת יישום פיתרונות אנושיים בע"מ נ' אורית בוטי מיום 4.8.13: "עיקרון החוקיות משמיענו כי לפרט, ובכלל זה לתאגיד, מותר לעשות כל פעולה שלא נאסרה עליו על פי דין. בהתאמה – כל עוד מנסיבותיו העובדתיות של המקרה עולה כי השמוש בתבנית העסקה זו הוא אותנתי והוא נעשה בגדרי מטרותיו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1996 – ובכלל זה לצורך העסקה לתקופה זמנית, וכל עוד עולה מנסיבותיו העובדתיות של המקרה כי תבנית העסקה לא נועדה לקפח את העובד, הרי שאין עילה שלא ליתן תוקף לאופן ההיתקשרות שבין הצדדים." בהתאם לאסמכתאות ולעדויות שבפנינו, השתכנענו כי הנתבעות ביצעו ביקורות על אכיפת זכויות עובדי הקבלנים, בכלל זאת בוצעו ע"י בודקי שכר.

...

בעניין רכיב זה, אנו קובעים כי קיים פער בסך של 521.5 ₪ בגין דמי חגים.

לאור האמור לעיל, מצאנו לקבוע כי הנתבעת תישא בפיצוי בסך 2,500 ₪ (מחצית מהסכום הנתבע) בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה בשפתו של התובע.

סוף דבר: בסיכומו של דבר, לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בכל המסמכים שהוגשו, אנו קובעים כי התביעה מתקבלת בחלקה.

בית משפט השלום בחיפה תאד"מ 57898-09-22 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ריאן שירותי כח אדם בע"מ לפני כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן התובעת הראל חברה לביטוח בע"מ הנתבעת ריאן שירותי כח אדם בע"מ פסק דין

הואיל וכאמור נערכה כל פוליסה בראשית תקופת הביטוח, ובשכר העובדים עשויים לחול שינויים מעת לעת (כמו גם בהקף כח האדם המועסק) שולמה פרמיית הביטוח למעשה בשני שלבים – בשלב ראשון שולמה הפרמיה על פי תחשיב המבוסס על שיעור השכר הצפוי לתקופת הביטוח (על בסיס נתוני עבר), והשלב השני הוא שלב ההתאמות שנעשה בתום תקופת הביטוח – על בסיס נתוני אמת לתקופת הביטוח, לכשחלפה.

אשר לאופן חישוב ההפרש אבהיר כי דומה שאין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך ששעור הפרמיה נגזר משעור שכר העבודה מכפלת 0.4% ובנכוי 10% הנחה שנתנה התובעת לנתבעת באופן קבוע (לצורך ההמחשה - על שכ"ע של 5,000,000 ₪ עומד שיעור הפרמיה על 18,000 ₪ לפי החישוב הבא: 5,000,000*0.4% = 20,000 ₪.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טיעוני הצדדים (לרבות כאלו אשר דומה כי הנתבעת, שאינה מיוצגת כאן, ביקשה להעלות) ראיתי לנכון לקבל את התביעה, ולהלן טעמיי - לאחר שבחנתי את הראיות אשר הונחו לפניי אבהיר כבר כעת כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שעלות פרמיית הביטוח נגזרה משיעור שכר העובדים ששולם לעובדים בפועל במהלך תקופת הביטוח.

דומה אם כן כי שיטת החיוב הנחלקת לשני שלבים בהתאם ליכולת להתבסס על נתוני אמת היתה ידועה לנתבעת, ברורה לה ומקובלת עליה, ואני קובעת כי מנגנון החיוב היה ברור וידוע מראש, וכי הצדדים נהגו על פיו לאורך כל שנות הביטוח.

לדבריה (שם), לאחר מו"מ ממושך הגיעה עם סוכן הביטוח לסיכום סופי ומוחלט לפיו תשלם "עבור כל הדרישות" סכום של 70700 ₪, וכך שולם.

מכל האמור אני דוחה את טענת ההגנה המשתמעת לפיה מתקיימות בתיק זה נסיבות המצדיקות לפטור את הנתבעת מן התשלום.

] הבסיס הנורמאטיבי סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן – חוק העסקת עובדים), קובע הסדר לפיו אין להעסיק עובד קבלן מעבר לתקופה בת תשעה חודשים, ובנסיבות מסוימות, בכפוף לאישור שר העבודה והרווחה, עד 15 חודשים, כדי למנוע מצב של: "לניצול על ידי תשלום שכר נמוך והיעדר תנאים סוצאליים נאותים"[footnoteRef:13] וחשש "לניצול וקפוח"[footnoteRef:14].

מדו"חות האקסל עולה כי הנתבעת 2 נתנה לנתבעת 3 הוראות ברורות ביחס לעובדים כגון: סיום עבודה ר' דיווח מחודש 10/18, הפרשים בשכר, ר' דיווח מחודש 9/18 והערות דומות המעידות כי הנתבעת 2 היא זו שמנהלת את כוח האדם בפועל ולא הנתבעת 3.

...

בתקופת העבודה שהתובע היה רשום אצל הנתבעת 3 מצאנו כי עבד 201 שבתות.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי התובע זכאי לתשלום הזכויות הכספיות הבאות, ביחד ולחוד מהנתבעות 2 ו־3.

התובע, העלה דרישה לפיצויי הלנה בכתב התביעה אך זנח את דרישתו בסיכומיו וממילא התרשמנו שהיתה מחלוקת כנה בין הצדדים בנוגע למיהות המעסיק, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנה.